ליום ה-14
הבוקר אנחנו יוצאים לטיול בפארק הלאומי אנדסיבה-מנטאדיה (Andasibe-Mantadia) – זה הפארק שבו חיים רוב ה"אינדרי-אינדרי", סוג הלמור הכי גדול. יש כאן גם למורים נוספים, זוחלים וציפורים ממינים שונים.
פטריק המדריך שלנו ממש מעולה, מלא אנרגיות וידע. יש לו מגדיר למורים שניתן למצוא בו את כל מאה וכמה מיני וסוגי ותת סוגי הלמורים של מדגסקר. הוא הראשון שעושה לנו סדר בהם. למרות שלדבריו הוא לא מבין כל כך בציפורים, יש לו גם מגדיר ציפורים, ליתר ביטחון. האיש ספריה מהלכת.
אמנם המטרה היא ה"אינדרי-אינדרי", אבל כל למור יתקבל בברכה. ואכן, קצת אחרי הכניסה לפארק אנחנו נתקלים במשפחה של למורי פולבוס, ומיד אחריה משפחת "למור במבוק קטן" שמתרוצצת מסביבנו. למורי הבמבוק הם הלמורים הכי נחמדים לדעתי, עם העיניים הענקיות והפנים החמודות. הם קצת ביישנים, אז יותר קשה לראות ולצלם אותם.
אחרי בילוי קצר עם הלמורים, אנחנו יוצאים בשביל ה"אינדרי 2" שמטפס על גבעה גבוהה לכיוון האזור בו חיים האינדרים. בדרך אנחנו מפתיעים שתי בנות לבנות בלב הסבך. לא, הן לא הלכו לאיבוד, המדריך השאיר אותן לחכות בזמן שהוא מחפש את האינדרים. משפחת הלמורים הבאה שאנחנו מוצאים היא של למורי שיפאקה, אבל זה לא השיפאקה שראינו בדרום, זה שיפאקה ג׳ינג׳י (Diademed Sifaka), יותר גדולים ויותר צבעוניים וממש חמודים.
גם הפעם הם על העצים, ולא רוקדים עבורינו, אבל הם יפהפיים וממש כיף להסתכל עליהם נעים על הצמרות.
טלפון מאחד הספוטרים (יש כאן “שירות ספוטרים” של הפארק, והם מתקשרים למדריכים בטלפון כשהם מוצאים את הלמורים) ואנחנו אצים רצים לראות משפחת פולבוסים שמקפצת בין העצים. נכון, כבר ראינו פולבוס, אבל כל למור זה כיף אמיתי, ויש כאן נקבה עם גור, וממש יפה לראות אותו נצמד אליה כשהיא מתעופפת בין העצים. אנחנו מבלים גם עם הפולבוסים שעה קלה.
יער הגשם מדהים!! מלא שרכים וטחבים, עצים עצומים והמון סחלבים. בטח מרהיב כאן בנובמבר (אם אתם מסתדרים עם חום נורא, גשם, יתושים ועלוקות). יש כאן גם המון מיני ציפורים, אבל מה שהדהים אותנו זו ציפור לילית קטנה אחת בשם - Collared Nightjar - שמבלה את היום בשינה על הקרקע. כן, על הקרקע (!!!), לא על עץ ולא על שיח. הדבר היחיד שמגן עליה זו ההסוואה המעולה שלה. גם ממטר אחד קשה להבחין בה. אם פטריק לא היה מראה לנו ממש מקרוב את שתי הציפורים שנמנמו ליד השביל, אין סיכוי שהיינו רואים אותן.
אחרי כמעט שעתיים של חיפושים, כמה הזעקות שווא וריצות במעלה ובמורד הגבעות, סוף סוף אנחנו פוגשים להקת אינדרי-אינדרי.
אז כן, הם באמת גדולים יותר משאר הלמורים, וכן, להבדיל מכל שאר מיני הלמורים, אין להם זנב. יש להם דגמים מעניינים של שחור-לבן, והם נראים קצת כמו דובי פנדה קטנים המקפצים בין העצים וקוראים קריאות רמות. הם מקסימים. אנחנו עוקבים אחרי הקבוצה בסבך ומצלמים עד שהאצבעות כואבות. בסך הכל בילינו ביער כשלוש וחצי שעות של כיף גדול.
ארוחת צהריים אנחנו מחליטים לאכול במקום הכי יקר באזור אנדסיבה - Vakona lodge. מלון השייך לצרפתיה שגרה כאן כבר הרבה שנים. יש כאן 28 בקתות הפזורות ביער בין מפלים ואגמים קטנים. המקום מטופח מאוד, והמחיר בהתאם - 100€ ללילה. המסעדה שלהם נמצאת במבנה מסורתי הממוקם בלב אגם מלאכותי, ומגישה אוכל צרפתי מעולה במחיר ממש סביר.
מכאן אנחנו ממשיכים ל- Vakona reserve – שמורה קטנה שהוקמה ע"י אותה צרפתיה שלה שייך המלון. זה גן יפהפה עם עצים מקומיים, פרחים, בריכות ומפלי מים. הם מגדלים כאן תנינים ויש להם גם קטנטנים שבקעו השנה.
בסך הכל יש להם 42 תנינים בוגרים ועשרים וכמה צעירים, בגילאים שונים. את הבוגרים מאכילים פעם בשבוע בבשר זבו.
יש כאן גם ציפורים שונות, תרנגולות פניניות, עופות מים, שממיות ממש מוזרות בשם - leaf tail gecko – ופוסה עצוב אחד בכלוב קטן. כבר שבועיים מספרים לנו על ה"פוסה" (בפה רפה), הטורף של מדגסקר. בסוף קיבלנו משהו שנראה כמו חתול בית בינוני עם זנב ארוך. לא מאוד מרשים בתור "הטורף" של מדגסקר. לא בטוח מה היה קורה אם היינו מפגישים אותו עם אייס, הבולטרייר שלנו. יש לי הרגשה שזה לא היה נגמר טוב מבחינת הפוסה… לא הצלחנו לצלם את הפוסה, אבל מתוך כבוד לטורף של מדגסקר, הנה תמונה שלו מוויקיפדיה.
מכאן ל"אי הלמורים", שגם הוא חלק מה- Vakona reserve. מסתבר שלמורים שונאים מים, ולכן, הלמורים שגרים על האי הקטן, שאליו אנחנו שטים בקאנו, לא יכולים לעזוב אותו. לא ממש בדקנו איך הם הגיעו לאי במקור, אבל יש לי איזו הרגשה שהם לא הגיעו לכאן בהתנדבות. יש כאן 4 מינים של למורים - שחור לבן (לא האינדרי, אחד אחר, חדש לנו), פולבוס, רופוס חום (גם הוא חדש ברשימה שלנו) ולמור במבוק קטן, זה שראינו הבוקר ביער. כיוון שזה פארק שעשועים יותר מאשר שמורת טבע, המדריכים מאכילים את הלמורים שעולים על התיירים. אז כל פעם שמגיעה חבורת וואזות הלמורים בהיכון. מיכלי לא מוכנה שנשתף פעולה - "אנחנו לא נרשה להם לעלות עלינו, אלה חיות בר". כמובן שהראשונה שעלה עליה למור היתה מיכלי, ואחר-כך על כולנו. היה ממש משעשע.
בילינו קצת עם הלמורים באי, ואפילו הצלחנו לראות שיפקה מרקד באי סמוך (קצת מרחוק, אבל מרקד). בסך הכל הביקור באי הלמורים לוקח כ-45 דקות, והוא חוויה משעשעת.
אחרי אי הלמורים אנחנו חוזרים למלון למנוחה קצרצרה והתארגנות לספארי לילה.
עם חשיכה אנחנו יוצאים עם פטריק לספארי לילה בפארק מנטאדיה. לא בחלק שביקרנו בבוקר, זה חלק אחר של הפארק שלדברי פאטריק יש בו יותר סיכוי לראות חיות לילה. אנחנו הולכים בסבך האפל. החשיכה מוחלטת כי אין היום ירח, והכוכבים, שמבצבצים בין צמרות העצים, מדהימים. מתחילים לחפש חיות. חי כאן למור עכבר (ההוא שראינו בראנומפאנה), ושלוש או ארבע פעמים פטריק פורץ בדהרה לתוך הסבך כי הוא בטוח ראה אחד, אבל בכל הפעמים הוא חוזר בלי כלום. היו כמה כמעט ושני אולי, אבל אני לא יכול להגיד שממש ראיתי למור עכבר. אז אם אתם רוצים לראות אותו, תלחצו כאן.
אבל ראינו שתי צפרדעים חמודות, זיקית ננסית אחת והמון חרקים. בשלב מסויים הרגשתי שאם פטריק מראה לנו עוד עכביש, אני צורח..... לא בשביל זה באנו. עכשיו אנחנו מבינים למה המדריכים בראנומפאנה כל כך התלהבו מהלמור עכבר שראינו בספארי לילה שעשינו שם. כנראה לא כל כך פשוט לראות אותם.
אחרי שעתיים בסבך אנחנו מחליטים שהספיק לנו והולכים לאכול ארוחת ערב ולישון. אנחנו גמורים אחרי 12 שעות פעילות רצופה בארבעה פארקים.
