אחרי המרוץ בעקבות פילים ואריות, החלטנו להעביר היום יום שקט בסטון טאון. סטון טאון (Mji Mkongwe) - "העיר העתיקה" - המכונה גם זנזיבר טאון - הוא הכינוי של העיר העתיקה של זנזיבר סיטי, בירתה של זנזיבר והעיר הגדולה ביותר בה. היא ממוקמת על חצי אי דמוי משולש בחופו המערבי של האי אונגוג'ה, האי הגדול בארכיפלג זנזיבר הכולל עוד אי גדול – פמבה, ומספר גדול של איים קטנים שרובם אינם מיושבים. סטון טאון היא מקום יציאה מעולה לטיולים באי. הן לקיזמקאזי – הדרום, והן לראס נונגווי – הצפון. יש כאן מעבורות לאי השני בגודלו (פמבה) וליבשת. מבחינה מוניציפלית, מנוהלת העיר כחלק מנפת זנזיבר. בעיר ניכרת השפעתם של כובשיה האירופים (הפורטוגלים היו כאן במאות ה-16-17, והבריטים מ- 1880 ועד עצמאות האי) והערבים (העומאנים ישבו כאן במאות ה-18-19) ושל הסוחרים ההודים שעברו בה במהלך השנים. לאחר עצמאות זנזיבר (1963) אולצו רוב תושביה ההודים והערבים לעזוב אותה. עם זאת, כיום רוב תושבי זנזיבר הם מוסלמים, והשפעתם התרבותית, הארכיטקטונית והקולינרית של כל העמים שעברו כאן עדיין ניכרת בכל פינה בעיר. בשנת 2000 הוכרזה העיר כאתר מורשת עולמית ע"י אונסק"ו. בערך שליש מתושבי זנזיבר (ס"ה יש כאן פחות ממיליון וחצי) גרים בזנזיבר סיטי ורובם מתפרנסים מהחלק התיירותי שלה – העיר העתיקה על סמטאותיה הצרות, האוסף האקלקטי של סגנונות הבניה, וכמובן, הדלתות הזנזיבריות המדהימות.
קצת על המלון שלנו. הזמנו סוויטת דלוקס לשלושה במלון Mizingani Seafront על שפת הים בסטון טאון. בהזמנה מצוין שלחדר יש "נוף לבריכה" והובטחה לנו כספת בחדר. עם העובדה שסוויטת הדלוקס התבררה כחדר עם שלוש מיטות, אנחנו יכולים לחיות. הנוף אל הבריכה הוא מהמרפסת האחורית ומחלונות החדר רואים את הבית סמוך, בסדר. הכספת היא בדלפק הקבלה ולא בחדר, גם בסדר. אבל האכזבה העיקרית שלנו היא ה- "Seafront". הם "שכחו" לספר לנו כאשר הזמנו את החדר כי בשל עבודות בנייה על החוף, העיריה הקימה גדר מתכת בחזית המלון החוסמת את הנוף לים ואת הגישה לחוף. אם אתם רוצים לרדת לחוף אתם צריכים לצעוד במשך 15 דקות לחוף שליד מלון Tembo. הגדר כנראה תהיה שם עוד מספר חודשים או שנים (זאת אפריקה אחרי הכל). אבל אנחנו כבר כאן, המלון יפהפה, הצוות ידידותי, החדרים גדולים, ממוזגים ונוחים, ויש להם WiFi בחינם. אנחנו אולי לא נחזור לכאן לפני שיודיעו לנו שהחזירו למלון את חוף הים, אבל באנו ליהנות, אז קדימה לארוחת בוקר.
יוצאים לסיבוב בסמטאות סטון טאון. הסמטאות הצרות עמוסות חנויות בהן נמכר מכל טוב האי – עבודות עץ, עבודות חרוזים, צעיפים ובגדים מסורתיים, וכל מה שתוכלו לרצות. כולל ציורי טינה-טינגה. זהו סגנון ציור אופייני לזנזיבר. העבודה היא בשכבות עבות של צבע שמן על בדי קנבס גסים, והוא מתאר סצנות מחיי אפריקה – חיות, נופים שבטים וכל מה שאפריקה היא בשביל צייר טינגה-טינגה. הציורים צבעוניים מאוד, ואינם מנסים לצייר דמויות מציאותיות, אלא שילובים מפתיעים של דמויות דמיוניות. חלק מסמטאות סטון טאון מכוסים באלפי ציורים כאלה, ואתם פוסעים בתוך ספר ילדים. כיף!!!
הציירים עובדים בחנויות שהן ממש כוכים קטנטנים, ואתם יכולים להזמין ציורים על פי טעמכם האישי. יש משהו נאיבי בציורי הטינגה טינגה, משהו שמאפיין אולי את תושבי האי. אבל אנחנו במשימה. לפני חמש שנים ביקרנו כאן ויצרנו קשר טוב עם צייר מקומי בשם שימאנו. קנינו ממנו ציורים שונים, חלקם על פי הזמנה, והם תלויים אצלנו עם היום. החלטנו לחפש אותו בין אלפי ציירי הטינגה-טינגה בעיר. לא פשוט, אבל ליד סמטה צרה חגית אומרת "כאן". ואכן, באותו כוך, ליד אותם בדי קנבס עצומים, אנחנו מוצאים את שימאנו. אחרי הפגישה הנרגשת אנחנו מזמינים ציור של פילים על רקע עצי באובב ליובל ומבטיחים לבוא לקחת אותו למחרת. מכאן אנחנו ממשיכים לשוק המקומי. האמתי, לא זה של התיירים. איזה בלגאן!!! מאות מוכרים מציעים את מרכולתם בצעקות רמות ושירי שוק בסגנון מחנה-יהודה, אבל בסווהילית. בגדים, נעליים, ירקות ופירות, והכל במחירים מגוחכים. אנחנו קונים קצת שטויות, נאבקים בזרם הקונים השוצף וחוזרים לסמטאות סטון טאון. היום יום נופש, אז אנחנו חוזרים למלון לרחצה קצרה בבריכה. כן, יש בריכה נחמדה במיזנגני, מעוצבת בסגנון הודי/ערבי ואחרי הרעש והעומס של השוק, אנחנו מבלים שעה קצרה בשקט היחסי של הבריכה. ארוחת צהריים אנחנו אוכלים במסעדה הודית צמחונית (Radha), בלב הסמטאות של סטון טאון. המסעדה פתוחה בכל שעות היום ומגישים בה אוכל הודי מעולה במחירים סבירים מאוד. הטאלי שלהם מצוין, גם כל המנות האחרות שטעמנו היו ממש טובות. מקום מעולה לצהריים או לארוחת ערב קלה. השירות קצת איטי, אז צריך להתאזר בסבלנות, האוכל שווה את זה. מומלץ בחום. עכשיו הזמן לחוף הים. אנחנו הולכים לחוף של מלון טמבו, זוכרים? למלון שלנו כבר אין חוף... שותים קפה על שפת הים, מטיילים על החוף המבהיק בלובנו ונכנסים לרחצה במים הצלולים. כיף, כבר אמרנו? ארוחת ערב אנחנו אוכלים היום בשוק הלילה – דגים ופירות ים.
המודל הוא פשוט – אתם בוחרים דוכן אוכל (יש עשרות וכולם רודפים אחריכם כי שלהם הכי טוב והכי טרי), בוחרים את השיפודים שמוצאים חן בעיניכם. יש דגים שונים (טונה, קינג פיש, ברקודה), פירות ים (שרימפ, קלמארי, צדפות), ואפילו בשרים מכל מיני סוגים. ליד השיפודים אתם יכולים לבחור פלאפל ממולא, סלטים, צ'יפס, בננות מטוגנות, כל מיני ירקות מטוגנים ולחמים מקומיים. המבחר עצום, המחירים סבירים, ואנחנו בוחרים לנו כמה שיפודים ותוספות ויושבים על שפת הרציף עד שה"טבח" יכין לנו את האוכל. מסביב עשרות חתולים בחיפוש מתמיד אחר שאריות. לקינוח אנחנו אוכלים "פיצה זנזיברית" עם סניקרס ונוטלה.
