את הפרק הזה אני כותב בבית, אחרי החזרה מיפן, ובדיכאון קל. קשה. קשה לחזור מגן עדן. או כמו שכתבה מישהי בקבוצת "יפן למטיילים" בפייסבוק: "האסלה קרה והלב נשבר".
שלושת הימים האחרונים שלנו ביפן הוקדשו לטוקיו ואני אנסה לתאר קצת ממה שחווינו, למרות שטוקיו היא עולם ומלואו, וכל מה שנספר עליה לא ייתקרב למציאות. אתם חייבים לעצמכם ביקור שם. באמת. ומי שעוקב אחרי הבלוג שלי יודע שאני לא מהשולחים. לא תמצאו בבלוג שלי "אתם חייבים לנסוע ל....", או "זה מקום שחייבים להגיע אליו", או כאלה. יפן / טוקיו – כן. אתם חייבים. אבל בואו נתקדם.
היום השני שלנו בטוקיו הוקדש למשהו שמוגדר כמוזיאון, אבל אני מגדיר אותו “מתקפה רב חושית” – טימלאב בורדרלס (teamLab Borderless). בשלטים אמנם כתוב “מוזיאון”, אבל אין כאן ציורים או פסלים, אין "מסלול" הליכה מסודר, אין שלטי הכוונה ואין מדריכים. זה אתם והמייצגים האור קוליים, רב מיימדיים, שתוקפים אתכם מכל הכיוונים. אתם נמצאים בתוך היצירה, ומהווים חלק ממנה. כיוון שהיצירות זזות ומשתנות כל הזמן, גם אם תחזרו לאותו חדר, צפוייה לכם חווייה שונה לחלוטין. השימוש במראות יוצר אשלייה של אינסופיות – חסר גבולות לחלוטין.
אנחנו מבלים כאן שלוש וחצי שעות, ומסתובבים בתוך יצירות האומנות - ללא גבולות, היער האתלטי, פארק העתיד, יער הנורות, הקן המעופף – מטורף לא מתחיל להגדיר את מה שקורה כאן. ביער הנורות אתם חלק מהמייצג, כי כל נורה שאתם עומדים לידה נדלקת ומובילה למפל אורות שמתפשט לנורות הסמוכות. בפארק העתיד אתם יכולים לצייר דמויות דמיוניות, שנסרקות ע"י צוות המוזיאון ועולות למייצג שעל קירות האולם. אכן חסר גבולות.
כדי להירגע אנחנו מחפשים לנו אונסן, אבל בטוקיו אין, אז אנחנו מסתפקים ב”סנטו”, שכפי שאתם בטח זוכרים, הוא בית מרחץ שאינו ניזון ממעיין חם. כאלה יש הרבה בטוקיו, ואנחנו בוחרים את Mannen Yu, סנטו ידידותי לקעקועים, שנמצא עשר דקות הליכה מהדירה שלנו בשינג'וקו. אמנם אנחנו מגיעים בשעת העומס (21:30), אבל למרות זאת זה כיף גדול. בריכות בטמפרטורות של 40 ו-45 מעלות, בריכת מים קרים, ג'קוזי עם זרמים נהדרים, וגולת הכותרת – זרמים חשמליים, שהיפנים מתים עליהם ואנחנו לא כל כך. דרך נהדרת לסיים יום עמוס.
היום השלישי שלנו מוקדש לדיסני-סי, האח הגדול של דיסני-לנד. נתחיל מהסוף – התאכזבנו. נכון, הפארק יפהפה, העיצוב שלו מדהים, הצבעים, הקולות, הריחות והטעמים (יש כאן אפילו גלידת מלח ים) פשוט מהממים. בנוסף, אלפי יפנים מחופשים בתחפושות דיסני מושקעות שממש מבקשים שתצלמו אותם. בקיצור, שמחה רבה.
אלא מה? איפה הפארק? איפה ה"דיסני"?יש בדיסני-סי 23 ריידים, מתוכם 19 מיועדים לילדים קטנים ממש, וארבעה לקצת יותר גדולים. אין כאן אף רייד אקסטרים, ועם זאת לרוב הריידים יש תור בלתי שמגיע לשלוש שעות!!!! מי ממתין שלוש שעות לרייד? אולי היפנים. אנחנו לא. ואת הדמויות האהובות של דיסני, שברוב הפארקים ממש מסתובבות לכם בין הרגליים, תוכלו לראות בעיקר מרחוק. אז הסתובבנו כמה שעות, צלמנו מאות יפנים מחופשים, עשינו כמה ריידים, והביתה. אם אתם לא עם ילדים ממש קטנים, אין לכם מה לחפש בדיסני-סי. יוניברסל באוסקה לוקח בגדול.
כדי להתאושש מדיסני, אנחנו מחפשים משהו קצת יותר אותנטי, אז אנחנו נוסעים לביקור בשכונה קצת פחות מפורסמת – קואנג׳י (Koenji) – שכונה לא כל כך תיירותית, המתמחה בחנויות יד שניה. יש כאן מאות חנויות יד שניה שמוכרות הכל – בגדים, נעלים, ציוד טיולים, כלי בית, קישוטים, רהיטים, ועוד ועוד. במדרחוב היוצא מתחנת קואנג'י ונמשך לאורך כל השכונה, יש גם חנויות "רגילות" שמוכרות בעיקר בגדים ונעליים. נכון, זו לא שיבויה וגם לא שינג'וקו, אין כאן בתי כלבו של 12 קומות, אבל זה גן עדן לאוהבי ובעיקר אוהבות וינטאז', ומקום לא רע בכלל לרכוש חולצות טריקו מגניבות במחירים סבירים. יש כאן גם כמה מסעדות ממש טובות, ואנחנו מסיימים את הערב על ארוחה איטלקית במסעדת Bacaro & Osteria Il Doge, עם יין איטלקי מצויין.
ביום הרביעי החלטנו להיות אמיצים, ולעלות למגדל SkyTree, המגדל הגבוה ביפן. אבל לפני זה צריך קפה, ויובל מחליטה שהיא חייבת לשתות קפה עם סנורקה, ומי שלא מכיר שיתבייש (סתם). יש בטוקיו 4,957 בתי קפה הרשומים בטריפאדוויזור, זה אומר שיש הרבה יותר, והאחד שבו אתם צריכים לחכות בתור, בעצם כמה כי זאת רשת, הוא קפה ה"מומינים". למה? כי כאן אתם יכולים לשתות קפה עם אחת הדמויות מהסידרה שהיפנים כל כך מעריצים. אם אתם באים לבד, יושיבו אתכם לשולחן עם הדמות האהובה עליכם, ויובל יושבת עם סנורקה. הקפה טעים, האוכל גם, והלהיט זה קפה מומינים, קפה עם ציור של דמות מהסידרה. יובל מזמינה סנופקין וחוגגת זכרונות ילדות.
עכשיו אפשר לעלות ל-SkyTree, המגדל הגבוה ביותר ביפן ובעולם כולו (634 מטר) והמבנה השני בגובהו אחרי הבורג' ח'ליפה (Burj Khalifa). המגדל ממוקם ב"עיר עץ השמים" (Tokyo SkyTree Town) ומשמש כמגדל שידורי טלוויזיה ונקודת תצפית. המעלית הראשונה לוקחת אותנו תוך 50 שניות לאזור התצפית ה"נמוך" - טמבו דק (Tembo Deck), הממוקם בגובה של 345-355 מטר (יש בו שלוש קומות). מתחתנו נפרשת טוקיו לכל הכיוונים והיא ע צ ו מ ה.
בחלק התחתון של התצפית (345 מטר) יש גם רצפת לוחות זכוכית שניתן לעמוד עליה ולהסתכל ישירות אל הקרקע. מפחיייייייייד. כל מי שעולה על רצפת הזכוכית זוכה למחיאות כפיים מהסובבים, ולא בכדי.
המצפה הגבוה של ה-SkyTree היא גלריית טמבו (Tembo Gallery) בגובה של 450-455 מטר. המעלית השניה מביאה אותנו לגובה 450 מטר, ומשם אנחנו עולים במרפסת ספירלית (סגורה כמובן) עד לנקודת הגובה המקסימלית. בדרך אנחנו צופים בטוקיו ממעוף הציפור, וזוכים גם לביקור של מסוק שטס מתחתינו. זה מתחיל לחזור על עצמו, אבל, "מטורף" לא מתאר את הדבר הזה. מזל שלא היתה רעידת אדמה בזמן שאנחנו על המגשל, אומרים שהוא ממש רועד. פחד.
יעל, שגובה לא עושה לה את זה, נשארת למטה בבסיסו של המגדל, במרכז הקניות והבילויים. לא בטוח מי נהנה יותר...
את ביקורנו בטוקיו אנחנו חותמים בדהרה במכוניות קארטינג ברחבי העיר. כן ממש כך. בטוקיו אתם יכולים להגשים חלום ילדות של..., בעצם של כל ילד, ולדהור על מכונית קארטינג לא במסלול, אלא ממש ברחובות העיר, בין המכוניות והאוטובוסים. מי שמגשים את החלום הזה היא חברה קטנה בשם "מריקאר" שהיתה בעבר "מריוקאר" תחת המותג של סופר מריו. בינתיים הם רבו עם בעלי המותג, אבל מכוניות הקארטינג האדומות נשארו, ובמחיר סביר של 85$ לנהג אתם יכולים להגשים חלום ולבלות שעתיים על קארטינג ברחובות טוקיו.
יובל ואני מחליטים לעשות זאת (לא סתם עשינו רישיון נהיגה שמתאים ליפן), מתחפשים בתחפושת שאנחנו מקבלים במקום, ויוצאים לשעתיים של כיף צרוף. איפה עוד משפט כמו: "יש מאחורי פוקימון ואוטובוס" הוא ממש תיאור מצב ולא התחלה של בדיחה. בדרך אנחנו עוברים בכמה מהאתרים המרכזיים של העיר, כגון תחנת טוקיו, ה-SkyTree ורחוב גינזה (השדרה החמישית של טוקיו), וצועקים משמחה. רק ביפן!!!
זהו. נגמרו שלושה שבועות של טירוף חושים בארץ הכי מדהימה בעולם (תאמינו לי, בדקתי, מתוך 40 הארצות בהן ביקרתי עד היום, יפן מדורגת ראשונה). הפרק האחרון יעסוק בסיכומים, תובנות והגיגים.
אתם מוזמנים.
לפרק האחרון )-: (בקרוב)