מי שלא קרא את יום 13 שילחץ כאן בבקשה
עוד יומיים הליכה ואנחנו במישור החוף. למה הפרט השולי הזה צריך להטריד אתכם, קוראים יקרים? שאלה מצוינת. תנסו לעקוב אחרי שורת הטיעונים הבאה –
- אם אנחנו רוצים לסיים את השביל בשנים הקרובות, נהייה חייבים לצעוד גם בחדשי הקיץ.
- בחום יולי-אוגוסט.
- בתקופה הזאת לא נוכל לעשות קטעים ארוכים.
- בטח לא הרריים.
- זה אומר שהאופציה היחידה שלנו זה מישור החוף.
- מה שמפריד בינינו לבין מישור החוף זה יומיים הליכה.
Quo Erat Demonstrandum
היום, הראשון מבין היומיים הנ"ל, אנחנו עולים לכרמל. כדי לקצר טווח אנחנו משתמשים, בפעם האחרונה כנראה, בשירותי האירוח של יעל במשמר העמק. שוב תודה אחותי. וכך, בשש בבוקר אנחנו בתחילת המסלול. על כביש 762 המוליך לבסמת טבעון. חונים בין הפרות ויורדים בנחל. מסביבנו המוני עגלים קטנטנים מעונת ההמלטות האחרונה.
כשני ק"מ מתחילת המסלול, ובלי שום סיבה הנראית לעין, השביל פונה ימינה ומתחיל לטפס על גבעה קרחת. אנחנו בודקים במפה, ולא מצליחים להבין את פשר המעקף. אנחנו מחליטים להמשיך בדרך הסלולה לכיוון מערב. אחרי כמה מאות מטרים אנחנו מגיעים לשער של מטע באבוקדו של קיבוץ יגור. כנראה בגלל זה השביל עושה את המעקף הנ"ל. אבל אותנו לא מפחיד שער קטן, ואנחנו חולפים מעליו וצועדים הלאה בין עצי אבוקדו גבוהים.
בקצה המטע אנחנו מבינים למה באמת עשו כאן מעקף. יש כאן הר מלאכותי של עפר שנחצב במהלך סלילת מנהרות כביש שש הסמוכות. ממש הר. מוקף גדר חשמלית נגד בקר וגדר פח נגד אנשים. אנחנו בודקים אופציות (חזרה זו אף פעם לא אופציה) ומחליטים לעקוף משמאל. כמה גדרות קטנות, מעברים מאתגרים, ואנחנו על השביל לכיוון כפר חסידים.
אזהרה - הגדר החשמלית ממש מחשמלת!! אין בעיה לדרוך עליה, אבל אם היא נוגעת בעור חשוף, היא מחשמלת, בדקתי.....
עוד שלושה ק"מ של הליכה נעימה בין השדות ואנחנו בכניסה לכפר חסידים. כפר חסידים נוסד בשנת תרפ"ד – 1924, בימי העלייה הרביעית. באותה תקופה התארגנו קבוצות חסידים מפולין להתיישבות בישראל, הן עירונית (בני ברק) והן כפרית. בין הדמויות המרכזיות בקבוצת כפר חסידים בלטו האדמו"ר מקוז'ניץ - רבי ישראל אלעזר הופשטיין, דור ששי למגיד מקוז'ניץ, ורבי יחזקאל טאוב - האדמו"ר מיבלונה, דור חמישי למגיד מקוזמיר. ההתיישבות עצמה החלה ב-1925 בארבע נקודות יישוב. לאחר תלאות רבות – אדמות ביצה, קדחת, כישלונות חקלאיים, ורק בהתערבות הגופים המיישבים, הוקם כפר חסידים של היום, וצורפה אליו קבוצה של מתיישבי הפועל המזרחי (תודה לויקיפדיה).
אנחנו הולכים בין בתי הכפר, שחלקם עדיין בתי סוכנות ישנים, ומגיעים ל "פינה עליזה – למנוחה והתרגעות להולכים בשביל". מקום מקסים ע"ש עליזה בר-עזר – זולה עם ספסלים ושולחנות, סככה עם קולר למילוי מים קרים, כיור וברז, פינת קפה/תה ועמדת חשמל להטענת טלפונים ניידים. כל הכבוד ליזמים.
ההליכה בכפר נעימה, ואנחנו מתקדמים בקלילות עד היציאה ממנו. קצת לפני הפניה אל מחוץ לכפר אנחנו עוזבים את הכביש הראשי וממשיכים בדרך רחבה המובילה מעל נחל הקישון ומתחת לכביש 70 אל פאתי קיבוץ יגור.
הולכים בתוך יגור עם סימון השביל עד גן האירועים של הקיבוץ. שם, לפני תחילת הטיפוס לכרמל, אנחנו עושים הפסקה קלה, אוכלים ארוחת בוקר ומתרעננים לקראת הקטע הקשה של היום.
ממש לפני היציאה לשביל האדום המוליך אל תוך נחל יגור, אנחנו פוגשים את עידו. עידו היה בן זוגה לשביל של ירדן (ילדתנו הצעירה) עד שהיא נאלצה לנטוש אותו עקב בעיית רגליים קשה. עידו יצא הבוקר מעוספיא ואנחנו פוגשים אותו שותה קפה של בוקר לאחר שסיים את הירידה מהכרמל (הוא הולך מדרום לצפון). קפה קטן עם עידו, ואנחנו יוצאים לדרך.
מיגור לעוספיא יש שלוש דרכים – נחל יגור, שביל הדרוזים שעל הצלע הצפונית של הנחל, והשביל הנוכחי בנחל המעפילים שיוצא מיגור דרומה. אנחנו מתחילים לטפס במעלה הכרמל. הדרך נעימה וקלה. אמנם 538 מטר של טיפוס, אבל בשיפוע ממש נח, בצל עצי החורש ועל נוף מהמם. מסביב, בעקבות החורף הגשום יחסית, עדיין הכל פורח – פרגים ופרגות, לוטם מרווני ושעיר, והמון דם המכבים אדום כדם, והריח המדהים של החורש הארצישראלי נישא באוויר. כיף של עליה. ואני לא ממש בנאדם של עליות!!
מולנו מגיעים המוני מטיילים שעושים את הקטע הזה בירידה. חלקם מטיילי שביל מאורגנים (לפחות שני אוטובוסים), וחלקם (עוד שני אוטובוסים, ואתם מבינים למה אמרתי המוני) סתם מטיילי שבת שבאו לנצל את הימים האחרונים של הפריחה בכרמל. כי עוד חמסין או שניים וכל הירוק הריחני הזה יפנה מקום לחום היבש.
שוב מתחיל הדיון הקבוע שלנו האם לא עדיף, כמו רבים אחרים בגילנו, לעשות את השביל בירידה – כל קטע בכיוון הקל יותר. ושוב אנחנו נצמדים להחלטה המקורית – מתחילים בדן, מסיימים באילת, הולכים את כל המסלול מצפון לדרום, וייקח כמה שייקח.
538 מטר של עליה. כמה הפסקות קצרות למנוחה והתרעננות. 10 ליטר מים. ואנחנו בכניסה לעוספיא, במצפור דוד אייזן.
מאחר שאני אייזן מצד אמי, ואפילו אני לא הכרתי את דוד אייזן או את המצפור שהוקם כאן על שמו, החלטתי לחקור מעט את הנושא בעזרת פרופ' גוגל. דוד אייזן נולד בה' באב תש"ט (31.7.1949), בספקס שבתוניס (כנראה שאנחנו לא קרובי משפחה, כי משפחת אייזן שלי הגיעה ממזרח אירופה) ובגיל שלוש עלה לישראל עם הוריו ואחותו. לאחר תקופת שהייה במעברת כורדני ליד חיפה, המשפחה עברה להתגורר בשיכון עולים בקרית חיים ואחר כך עברה לחיפה. דוד למד בבית הספר היסודי על שם "רמז", השתתף בתזמורת הנוער של חיפה כחצוצרן, והיה חניך ומדריך בתנועת הצופים. בבית הספר התיכון "חוגים" למד במגמה הכלכלית. דוד התגייס לצה"ל באוגוסט 1967, ושירת בחיל התותחנים, תחילה כתותחן ולאחר מכן כקצין תצפית קדמי (קת"ק), וכקצין מבצעים. ביום שבת, ל"ג בעומר תש"ל (23.5.1970), ארבעה ימים לפני השחרור מצה"ל, הגיע סגן דוד אייזן עם קבוצת חיילים וקצינים למעוז "הלשון" שעל שפת אגם המר. בשעת צהרים, בהפגזה מצרית, פגע פגז בחדר האוכל בו שהו דוד וחיילים נוספים. שבעה חיילים נהרגו במקום ושניים נפצעו; אחד מהם נפטר ימים אחדים אחר כך. דוד היה בין הנופלים. האתר לזיכרו תוכנן ונבנה בשנים 1973-1972 על ידי אביו דניאל אייזן בסיוע מתנדבים, ונחנך באוקטובר 1973 על ידי אלוף (מיל') אריאל שרון, מפקד פיקוד הדרום בצה"ל בשלהי מלחמת ההתשה. ב-1994 נחנכה בצמוד לרחבת הזיכרון ובחסות משרד החינוך והתרבות, מרכז ההסברה, ומפקדת קצין חינוך ראשי בצה"ל, מפת תבליט עשויה מיציקת אלומיניום בשטח 55 מ"ר לשחזור אירועי מלחמת ההתשה בסיני. ככל הידוע לי, זהו אתר ההנצחה היחיד בישראל לחללי מלחמת ההתשה.
עוד רבע שעה ואנחנו על כביש 672 המחבר את עוספיא לחיפה. מיכאיל (“בטח עם יוד”), נהג המונית המקסים שאוסף אותנו, הוא נוצרי מעוספיא והוא ממש אוהב את הצפון. “איפה עוד יש נוף כזה?” הוא שואל כשאנחנו יורדים בדרך הנוף המדהימה מעוספיא לנשר.
לסיום היום אנחנו יושבים לארוחת צהרים בחומוס אבו מוסא בבסמת טבעון. מקום קטן הנמצא "מול אטליז סמיר", עם חומוס מעולה, שווארמה מצוינת ומגוון צנוע, אבל טרי וטעים של סלטים. הבעלים הוא מכעבייה, והוא התלהב לשמוע שהיינו שם במהלך הטיול שלנו. הוא אמנם פתח את החומוסיה שלו בבסמת טבעון, אבל "לגדל ילדים רק בכעבייה" הוא אומר לנו. אם אתם בסביבה, מומלץ בחום לנסות את חומוס אבו מוסא, איפה עוד תמצאו ארוחת צהריים לארבעה אנשים רעבים (נכון שאחת טבעונית, אבל גם הם אוכלים) בפחות מ-120 ₪?
זהו להיום. הפעם אנחנו חייבים לחזור למרכז כי משרד החינוך הזיז את ל"ג בעומר.
להתראות ביום 15.