ליום החמישי
בוקר טוב. היום (24/07/2018) אני בן שישים. מזל טוב לי!!!
הבוקר מתחיל בארוחת בוקר עם זיקוקים.
היום אנחנו נוסעים מערבה, לטוליארה, העיר הגדולה של האזור. בדרך עוצרים ב״אילאקקה״ - עיירת ספירים. כל העיירה (40,000 תושבים) בנוייה סביב כריית אבני ספיר, וניכר בה שיש כאן כסף - בתים מפוארים, מכוניות חדישות והמון תנועה. אנחנו נכנסים ל- Color Line - חנות לממכר אבני חן. בבקרים הם מציעים גם סיור במכרות ב- 12,000 ארי-ארי לאדם. כמובן שיצאנו לסיור.
הכרייה ידנית לחלוטין, בעומק של 25-50 מטר. לא היינו בארה״ב בימי הבהלה לזהב, אבל זה נראה ממש דומה. עשרות שחורים מעלים אדמה מעומק 20-30 מטר, וחופרים פירים לתוך בטן האדמה. את החול שכורים בעומק הפיר מעלים למעלה בשקים, ולוקחים לנהר שם מנפים אותו בתקווה למצוא ספירים.
לא הצלחנו להבין את סיפור הספירים, אבל הסיפור המקומי הוא שספינה עם ספירים נסחפה כאן לחוף לפני המון שנים, ומה שכורים כאן היום אלה האבנים שהיו על הספינה. לא קנינו (את הסיפור). לפי וויקיפדיה, יש במדגסקר מספר מרבצים של אבני ספיר, שאילאקקה הוא אחד מהם. סיפורי הספינות הם כנראה מיתולוגיה מקומית לתיירים. ג'וני מסביר לנו שמי שקנה את שטחי הכרייה מהממשלה הם בעיקר סארי-לנקים, והם מוציאים את רוב הספירים הבלתי מעובדים ממדגסקר, מעבדים אותם בסארי-לנקה ומוכרים במחירים גבוהים. במדגסקר נשאר רק הכסף הקטן.
חזרה בחנות אנחנו מובלים לחדר התצוגה. יש כאן ספירים בכל צבע, מצהוב ועד הכחול-סגול האופייני. מחיר הספירים, מאות, ואפילו אלפי יורו לקראט, הוא מחיר הבורסות העולמיות. לא קנינו.
בהמשך אנחנו עוצרים לסיור רגלי קצר בשמורת זומביצה. זו שמורה חדשה יחסית, שהוקמה בשנת 1997, ובה יער יפה, עם המון באובאבים וצמחי תאנה חונקת - טפיל שחונק עצים. מיד בכניסה אנחנו מציקים לזיקית ענקית.
אחר-כך המדריך שלנו (שנראה בן 15) לוקח אותנו בשקט בשקט בין העצים כדי לראות למור לילי שמנסה לישון בתוך חור בגזע של אחד העצים. זה Zombitse sportive lemur – מין של למור לילי שנפוץ בפארק. אנחנו די מפריעים לו לישון, אבל הוא כל כך חמוד שאי אפשר שלא לצלם 326 תמונות שלו. אנחנו בצרות עם כמות התמונות שאנחנו מצלמים כאן.
שריקה קצרה מודיעה לנו (למדריך שלנו בעצם) שה״הארי ספוטרית״ שלנו (שנראית בת 12) מצאה משהו. ואכן, לאחר צעידה קצרה בסבך אנחנו מגיעים לאקליפטוס עוג אחד, עליו יושבת משפחת למורי שיפקה. הם לא רוקדים, כי זה קצת קשה על העץ, אבל הם יפהפיים, ואנחנו מבלים איתם שעה קלה.
אנחנו ממשיכים לטייל ביער בין עצי הבאובב. חלק מהם ממש עצומים, וצריך יותר מארבעה כדי להקיף את הגזע שלהם.
לקראת סוף המסלול חוצה את השביל ציפור גדולה עם זנב ארוך - Running Coua - אחת הציפורים האנדמיות למדגסקר. בסך הכל היה טיול נחמד של כשעה, ששבר קצת את הנסיעה הארוכה.
מכאן זו נסיעה של שלוש שעות לטוליארה. הנוף שונה לגמרי, שילוב מוזר של המון באובאבים ועצי מנגו.
צהריים אנחנו אוכלים (עוד זיקוקים) במסעדת דרכים בכפר קטן על הדרך. האוכל מפתיע בטיבו.
המלון שלנו בטוליארה - סרנה - הוא מלון עירוני עם חדרים נוחים וממוזגים, מים חמים, צוות ידידותי מאוד וארוחת בוקר מצויינת. הם אפילו הלכו לקנות ירקות במיוחד בשביל מיכלי. בסולם ה״זקנים״ הוא מקבל רק 8 בגלל המיקום העירוני שלו. אנחנו מעדיפים מרחבים.
לא ארחיב על מסיבת היומולדת מהממת שחגית והחבר׳ה אירגנו לי במסעדה הצמודה למלון – Oasis Cafe - רק אומר שהיה שווה לחכות 60 שנה. הבעלים גרמני, הטבח למד בישול צרפתי בטנריף, האוכל מעולה, עוגת היומולדת מרהיבה והיין הדרא״פי מצויין. מושלם!!!
לילה טוב מטוליארה ותודה על הברכות