היום אנחנו נפרדים מטבעת קרי ועוברים לחצי האי דינגל, שם נבלה 4 ימים בהליכה בין הכפרים. אבל אי אפשר לסיים ביקור בקרי בלי הפלגה לאיי סקליג, "ארכיפלג" המורכב משני איים קטנטנים, מרחק קצר מקצה חצי האי. סקליג באירית הוא רסיס אבן, והכן סקליג מייקל (ע"ש המלאך מיכאל, ואל תשאלו אותי למה) ואחיו, הסקליג הקטן, הם באמת רסיסים, אבל מעניינים.
גודלו של סקליג מייקל הוא כ-22 דונם, והסקליג הקטן כחצי מזה. סקליג מייקל ידוע בעיקר בזכות המנזר הגאלי שלו, שנוסד בין המאות ה-6 וה-8, ובשיא תפארתו כלל כמה מאות נזירים. במאה השנים האחרונות אוכלוסיית הנזירים היא בין 0 ל-4, וכיום נמצאים עליו שלושה נזירים (אחד מתבודד), לדברי ניקי, הקפטן שלוקח אותנו להפלגה מסביב לאיים ומתבל אותה בסיפורים במבטא אירי עמוק. האי גם כיכב בשלושה מסרטי מלחמת הכוכבים, מה שמספק תירוץ למאות מעריצי סידרת הסרטיםלהגיע לאי לבושים בבגדי לוק סקיווקר או דארט ויידר. אנחנו לא זוכים לראות כאלה היום.
אנחנו לא מעריצי מלחמת הכוכבים, או אף סרט בעצם, אז מה שמעניין אותנו זה בעיקר מגוון המינים המאכלסים את שני האיים. על הסקליג הקטן מקננות 70,000 (כן, זו לא טעות) ציפורי גאנט, אחד מעופות הים הגדולים ביותר, עם מוטת כנפיים שמגיעה לשני מטר. על סקליג מייקל יש פאפינים, רייזר בילז, שחפים ועוד עופות ים שונים. יש כאן אפילו מושבה קטנה של כלבי ים.
אנחנו מפליגים לאיים ב-Skellig Star, הסירה של קפטן ניקי מ- Skellig Michael Tours.ההפלגה לוקחת כ-45 דקות, ובים השקט של היום היא כיף גדול. 10 דקות לתוך ההפלגה ניקי מודיע לנו שהוא מזהה לוויתנים. כן. בטח. אבל אחרי כמה דקות אנחנו באמת רואים זוג לוויתני אורקה (!!!) משייט לו להנאתו. ניקי עוצר את הסירה על מסלול השייט של האורקות ואנחנו זוכים לתצוגה מרהיבה של הלוויתנים (הם בעצם דולפינים) המדהימים הללו.
אנחנו נפרדים (כמעט בדמעות) מהאורקות, וממשיכים לסקליג הקטן, או אי הגאנטים. יש כאן 70 אלף עופות והם מקננים על כל פינה בסלע, מה שהופך את האי ללבן. הגאנטים מזדווגים לכל החיים ומגדלים גוזל אחד כל שנה. המושבה מסודרת בהררכיה גילית, כשהצעירים נמצאים למטה והזקנים למעלה (מתאים לנו...). כל שנה הזוג מנסה לעלות קומה, ואם הזכר מספיק חזק הם יצליחו, מספר לנו ניקי, שלא מת על הגאנטים וטוען שזו ציפור ממש טיפשה. בחורף הגאנטים נודדים לאפריקה ורק מיעוט קטן של העופות הכי זקנים והכי חזקים נשאר כאן. זה פשוט מדהים לראות (ובעיקר לשמוע) את אלפי העופות הללו מקרוב.
אנחנו ממשיכים לסקליג מייקל ועושים סיבוב מסביבו, כי לרדת לאי אפשר רק בהפלגות יעודיות. יש 180 אישורי נחיתה על סקליג מייקל ביום, ורשימת ההמתנה יכולה להגיע לשנה ואף יותר. ככה זה כשיש 90 יום בעונת תיירות טובה, ו-30 יום בשנים גרועות. אנחנו מבחינים במסלולי הטיפוס למנזר, שנראים ממש מפחידים. ניקי מספר לנו שמפעם לפעם נופל כאן מישהו ("איזה אידיוט") מהשביל, מה שממש מרגיז אותו כי בכל נפילה כזאת סוגרים את האי לכמה ימים והוא מאבד פרנסה.
על האי ניתן לראות פאפינים ממש מקרוב, ואם יש ציפור יותר טפשה מהגאנט, זה הפאפין, לפי ניקי. הם עפים ממש גרוע ("טיפה יותר גרוע והם היו צריכים לוותר על זה בכלל"), לא מצליחים לנחות על הסלעים, אלא רק על הדשא ("כשהם מנסים לנחות על סלע הם מתנגשים בו ונופלים לים"), מדדים על הקרקע כמו פנגווינים, בקיצור – טיפשים. אבל איזה טפשים יפים? הם ציפורים מהממות, ואנחנו ממש אוהבים אותן. הפאפינים מגיעים הנה להטיל ביצה ולגדל אפרוח, ובאמצע אוגוסט חוזרים לים הפתוח שם הם מבלים את רוב השנה.
אנחנו חוזרים בעצב רב לפורטמאגי ונפרדים מקפטן ניקי שעשה עבודה מעולה. בדרך לדינגל אנחנו עוברים במבצר האבן Cahergall Stone Fort, אחד מעשרות מבצרי אבן הפזורים במערב אירלנד. מבצר קהרגל מתוארך לשנת 600 לספירה והוא שופץ ושוקם. יש כאן מעגל חיצוני עם קירות בגובה של 3-6 מ' בעובי מרשים של כ- 3 מ', ומעגל פנימי קצת יותר צנוע. הבניה היא בשיטת "אבן יבשה" וזו אחת מהדוגמאות הטובות ביותר למבצרי אבן מימי הביניים המוקדמים שניתן למצוא בטבעת קרי.
הדבר היחיד שאף אחד לא הצליח לברר עד היום הוא מה בעצם היו המבצרים הללו? בתי מגורים? מבצרי הגנה? לא ממש ברור, אבל הם מרשימים. טיפ– כשאתם מטיילים כאן, תבחרו לכם מבצר אחד לבקר בו. אין סיבה לנסות לראות את כולם.
בחנייה של המבצר, לכל אטרקציה כאן יש חנייה מסודרת, עומד "איש עם טלה". לפי גוגל, האיש הזה תמיד כאן, ואם לא תשימו לב, הוא ידחוף לכם טלה ליד, ואחרי שתצטלמו איתו (עם הטלה) ידרוש מכם 5 אירו. טיפ– ברחבי קרי ודינגל נמצאים הרבה "איש עם טלה" כאלה, אז שימו לב שלא דוחפים לכם טלה אם לא ביקשתם זאת.
מכאן אנחנו ממשיכים על הנוף המדהים של טבעת קרי ועוברים לחצי האי דינגל כאן נבלה את הימים הקרובים. הלילה אנחנו לנים ב-B&B בדינגל שממנו נצא לטיול הרגלי שלנו.
לילה טוב מדינגל