מה יכול להיות רע? מעמיסים ויוצאים צפונה לכיוון Borgarnes, עיירה קטנה בצפון מערב האי שממנה נתחיל את מסענו. בדרך עוצרים לקניות, וכאן הטיפ הראשון שלנו להפעם -; Bonus -; ה"רמי לוי" של איסלנד. רשת סופרמרקטים זולה וטובה. המוצרים כאן זולים בעשרות אחוזים מהחנויות בתחנות הדלק ובאחוזים רבים מהרשתות המתחרות. המחירים כמו בישראל, אין סיבה לסחוב אוכל. איסלנד לא מדינה זולה, אבל האוכל לא יקר. גם במסעדות המחירים סבירים. מחיר הדלק כמו בארץ. מה שמאוד יקר זה מלונות -; קשה למצוא חדר לזוג באיסלנד בפחות מ-80 יורו, וזה לחדר ללא שירותים צמודים. גם התחבורה הציבורית לא זולה, אבל לשם נגיע בהמשך. אנחנו חולפים על פני רייקיאוויק, נחזור אליה בהמשך, ועולים עם כביש מספר 1 (ע"ע) צפונה. הים נראה כועס -; אפור, גלי, עכור -; ממש לא מזמין.
בבורגרנס מתברר לנו שנחתנו כאן לתוך סופשבוע ארוך שמציין את סוף הקיץ (אנחנו בתחילת אוגוסט!!!) ולכן אין אף חדר פנוי בבורגרנס. הקמפינג נסגר לאחרונה, כך שאין לנו ברירה אלא לצאת לכפר. נוסעים מזרחה על כבישים קטנים ומחפשים קמפינג. באחר הכפרים (אין הרבה כאן) אנחנו רואים ערימה עצומה של שיחים יבשים וקצת עצים מוכנים להדלקה. מסתבר שאחד מאירועי השיא של הסופ"ש הארוך האחרון של הקיץ הוא הדלקת מדורות. אנחנו אחרי 20 שעות בדרכים, אז מוותרים. מצאנו לנו קמפינג חביב בלב השומקום. טיפ - בכל קמפינג באיסלנד, גם בלב השומקום, יש עמדת רחיצת כלים, סבון וסקוטצ', ככה שלא חייבים (כמונו) לרוץ לקנות ציוד לרחיצת כלים.
המוני איסלנדים מבלים בקמפינג את הסופ"ש הארוך ולכן גם הקמפינג הכפרי הזה מלא אוהלים. לא נורא, לפחות יהיה שמח. מקימים אוהל, ארוחת ערב זריזה, מקלחת במי גופרית חמים (על זה נספר בהזדמנות אחרת) ולישון.