צפון הודו 2017 – פרק תשיעי – דרמסללה מחוץ לשביל החומוס

לפרק השמיני

היום אנחנו יוצאים לטיול עם נהג מונית שלכד אותנו שלשום והציע את שרותיו. קוראים לו Jeet , הוא בחור צעיר עם אנגלית טובה והמון סיפורים. נראה איך יהיה. בינתיים יורד מבול נוראי ואנחנו שותים צ׳אי מסלה במלון כדי להתחמם קצת לפני היציאה לדרך. ג'יט מגיע בדיוק בזמן ואנחנו יוצאים לשייט.

ככל שיורדים מההר מזג האוויר משתפר. התחנה הראשונה נקראת גן התה. זה בעצם מטע תה עצום על מורדות אחד ההרים בכניסה לעיירה דרמסללה. המורדות מכוסים שיחי תה וביניהם עצים גבוהים. יש כאן גם נוף מדהים כנראה, אבל לא היום, היום יושב כאן ענן שמסתיר הכל. מאוד שליו כאן. אנחנו מצלמים כמה תמונות וממשיכים.

אחרי כמעט שעה נסיעה אנחנו מגיעים לעיירה קנגרה (Kangra), ומטפסים למבצר קנגרה המשקיף עליה ממרומי גבעה גבוהה. הגשם פסק, הענן התרומם מעט, ואנחנו יכולים לראות קצת נוף. בכניסה למבצר (200 רופי לראש) משכירים מדריך אודיו. כיוון שאין לנו מושג מה זה המבצר הזה, חוץ מכמה אנקדוטות של ג'יט, אנחנו מחליטים לשכור מכשיר. טיפ – החלטה מעולה. תמורת 235 רופי אתם מקבלים הסברים מפורטים באנגלית מעולה ובמבטא בריטי מצוין. המבצר הזה עתיק מאוד, לדברי המדריך זה המבצר העתיק ביותר בהודו, וגדול מאוד, ובלי הדרכה אפשר ללכת לאיבוד. אם לא באתם עם מדריך, קחו את מדריך האודיו.

מהמדריך למדנו שמבצר קנגרה נבנה על ידי משפחת Rajput משושלת קאטוש ששלטה במדינת קנגרה עוד בימי ממלכת טריגארטה העתיקה (מאות 4-5 לפנה"ס). זהו המבצר הגדול ביותר בהרי ההימלאיה וכנראה המבצר העתיק ביותר בהודו. הוא נכבש ע"י אכבר ג'האנגיר (הסיקי) ב-1620 אחרי מצור ממושך. רק בשנת 1789 הצליח ראגה סאנסאר צ'אנד השני להחזיר את המבצר לשושלת קאטוש, שהמשיכה להחזיק בו עד 1828. לבסוף נכבש המבצר ע"י הבריטים בשנת 1846, ונשאר בחזקתם, מוחזק ע”י חיל מצב שישב בו באופן קבוע, עד עזיבתם את הודו.

הכניסה למבצר היא דרך חצר קטנה בין שני שערים שנבנו בתקופה הסיקית. מכאן יוצא מעבר ארוך וצר עד לראש המצודה ועובר דרך מספר שערים ופיתולים חדים שנועדו לעכב כל אויב שינסה לתקוף. בחצר המרכזית ישנם שני מקדשים - Lakshmi-Narayana Sitala – שנהרס ברובו ברעידת האדמה של 1905, אבל עדיין ניתן לראות את פיתוחי האבן המדהימים שלו, ומקדש Ambika Devi הקטן יותר, המוקדש לאלה האם. בין המקדשים נמצא גרם מדרגות ארוך שהוביל לארמון הראג'ה, ממנו לא נותר הרבה.

טיפ שלנו - עלו עד למעלה, למרות שאין הרבה שרידים, יש נוף מדהים של הנהר הזורם בעמק, וההרים הירוקים שמסביב. בכלל, אם יש לכם יום להשקיע בטיול מחוץ לשביל ישראל ההודי, מבצר קנגרה צריך להיות ברשימה שלכם. אה, כן, כאן לא יורד כל כך הרבה גשם (אנחנו בגובה 700 מטר בערך), ואנחנו נהנים מאוד מהשמש שזורחת אחרי שלושה ימים אפרוריים. אם יורד לכם גשם, בואו לטיול בעמק.

ארוחת צהריים אנחנו אוכלים בדאבה הכי מקומית שיש, ממש על הדרך. טאלי מגוון (אורז ושלוש תוספות) עם צ'אפטי טרי ושתיה קלה לנו ולנהג עלו 235 רופי. היה ממש טעים.

מכאן, עוד כמעט שעה נסיעה בנוף מדהים של הרים מכוסים יערות ירוקי עד, ואנחנו במקדש הסלע של מאסרור. אם לא שמעתם עליו, זה בסדר, גם אנחנו לא, וגם ההודים שפגשנו במבצר קנגרה. זהו בעצם קומפלקס (סודי, לא באמת, אבל די מחוץ למסלול הטיולים הרגיל) של מקדשים חצובים בסלע. הקומפלקס כולו נחצב מגוש אבן חול אחד!!!

המקדש (על פי ויקיפדיה) בנוי בסגנון Shikhara, סגנון בניה הודי קלאסי. הוא מתוארך על ידי היסטוריונים לאמנות למאות ה-6 עד ה-8 לספירה, וזהו המקדש היחיד מסוגו בצפון הודו. במקדש המרכזי של הקומפלקס - Thakurdwara - יש גילופי אבן יפהפיים בקירות ובתקרה, הוא פונה מזרחה ויש בו דמויות מאבן שחורה של האלים ההינדים רם, לקשמן (אח שלו) וסיטה (אשתו). כן, לאלים הינדים יש אחים ואחיות, בעלים ונשים.

המקדש מדהים!!! הגילופים באבן מזכירים את הפירמידות של המאיה והאינקה. למרות שהמקום נפגע קשות ברעידת האדמה של 1905, עדיין ניתן לראות את היופי המרהיב שלו. אנחנו עולים בגרם מדרגות צר ותלול החצוב בסלע לקומה השנייה של המקדש. כאן רואים את הפאר מקרוב. בכל מקום פזורים פסלים של אלים שונים – גאנש (האל הפיל, שלפי ההודים מעיד שכבר בתקופה ההיא היו ניתוחים פלסטיים בהודו), הנומאן (האל הקוף), ואחרים קצת פחות ידועים.

מול המקדש יש בריכה קטנה שלפי הסיפורים של המקומיים ניתן לראות בה השתקפות מוזהבת של המקדש בשעת הזריחה. אם תגיעו בזריחה, אנא עדכנו אותנו.

עלות הכניסה – 200 רופי, וממש מומלץ להגיע.

התחנה הבאה היא המעיין החם שיש כאן בסביבה, אבל אנחנו מוותרים, ובמקום המעיין ממשיכים ל-Norbulingka - המכון לשימור המורשת התרבותית של טיבט.

כפי שציינתי, אני אישית לא התחברתי למוזיאון הטיבטי במקלוד-גאנג'. עם זאת, בנורבולינגקה אי אפשר שלא להתאהב. אין כאן התבכיינות כי אם גאווה. נורבולינגקה הוקם בשנת 1988 כשיחזור של נורבולינגקה המקורי שבלהאסה, טיבט, כדי ליצור מודעות בינלאומיות לערכים הטיבטיים וביטוים באמנות ובספרות. בנורבולינגקה יש סדנאות ליצור חפצי אמנות בשיטות טיבטיות מסורתיות, כמו גם ריהוט בגדים וכלי הבית טיבטיים מסורתיים. למעוניינים ללמוד אמנויות טיבטיות מוצעים קורסים שונים במקום. יש כאן מקדש גדול עם גנים מקסימים שבהם פזורים כל מיני פסלים ועבודות אומנות טיבטיים.

צליל זרימת המים במפלונים ובתעלות משרה שקט ושלווה. ממש כיף להסתובב כאן ואפילו לשבת בבית הקפה הקטן ולשתות משהו (למרות שהוא קצת יקר ביחס לסביבה). צריך להקדיש למקום בין שעה לשעתיים, בהנחה שאתם לא באים ללמוד נגרות טיבטית.

כניסה – 100 רופי (מהצהריים, אחרי שהסדנאות נסגרות המחיר יורד ל-50 רופי).

זהו, סיימנו יום מקסים ועכשיו עולים חזרה למקלוד-גאנג' ולגשם. לסיכום, להלן המסלול המומלץ ופרטי הקשר של ג'יט (טיפ):

המסלול

• גן התה בדרמסללה
• מבצר קנגרה
• מקדש האבן של מאסרור
• המעיין החם
• נורבולינגקה (במידה ונשאר לכם מספיק זמן)

עלויות

• מונית – 3,500-3,000 רופי (נורבולינגקה - תוספת 500 רופי)
• כניסות לאתרים – 400-500 רופי

פרטי הקשר של ג'יט

• Jeet Vashisht
• +91-9816171562
• www.facebook.com/jeet.vashisht

ועכשיו, חזרה לעננים