אנחנו מתעוררים למזג אוויר מושלם. שמים כחולים, שמש חמימה ו-22 מעלות נעימות. אנחנו לחליטים לנצל את היום היפה לשייט לאיים הקטנים שמצפון לונציה – מורנו - אי הזכוכית, ובוראנו - אי הדייגים הצבעוני. אבל לפני הכל, ארוחת בוקר. אנחנו צועדים לסופר קואופ הקרוב שעליו המליץ לנו ניקולה, ומציידים את הדירה בכל טוב. ארוחת הבוקר כוללת לחם איטלקי טרי וחם, מגוון גבינות ונקניקים והמון ירקות. לא זול לעשות קניות בסופר עירוני בונציה, אחרי הכל, כל המצרכים מגיעים לכאן בסירה, אבל האיכות מעולה. אחרי ארוחת הבוקר המפוארת אנחנו צועדים לתחנת האוטובוס (באיטלקית - Vaporetto – אוטובוס מים) הנמצאת בקצה הצפוני של ונציה. גוגל לוקח אותנו בדרך הכי קצרה, מה שאומר שצריך לעבור את הגראן קנאל בגונדולת מעבורת. שני יורו לאדם, אבל ממש כיף. הן מאוד אלגנטיות הגונדולות. לא ממש ברור מה חשב מי שהמציא אותן, כי יעילות הן ממש לא, אבל הן יפהפיות. איטליה.
מהתחנה בצפון ונציה יוצא קו 12 המגיע לאיים הקטנים – מוראנו, בוראנו ועוד כמה. טיפ– בהמלצת ניקולה, וכל מדריך אחרי שקראנו על ונציה, אנחנו קונים כרטיס יומי לתחב"צ. הכרטיס עולה 21 יורו, שזה קצת יותר זול משלוש נסיעות ואפשר לרכוש אותו בחנויות טבק, במשרדי חברת התחבורה (ACTV) או באפליקציה שלה. כיוון שאנחנו מתכננים לפחות שלוש נסיעות, שווה לנו לרכוש כרטיס כזה ואנחנו קונים כרטיסי נייר בחנות טבק. סתם כי בא לנו להרגיש ונציאניים. אין ממש סיבה לרכוש כרטיס לכל הימים, כי ונציה עצמה ממש קטנה, וכמעט לכל מקום אפשר להגיע ברגל. אנחנו מתחילים את היום בבוראנו, האי הרחוק יותר מוונציה. ההפלגה לוקחת כחצי שעה, וכיוון שהגענו ממש לעליה לסירה, אנחנו עומדים כל הדרך (כמעט). הנוף המדהים של קו הרקיע של ונציה מעל המים הכחולים, עם סירות הדייגים, הגונדולות והסירות הגדולות, הופך את הנסיעה לכיף גדול ואנחנו לא מפסיקים לצלם.
מה שיפה כאן זה סירות החיים – הדואר האיטלקי, DHL, אמבולנסים, משטרה, פינוי אשפה ואפילו שיפוצניקים עם סירות מנוף – כולם כאן על המים וזה מרהיב. לא כל כך ברורים לנו חוקי התנועה כאן, אבל זה כנראה כי חוקי תנועה ואיטלקים הם לא ממש חברים. הבלגאן חוגג בתעלות, אבל לא ראינו אף תאונה.
בוראנו הוא אי מהמם עם בתים צבעוניים. לא, אל תעשו פרצוף של "ראינו כבר בתים צבעוניים", גם אנחנו ראינו, אבל כאן הבתים צבעוניים באמת. סגול וירוק וכתום ואדום וטורקיז וצהוב ומה לא? כל בית צבוע בצבע אחר, ורובם נראים כאילו צבעו אותם אתמול.
הצבעים של הבתים אינם נבחרים בצורה שרירותית. כל מי שמבקש לצבוע את ביתו שולח בקשה לעירייה המקומית ומקבל את רשימת הצבעים מהם הוא רשאי לבחור. השיטה הזאת יוצרת את מגוון הצבעים המאפיינים את האי ותחילתה בתקופה המכונה "תור הזהב" של האי במאה ה-16. ההתישבות כאן החלה במאה השישית ועיקר הפרנסה היתה דייג (גברים) ויצור תחרה (נשים). כיום גרים כאן כ-3,000 תושבים שכולם מתפרנסים מתיירות.
אנחנו משוטטים בבוראנו כמעט שלוש שעות. מצלמים את כל הבתים באי (לפחות את רובם), נכנסים לכנסיית סן מרטינו בעלת מגדל הפעמונים הנטוי (לא חובה, פיזה זה לא) ושותים קפה קטן בבית קפה קטנטן על אחת מהתעלות החוצות את האי. הכי כיף זה פשוט ללכת לאיבוד ברחובות הקטנים של האי, הם שקטים, נעימים ויפהפיים.
התחנה הבאה שלנו היא האי מורנו, הידוע כאי הזכוכית. כמו ונציה עצמה, מורנו הוא למעשה ארכיפלג של שבעה איים קטנים מחוברים על ידי גשרים וביניהם תעלות. עיקר פרסומו של האי בתעשיית הזכוכית שלו, שהגיעה לכאן מונציה במאה ה-13 לאחר שהעיר נשרפה כמה פעמים בגלל תאונות כבשנים. מורנו יושב לראשונה על ידי הרומאים וכלכלתו נשענה עד המאה ה-13 על דיג והפקת מלח. כיום גרים כאן כ-6,000 תושבים המתפרנסים מיצור זכוכית וכמובן, תיירות.
באי הומצאה זכוכית אוונטורין, סוג של קוורץ שקוף למחצה בעל אפקט של נצנוץ, ובמשך זמן מה היה מורנו יצרן הזכוכית הגדול באירופה.ייצור הזכוכית הוא התעשייה העיקרית של האי עד ימינו, והאי מלא סדנאות שתמורת מחיר סמלי (או לא כל כך) יאפשרו לכם לראות ניפוח זכוכית. טיפ- אנחנו לא אוהבים לשלם על תצוגות לתיירים, אז לפי המלצת מדריך שקראנו, אנחנו צועדים לאזור התעשייתי של האי (החלק הדרום מערבי שלו) ומציצים בחלונות של מפעלי הזכוכית הפזורים בו. זה מרתק. הם לוקחים חול (לפחות ככה זה נראה), מכניסים אותו לכבשן לוהט, מסובבים בתוכו את הצינורות הארוכים שלהם ומתחילים לנפח. לא נשארנו עד הסוף, כי תהליך היצור ארוך ומסובך (ולוהט) וכולל הכנסה והוצאה מהכיבשן עשרות פעמים לפני שמתקבל משהו דומה לכלי.
בחנויות באי תוכלו לרכוש מוצרי זכוכית במחירים מופרעים. אנחנו ויתרנו, כי סט של שש כוסות יין ב-900 יורו (כן תשע מאות יורו, זו לא טעות) זה קצת מעל לתקציב שלנו הפעם. אבל ממש כיף להסתובב בחנויות הזכוכית כמו במוזיאון ולראות את מבטי הפחד של המוכרים בכל פעם שאנחנו מתקרבים לאחד המדפים. טיפ– מוצרי זכוכית מורנו יותר זולים בונציה מאשר במורנו עצמו. אנחנו קנינו כמה תכשיטים בעיר במחיר נמוך בהרבה ממחירם כאן.
כיוון שהגיעה שעת צהריים ואנחנו רעבים, אנחנו עוצרים לפיצה (איך לא) ו"אפרול שפריץ" – המשקה הלאומי של האיטלקים, במסעדה קטנה בלב האי. מקום תיירותי להפליא, אבל הפיצה מעולה. כאן המקום לציין שה"אפרול שפריץ" הומצא כאן באיטליה והונציאנים הוסיפו לו התפוז (או לימון). טיפ- שלוש מנות פרוסקו (או יין מוגז יבש אחר) + שתי מנות אפרול + מנה סודה, כל זה על כוס מלאה קרח ובתוספת פלח תפוז (או לימון) ואתם בוונציה.
אנחנו חוזרים לדירה בקו אוטובוס מים שונה כדי לגוון את מראות העיר, ואחרי מנוחה קצרה אנחנו יוצאים לנצל עד תום את הכרטיס היומי שקנינו, ושטים על התעלה המרכזית – הגראן קנאל - לקראת שקיעה. מבין כל תעלות העיר הקנאל גראנדה (התעלה הגדולה) היא המוכרת ביותר. היא חוצה את העיר כולה ומלמעלה נראית כמו S הפוכה. המקומיים קוראים לה קנאלאצו, שם חיבה לתעלה הגדולה בעיר, הזורמת לאורך 3.8 ק"מ, ברוחב של בין 30 ל-70 מטר ובעומק ממוצע של 5 מטרים. כל האתרים המרכזיים של העיר נמצאים על התעלה, וחוצים אותה שישה גשרים שהם אטרקציות תיירות בפני עצמם.
החוויה מדהימה!!! התעלה הרחבה עם הגשרים החוצים אותה, התעלות הקטנטנות היוצאות ממנה, המוני הגונדולות, כלי השייט האחרים והבניינים המפוארים משני צדדיה, הופכים את הגראן קנאל למחזה יפהפה, במיוחד לאור השקיעה הורדרדה. טיפ - אם אתם רוצים לשוט רק פעם אחת על תעלות ונציה, אנחנו ממליצים על הגראן קנאל לעת שקיעה.
אנחנו יורדים בכיכר סן מרקו ועוברים ליד גשר האנחות, אבל נספר עליהם מחר כשנגיע לכאן בשעות האור. בינתיים אנחנו עושים קצת קניות של תכשיטי זכוכית מורנו, שכמו שאמרנו עולים כאן פחות מאשר במורנו עצמו. ארוחת ערב אנחנו אוכלים במסעדה קטנה – Ristorante Simpione - על אחת מהתעלות הצדדיות שליד כיכר סן מרקו. Cozze e Vongole, סרדינים בסגנון ונציאני וספגטי קרבונרה. מעולה.
יום מושלם!!!!
