ליום 20 – מחוף בית ינאי לחוף פולג
גם היום אנחנו על חוף הים, אולי זה מסביר למה הסכמתי, בראש צלול, לצאת לצעידה כשהתחזית אומרת שצפויות היום 31 מעלות (הרי אני לא הולך בקיץ). וגם היום אנחנו הולכים במודל “שישביל” – יום שישי בשביל. זה מודל שמוכיח את עצמו לאחרונה, כי הוא מאפשר לנו לצעוד בשביל, אבל גם לחזור בזמן הביתה להכין סעודת שישי. לכולנו יש בנות שעדיין מסכימות (אולי אפילו רוצות) לבלות שישי בערב סביב שולחן השבת אצל ההורים, אז כדי לא לקטוע את המסורת, אנחנו יוצאים מוקדם בשישי בבוקר, צועדים עד הצהריים (כ- 15 ק”מ), ומספיקים לחזור בזמן כדי להכין את שולחן השבת.
היום אנחנו מתחילים בחוף פולג, שם סיימנו את היום הקודם, ומתכננים להגיע למרינה הרצליה, שם אנחנו משאירים את הרכב השני. המסלול כאן עושה כל מיני סיבובים דרך יקום או יישב או משהו, אבל אנחנו מחליטים ללכת במסלול המקורי שמופיע במפות שביל עתיקות (מלפני 10 שנים) – על קו המים.
הקטע שמדרום לפולג ועד חוף געש הוא שמורת טבע. מצוק הכורכר אכן יפהפה, פריחת נר הלילה (שלא שם לב שכבר יום) מרהיבה.
אבל קו החוף מטונף ברמה מפחידה. ערמות זבל וסחופת שפשוט לא ברור איך אפשר לקרוא לזה שמורת טבע. אני שולח מכאן קריאה לרט”ג – אם זו שמורת טבע, אנא התייחסו בהתאם. לא נעים ללכת כאן.
אבל הים והאוויר עושים כיף בנשמה. יש כאן גם הרבה דייגים לאורך החוף, ויש לי שתי נקודות בנושא הדייג – ראשית, זה כנראה עיסוק גברי, כי מתחילת קטע החוף ראינו כבר עשרות רבות של דייגים, ורק שתי נשים, כן, ספרנו. שנית, לא נראה שהם באים בשביל הדגים, הם כנראה באים כדי לדוג, כי אף אחד מעשרות הדייגים שראינו לא תפס כלום. בחיי, בדקנו. כלום.
את הפסקת הקפה של הבוקר אנחנו עושים למרגלות המצוק בחוף געש. יש כאן חוף מסודר, אבל ללא שירותי הצלה, למרות שאנחנו באמצע אפריל.
מכאן השביל עוזב את קו המים וממשיך על המצוק. מאמץ קטן, ואנחנו למעלה,מתפעלים מהנוף המדהים של דיונות החול הצהובות, הפריחה הצבעונית והים הכחול. יש לנו ארץ יפהפיה.
אנחנו ממשיכים דרומה בתוך “גן לאומי חוף השרון” של רשות הטבע והגנים. כאן השמורה מתוחזקת ומשולטת היטב. כשאתם רוצים אתם יכולים, חברים ברט”ג. אנחנו פוסעים בנחת בשביל האירוסים, בצל אקליפטוסים גבוהים, עד היציאה מהשמורה בפאתי ארסוף. עוקפים את ארסוף ממזרח וממשיכים לשדות קיבוץ שפיים. כאן ממתינה לנו הפתעה. קצת מדרום מערב לשפיים יש “פארק פסלים”. שטח עצום עם המוני פסלים סביבתיים שונים ומשונים. ממש נחמד כאן, ומתוחזק יפה.
קצת לפני נוף ים חולפת על פנינו שיירת רכבי שטח עם דגלים של “מחוברים לחיים”. כמובן שאנחנו (ז”א עידו) עוצרים אחד מהם כדי לברר מי הם. מסתבר שזו עמותה די חדשה (נוסדה ב-2014) שמטרתה שילוב ילדים הנמצאים על הרצף האוטיסטי. היום הם עושים להם טיול שטח באזור חוף השרון והפנינג בסוף המסלול. אנשים טובים באמצע הדרך. יישר כח!!!
עוד קצת הליכה בין שדות פורחים של סוף האביב, ואנחנו בכניסה להרצליה, ליד אתר תע”ש הנטוש. כיוון שאמנון, שעובד איתי בפייר פלאנט, משוויץ כל פעם שאת הליכות הבוקר שלו הוא עושה בקטע הזה של שביל ישראל, אני מחליט להזמין את עצמנו למים קרים אצל אמנון ואריאן שגרים ממש כאן, בנוף ים. כמה הודעות וואטסאפ מאוחר יותר, אנחנו יושבים במרפסת של אמנון ואריאן, שותים מיץ קר ומספרים סיפורי שביל.
אחרי הפרידה מאמנון ואריאן (תודה על האירוח חברים) אנחנו ממשיכים דרך הרצליה, יורדים לטיילת, ומסיימים בקטע הליכה קצר ממש בתוך המים (כן בנות, אפשר להוריד נעלים) עד לכניסה למרינה ולרכב שממתין לנו שם. הלכנו היום 16.5 ק”מ בחמש שעות ברוטו. לא רע.