הבוקר אנחנו מחליטים לרכוש כרטיס לתחבורה הציבורית של בודפשט ולשוטט בעיר. התחבורה הציבורית כאן מאוד ידידותית לתייר. היא יעילה, מהירה ונוחה. כל כמה מטרים יש תחנה של משהו (מטרו, חשמלית או אוטובוס) ולכן ממש קל להתנייד בעיר, ובעזרת גוגל מפס למצוא את הדרך המהירה והנוחה מכל מקום לכל מקום בעיר. ניתן להוריד את האפליקציה BudapestGO ולקנות כרטיסים דרכה, או פשוט לרכוש כרטיסי נייר במכונות הסגולות הפזורות בעיר. המחיר דומה, כ- 3.5 ש"ח לנסיעה בודדת, או 25 ש"ח לכרטיס יומי בלתי מוגבל. יש כמובן גם כרטיסים אחרים, אז תיכנסו לאתר של התחב"צ בעיר. טיפ - לא משנה איזה כרטיס קניתם, אל תשכחו לתקף את הכרטיסים שלכם!!! הקנס על נסיעה ללא כרטיס מתוקף ממש גבוה.
אנחנו מתחילים את היום בשוק פשפשים ממש חמוד שנמצא קצת מחוץ לעיר -Budai Zsibvasar - חצי שעה נסיעה באוטובוס ממרכז העיר. יש כאן מלא שטויות וממש כיף להסתובב בין הדוכנים. יש כאן דוכני בגדים ונעליים, כלי בית, כלי עבודה וכמובן מזכרות מכל סוג, או כמו שכתוב באחד האתרים: "אם אתם אוספים את זה, יש את זה כאן". ברור שאנחנו קונים קצת שטויות, אנחנו הרי בעד תמיכה בכלכלה המקומית. אחרי שעה בין דוכני השוק אנחנו חוזרים לעיר, ואחרי עוד קצת קניות בשוק המקורה וקפה קטן עם עוגות הונגריות - ג׳רבו ורטש אלמש (שטרודל תפוחים) - אנחנו לוקחים חשמלית לאזור הפרלמנט לראות את אנדרטת הנעליים.
"נעליים על הדנובה" היא אנדרטה ייחודית שהוקמה בשנת 2005 על גדות נהר הדנובה להנצחת אלפי היהודים שנורו והושלכו למי הנהר בידי גדודי צלב החץ (הנצים ההונגרים) בעת שואת יהודי הונגריה בשנים 1944–1945. האנדרטה מורכבת מ- 60 זוגות של נעלי ברזל הניצבות על גדת הדנובה, מקום בו נרצחו רבים מתושבי העיר היהודים. המספר 60 נבחר להנצחת 60 שנה לסוף מלחמת העולם השניה (שנת הקמת האנדרטה), 6 המיליונים ו-600 אלף יהודי הונגריה שנרצחו בשואה. טיפ - ביקור חובה לכל אחד, ולנו בעיקר.
מכאן אנחנו ממשיכים לבניין הפרלמנט ההונגרי (Hungarian Parliament Building). זהו המבנה הגדול ביותר בהונגריה והשני בגודלו באירופה. גובהו המקסימלי 96 מטר ואורכו מקצה לקצה 268 מטר. הוא נחשב לאחד המבנים היפים והמפוארים בעולם. הוא בנוי בסגנון אקלקטי כאשר הסגנון השולט בו הוא נאו-גותי. הוא נבנה בשנים 1885–1904 לכבוד המילניום להולדת הונגריה. כאלף אנשים היו מעורבים בבנייתו, שבמהלכה נעשה שימוש ב-40 מיליון לבנים, חצי מיליון אבני חן ו-40 ק"ג זהב. בעת הקמתו הוא נחשב למבנה היקר באירופה, ונאמר כי בעלות הקמתו ניתן היה להקים עיירה קטנה ל-30,000 תושבים (תודה לויקיפדיה). אנחנו מוותרים על כניסה למבנה, שאפשרית רק במסגרת סיור מודרך, ועולה כ-30 אירו, ונהנים לשוטט מסביב למבנה ולצלם אותו מכל זווית אפשרית. טיפ - אם אתם מחליטים להכנס למבנה הפרלמנט ויש לכם זמן, נסו לרכוש את הכרטיסים במרכז המבקרים של הפרלמנט (בצד הצפוני של המבנה). הרכישה באתרי האינטרנט השונים קלה יותר, אבל העמלות משוגעות.
אנחנו משוטטים ברחובות מרכז העיר עד לכיכר ארזבט, שם מתחיל הסיור שלנו ברובע היהודי עם פטרה מ- Budapest - cultural walking tour by locals, אחת החברת המציעות סיורים חינמיים בבודפשט. פטרה פשוט מקסימה. ידידותית, בעלת חוש הומור מפותח ושופעת ידע. היא לוקחת אותנו בסימטאות הרובע היהודי ומצליחה להפיח בהן חיים. איכשהו היא מצליחה לשמור על איזון בין היסטוריה, שואה, פוליטיקה של ימנו ותרבות. כיף גדול לבלות איתה שעתיים ברובע היהודי. טיפ (ולא בפעם הראשונה) - הסיורים החינמיים בערי אירופה השונות יכולים להיות ממש טובים. מומלץ לבחור סיור סביב נושא, ולא סיור "כללי", הסיורים הנושאיים נוטים להיות הרבה יותר מעניינים.
לא נוכל להכניס כאן את כל הסיור, שעתיים היא לא הפסיקה לדבר, אז נסתפק ברשימת האתרים בהם ביקרנו (וכמה תמונות ייצוגיות):
אנדרטת הזיכרון לראול ולנברג, חסיד אומות העולם.
אנדרטת סטלו גאבור, גם הוא מחסידי אומות העולם. כומר לותרני שהציל 2,000 יהודים, רובם ילדים.
פסל האריה הבנוי מ-850 אלף (!!!) אבני לגו.
ציור קיר שהוזמן ע״י העיריה בתקופת הקורונה ונקרא ״אתם השמרים של בודפשט״. הוא מלא סימבוליזם - צמיד להט״ב, סמל הצוענים, סמל התנועה נגד אלימות נגד נשים, יונת שלום. מעניין (ראו בתחילת הפוסט).
בית הכנסת הראשי של בודפשט, בית הכנסת של רחוב דוחני. הוא שייך לזרם הנאולוגי (בין רפורמים לקונסרבטיבים) ויש בו עוגב ומגדלי פעמונים (שצלצלו לפי פטרה רק פעם אחת, בחנוכת המבנה).
מיניאטורה של תאודור הרצל שנמצאת על עמוד חשמל ליד בית הכנסת, בכיכר הרצל, שהיא אחת מכמה עשרות מיניאטורות של מיכאיל קולודקו, אמן אוקראיני, הפזורות ברחבי העיר.
שער הגטו.
ציור קיר של הקוביה ההונגרית.
ציור קיר של נבחרת הזהב של פושקש, ומי שלא יודע מי זה, שיתבייש ויגגל מיד. פושקש של שנות החמישים/שישים = (פלה + מסי) X רונלדו. טוב, אולי הגזמתי, אבל הוא היה ענק.
בית הכנסת של רחוב רומבך. גם הוא שייך לזרם הנאולוגי, כמו בית הכנסת הראשי.
Gozsdu Udvar - חצר ברובע היהודי עם המון מסעדות, בתי קפה, פאבים ומלונות, שנחשבת לאיזור הבילויים הכי עדכני של בודפשט.
ציור קיר של פרה, שלפי פטרה מייצגת את העם ההונגרי.
בית כנסת של רחוב קזינסקי, בית הכנסת האורתודוקסי. הוא קטן וצנוע יותר, אבל גם הוא יפה. פטרה מספרת לנו של כל בתי הכנסת שראינו היום הם בתי כנסת פעילים.
״חורבר״ - בר בחורבה. יש היום מספר ברים שהוקמו במבנים שהיו מיועדים להריסה. זה התחיל כפלישה של צעירים שחיפשו מקומות בילוי, וכיום זה ממוסד לחלוטין, אבל אלה עדיין חורבות.
אנחנו נפרדים מפטרה המדהימה ורצים לחפש לנו "קפה חרום", כי אנחנו אחרי יותר משלוש שעות של התרוצצות ברחובות הקפואים (יש כאן שתי מעלות מקסימום). בקפה מיה, ליד גשר ארז'בט, אנחנו מוצאים קפה משובח עם עוגת דובוש ועוגת אסטרהזי, מהעוגות הכי מפורסמות של המטבח ההונגרי. מעולה. ניצלנו.
בכלל בלי בודה אי אפשר לסיים ביקור בבודפשט, אז אנחנו עולים לסיבוב קצר בגבעת הטירה, להשקיף על בודה מצד אחד ופשט מהצד השני. בפעם הבאה נקדיש לבודה קצת יותר זמן.
ארוחת ערב אחרונה להפעם אנחנו אוכלים במסעדה חביבה בשם המוזר Input. האוכל מעולה, השירות מקסים והיין מצויין. סיום מדהים לסופ״ש חורפי בבודפשט.
מחר חוזרים הביתה, אבל נשוב, והפעם לא נחכה 20 שנה.
להתראות בקרוב בהרפתקה חדשה (הכרטיסים והמדריך כבר הוזמנו).