מי? מי? מי נתן לעידו לתכנן את הלוגיסטיקה? אי אפשר להתחיל מסלול בתשע בבוקר כמו זקנים נורמטיביים? חייבים לצאת בחמש?
טוב, זה שאני לא איש של בוקר כבר הבנתם, וזה שעידו כן, גם. אז הפעם עידו ניצח ואנחנו יושבים באוטו, תרמילינו בידינו, ורגלינו נעולות, והשעה היא 05:12 בבוקר יום שישי (למה??). לקראת שמונה אנחנו מגיעים לקריית שמונה ומתקשרים לתחנת מוניות מקומית להזמין מונית שתיקח אותנו מהאריה השואג לבית אוסישקין. והרי הטיפ הראשון – מצאנו את נהג המונית הכי נחמד בקריית שמונה – שי (050-9700525). לא רק שהוא הגיע במהירות, כשאמרנו לו בטלפון שעוד לא שתינו קפה, הוא הגיע עם סוכריות קפה לכולנו. בדרך הוא סיפר לנו על המשפחה (ד"ש לליאת ולילדים, אח שלנו) ועל החיים בקריית שמונה, וכשהגענו לתחילת מסלול הוא עשה לנו בוק ליד שער הכניסה לשביל. הוא אפילו שכח לקחת כסף. מזל שאנחנו זכרנו. בקיצור, אם אתם צריכים מונית באזור קריית שמונה, תתקשרו לשי.
נפרדנו משי, עברנו בשער ויצאנו לדרך בהתרגשות גדולה. הרי לא כל יום אתם מתחילים את שביל ישראל. הקטע הראשון קליל. אנחנו מקיפים את שמורת תל דן מצפון (הערה למסמני השביל - קצת חבל, לא?) וממשיכים לכיוון העלייה לע'גר (הכפר החצוי המפורסם על גבול לבנון). בדרך אנחנו עוברים בתוך עדר בקר. פרות גדולות הנועצות בנו מבטים עגולי עיניים וממשיכות ללעוס. משום מקום מופיע בוקר מקומי ברכב שטח עם כלב בורדר קולי מאחור. "כן" הוא אומר בציניות "אנחנו הרוצחים שהורגים עגלים קטנים". הוא כנראה סוחב שריטות מיפי נפש שפגש בשביל. מה לעשות? אנחנו לא. "ראשית" אנחנו עונים "למרות שמכלי טבעונית, שלושה מאתנו ישמחו להצטרף לארוחה. אנחנו מכורים לאנטרקוט". המבט שלו קצת השתנה. "שנית, יש בינינו שני דוקטורים לחקלאות, אז אנחנו מכירים את גידול הבקר מקרוב ויודעים שהבוקרים דואגים לעדרים שלהם כמו למשפחה", החזרנו לו את החיוך. נפרדנו כידידים והמשכנו לכיוון נחל שניר.
המסלול נכנס לשמורת נחל שניר וממשיך לאורך הנחל עד כביש 99. הכניסה בתשלום (29 ₪ לאדם) ואין הנחות לצועדי השביל. אפשר לקנות בשישים ₪ כרטיסייה שמאפשרת כניסה לחמש השמורות של הרשות הנמצאות בתוואי השביל, אבל הכרטיסייה תקפה לשנה, אז לנו זה לא מתאים (זוכרים? לפחות 4 שנים). טיפ למי שרוצה לחסוך - אפשר לוותר על השמורה ולהמשיך בדרך המחברת את "דג על הדן" שבכניסה לשמורה עם כביש 99. זו לא רמאות, הדרך היא חלק מהשביל כשהולכים מדרום לצפון. החלטה שלכם. אנחנו שילמנו והלכנו במים. היה כיף.
על כביש 99 בעצם סיימנו את המסלול בשטח (כ-7 ק"מ מתחילתו), ומכאן אנחנו טוחנים עוד 7 ק"מ של כבישים עד תל חי. הדרך עולה לאורך כביש הגישה למעיין ברוך. פונה מערבה ליד שער הקיבוץ ומתחברת אחרי הליכה קצרה בין המטעים לכביש הגישה לכפר יובל. משם לאורך הכביש עד כביש 90 (הערה למסמני השביל – הקטע הזה מסוכן פחד! אין שוליים. הולכים על כביש צר ומקווים שכאשר יגיעו שני כלי רכב מכיוונים מנוגדים הם יצליחו לפספס אותנו. יש מקום לשיפור המסלול בקטע הזה). מכאן עולים לכפר גלעדי, חותכים דרך הרפת ומגיעים לבית הקברות שבו מסתיים המסלול. טיפ קטן – הסימון מוליך אתכם מחוץ לגדר הקיבוץ, אבל אם השער פתוח לכו בפנים. לא ברור לנו למה השביל סומן בחוץ, אבל התחזוקה לא משהו, ובקרוב הפטל יכבוש את הנתיב הדקיק שעובר ממש על גדר המשק.
זהו!! סיימנו את היום הראשון. היה ממש כיף. כ-14 ק"מ של הליכה נעימה. אנחנו יושבים מתחת לאנדרטת האריה השואג הצופה אל העמק וההרים שמסביב וחושבים על טרומפלדור שבטח עשה את המסלול שעשינו היום כמה פעמים בשבוע.
כנראה שנמשיך, נראה....
.jpeg?width=818&height=1604)
.jpg?width=64&height=64)
.jpg?width=818&height=1604)
