כיוון שנורמנדי מוכרת בעיקר בשל הפלישה של בנות הברית לאירופה הכבושה, שהתחילה כאן בשישה ביוני 1944, אנחנו מקדישים את היום לנסיון להבין את הפלישה. אם אתם חושבים שאתם יודעים מה קרה כאן, אז תחשבו שוב. גם אנחנו חשבנו ככה, אבל הבנו שאנחנו ממש לא מבינים מה הלך כאן. ברחבי נורמנדי פזורים עשרות מוזיאונים, אנדרטאות, אתרי יזכור ובתי קברות שמתעדים את מה שקרה כאן. אנחנו בחרנו באתר ההנצחה בקאן, לא קאן של הריביירה, קאן של נורמנדי.
זה אתר מדהים, מזכיר קצת במבנה התצוגות את יד ושם, שמסביר בסרטים, תצוגות, מסמכים ומזכרות מה קרה כאן בקיץ 1944. מי שלא מעוניין מוזמן לדלג, אבל אני חייב לתת כאן הסבר קטן כי העולם שאנחנו מכירים כיום נראה כמו שהוא בזכות האנשים שתכננו ובצעו את הפלישה לנורמנדי בקיץ 1944.
הפלישה לנורמנדי (שם קוד: "מבצע נפטון") הייתה פלישה אמפיבית של צבאות בעלות הברית אל חופי נורמנדי הכבושה, שהתרחשה ב־6 ביוני 1944 במסגרת החזית המערבית. ביומה הראשון של הפלישה נחתו כ־156,000 (!!!) חיילים של בעלות הברית מהים ומהאוויר על אדמת נורמנדי, בסיוע כ־12,000 כלי טיס וכ-7,000 כלי שיט. היה זה מבצע הנחיתה הימי הגדול בהיסטוריה וסימן את ראשית הקץ של גרמניה הנאצית.
תכנון מבצע אוברלורד (מבצע שחרור צרפת ואירופה שהתחיל במבצע נפטון), החל בראשית 1943, היה קפדני ומפורט, וממדיו היו חסרי תקדים. ההכנות לפלישה היו כרוכות בהתארגנות לוגיסטית בהיקף עצום, שכללה בניית אלפי כלי שיט ומטוסים וריכוז ציוד וכוחות אמריקניים וקנדיים גדולים בדרום אנגליה. בחודשים שקדמו לפלישה ניהלו בעלות הברית מבצעי הונאה מורכבים שסייעו להטעות את הגרמנים בדבר מועד ומיקום הפלישה. הפיקוד העליון של גרמניה, שצפה פלישה מאנגליה, החל כבר ב־1942 להקים את ה"חומה האטלנטית", מערך ביצורים אדיר שהשתרע על פני אלפי קילומטרים לאורך חופי מערב אירופה ונועד לעצור כל ניסיון נחיתה מהים.
ב־6 ביוני 1944, מעט אחרי חצות, הוצנחו מהאוויר כ־23,000 (!!!) צנחנים אמריקאים ובריטים בנורמנדי. בשעות הבוקר המוקדמות פתחו ספינות מלחמה בהפגזה ארטילרית של החופים, ובשעה 06:30 החלו לנחות עשרות אלפי חיילים, רגלית ובכלי רכב, בחמישה אתרי נחיתה בחופי בנורמנדי. עומק החדירה של כוחות בעלות הברית לאדמת צרפת ביום הפלישה היה קטן, ומרבית היעדים שהוקצו לכוחות הנוחתים ביום הפלישה הראשון לא הושגו, אך הושג היעד העיקרי: הבקעת החומה האטלנטית וביסוס ראשי גשר על אדמת צרפת. במהלך השבועות הבאים הנחיתו בעלות הברית כוחות עצומים (מעל 2 מיליון חיילים וכוחות עזר) בנורמנדי ופתחו בתנועה איטית אך מתמדת אל תוך צרפת.
אין נתונים מדויקים לגבי אבדות הצדדים ביום הפלישה. מספר הנפגעים והשבויים בצד הגרמני מוערך בין 4,000-9,000. בצד בעלות הברית מספר הנפגעים והשבויים מוערך בכ־10,000, מהם לפחות 4,413 הרוגים. אנחנו מבלים כאן כמה שעות ומצליחים לראות רק חלק מהתצוגות. כדי לראות הכל צריך יומיים, אבל (טיפ) זה ביקור חובה למי שמעוניין להבין את הפלישה לנורמנדי.
כדי להרגע קצת מסיפור הפלישה, אנחנו מבלים את אחר הצהריים בקאן (של נורמנדי, לא של הריביירה). זאת עיר ממש חביבה (כ-100,000 תושבים) והיא עיר הבירה של מחוז קלבדוס והעיר השלישית בגודלה בנורמנדי. חשיבותה נבעה מהיותה מקום מושבו של ויליאם הכובש, דוכס נורמנדי. העיר שמרה על מעמדה וחשיבותה מעל 900 שנה עד שנהרסה כמעט לחלוטין במלחמת העולם השנייה. יש בעיר כמה אתרי חובה - הטירה, מנזר הגברים ומנזר הנשים - ועוד הרבה כנסיות ובתים עתיקים. אנחנו מבקרים במנזרים, שניהם היו של המסדר הבנדיקטי המוקדש לסטפנוס הקדוש, ובשלב מסוים היה הארכיבישוף מקנטרברי (כן, ההוא) אב המנזר שלהם. הם מרהיבים, המנזרים.
בנית המנזרים (הנשים והגברים) החלה במאה ה-11 ונמשכה עשרות שנים. המנזרים התחרו ביניהם ולמעשה היוו מקשה ארכיטקטונית אחת, למרות שהם בשני צידי העיר, ונחשבו לחלוצים של המבנים הגותיים בצרפת. הם הועברו לידי צרפת ע"י ויליאם הכובש ואשתו, מתילדה מפלאנדריה, כעונש שהוטל עליהם על ידי האפיפיור עקב נישואיהם שלא אושרו ע"י הכנסייה. לאחר המהפכה הצרפתית הוחלף המנזר הבנדיקטי בכנסייה קהילתית.
אנחנו אוכלים ארוחת צהריים קלה ברובע העתיק של קאן, עם רחובות צרים ובניינים בסגנון ימי הביניים האופייני לאיזור, מאבן מקומית בשילוב עץ. יפה כאן.
לסיום הביקור אנחנו עולים לטירה של קאן (הכניסה חופשית) שנבנתה בסביבות שנת 1060 על ידי ויליאם הכובש (ויליאם מנורמנדי), שגם כבש בהצלחה את אנגליה בשנת 1066, מכאן שמו. בחג המולד 1182, ביקרו כאן הנרי השני ובניו, מלכי אנגליה לעתיד, ריצ'רד לב הארי וג'ון לקלנד, והתקבלו ע"י יותר מאלף אבירים.
הטירה חוותה מספר קרבות במהלך מלחמת מאה השנים, המבצר עצמו נהרס בשנת 1793 במהלך המהפכה הצרפתית, והטירה ספגה פגיעות קשות בהפגזות מלחמת העולם השניה. למרות תלאותיה, זאת טירה יפהפיה ששווה ביקור, ולו רק בשל הנוף הנשקף ממנה. טיפ- יש כאן אחלה שירותים, והם בחינם.
בדרך הביתה, לרוגרי, אנחנו עוברים אצל קלודין וארנו, קרובי משפחה של אריאן, שעברו לחיות כאן בבית הקיץ שלהם. יש להם 100 עצי תפוח שצריך לקטוף כדי להכין סיידר וקלבדוס, ובגיל 80 קצת קשה לעשות זאת לבד. אז אנחנו מצטרפים למאמץ וזוכים לטעום מהיבול של השנים הקודמות - מיץ תפוחים, סיידר תפוחים טבעי (100% אורגני), ליקר פומו (17% אלכוהול) וכמובן - קלבדוס (47%) - הכל מתוצרת בית.
עוד יום נפלא מסתיים בעוד ארוחה ביתית בנורמנדי.