היום השני של ההפלגה מתחיל עם גשם וערפילי בוקר כבדים. אנחנו שותים קפה בסירה ומחכים לפתיחת המנעל ב- 9:00. זה הזמן להסבר קצר על מנעלי המים שהיום נעבור חמישה או שישה מהם. נסביר את תהליך העלייה במנעל, הירידה זה אותו דבר, רק הפוך גוטה, הפוך. אתם מגיעים לנקודת ההתחלה, הרמזור אדום. עוצרים ליד הגדה, יש רציף קטן לצורך העניין, ומורידים אחראי חבלים שעולה למנעל ברגל. מפליגים לעבר צינור שמשתלשל מכבל שמתוח מעל התעלה ומסובבים אותו כדי להודיע שהגעתם. טיפ - תשתדלו לא לפספס את הצינור, אחרת זה הרבה התפתלויות כדי לחזור אליו (מניסיון...). הרמזור נשאר אדום, אבל מנורה כתומה מתחילה להבהב – המנעל יודע שהגעתם. ממתינים לאור ירוק (בנוסף לאדום ולכתום) שאומר – מכינים את המנעל עבורכם. כשהכל מוכן האורות כבים ונשאר רק אור ירוק – אפשר להיכנס למנעל.
נכנסים למרכז המנעל ומוסרים את החבלים לאחראי שכבר הגיע (מי אמר שלא עושים פעילות גופנית בשייט תעלות?), קושר את הסירה למורים שבמנעל (גם מלפנים וגם מאחור בבקשה) ומפעיל את המנעל מעמדת הבקרה. השער התחתון נסגר והמנעל מתמלא מים. טיפ – רצוי לקשור את הסירה כמה שיותר רחוק מפתח כניסת המים, אחרת הסירה מיטלטלת קשות ואתם אפילו עלולים להירטב. לאחר שהמנעל מלא, השער העליון נפתח ואפשר לשחרר את החבלים ולהמשיך בהפלגה. כל הסיפור לוקח כרבע שעה, וחשוב מאוד לא לשכוח את אחראי החבלים מרוב התרגשות....
נחזור למנעל ליד וילטון. אנחנו מחכים שהסירה שהגיעה אחרינו ועגנה לא רחוק מאתנו תיכנס למנעל. אנחנו אחריה. כן, יש מקום לשתי סירות במנעלים על התעלה, בחלקם יש אפילו מקום לשלוש סירות. הפעם הכל עובד ואחרי רבע שעה אנחנו ממשיכים בהפלגה.
אחרי כמה מנעלים, נופים מדהימים והמון גשרים אנחנו רואים מעגן חמוד בצד התעלה – Halte de la Falotte. כרי דשא ירוקים, עצים ופרחים, שולחן פיקניק ושלט גדול "המוזאון פתוח". מוזאון באמצע שומקום. ברור שניכנס. המקום שייך לזוג צרפתים שהקדישו את חייהם לאיסוף מינרלים. יש להם אלפי אבנים, מאובנים, צנצנות חול צבעוני וקונכיות. הזוג – ז'אן-פייר וקולט אספו מינרלים בכל רחבי העולם, מניו זילנד ועד פרו, מאלסקה ועד דרום אפריקה והקימו את המקום להציג את האוסף לתיירים. קולט היא האמנית - מלטשת אבנים, מייצרת תכשיטים ועבודות יד שונות מהמינרלים.
ז'אן פייר הוא המדריך. החוויה של מישהו שמאוהב במה שהוא עושה מרתקת, אבל הוא גם מלא ידע כרימון. הוא עובר אתנו על כל התצוגה ומסביר באנגלית מתובלת בצרפתית על שמונה משפחות המינרלים כאילו הם הילדים שלו. הוא קורן מאושר כשהוא מסביר איך נוצרים הסלעים המינרליים השונים, איך נוצרו המאובנים ולמה החול צבעוני. פשוט מקסים. שווה עצירה!! ושווה כל גרוש ממחיר הכרטיס (6 אירו). נפרדנו מז'אן-פייר בחיבוקים והמשכנו בהפלגה. מזג האוויר התחלף, השמש יצאה והכל נראה רחוץ ורענן.
עוד כמה מנעלים וגשרים ואנחנו מחליטים לעצור לצהריים בעיירה קטנה בשם Damazan. עיירה הבנויה על שרידי מנזר מהמאה השלוש עשרה שהייתה שנים רבות תחת שלטון אנגלי. יש בה כנסייה עתיקה, ככר שוק מקורה והמון בתים עתיקים עם חלונות עץ בצבעי פסטל. מקום הזוי. היום יש כאן שוק פשפשים – ברור שלא יצאנו בלי לקנות משהו - ותצוגה של מכוניות עתיקות. ארוחת צהריים אכלנו בבראסרי שבכיכר העיירה יחד עם כל התושבים (כמעט) שבאו לאכול ארוחת יום ראשון במסעדה הכי טובה בעיר (היא היחידה, אז ברור שהיא הכי טובה, לא?). האוכל באמת היה מעולה, והתפריט היומי ב- 13.5 אירו אפילו כולל יין וקפה.
ממשיכים דרך עוד כמה מנעלים, כולל מנעל כפול קצת אחרי Buzet-sur-Baise, העיירה הגדולה באזור שהחלטנו שנבקר בה בדרך חזרה. המנעל הכפול זה שניים במחיר אחד – אתם מודיעים שהגעתם למנעל התחתון והעליון כבר מנחש אתכם לבד.
מחר אנחנו רוצים לבקר במקום שנקרא – מרכז שימור הירקות המקומיים – חווה שבה מגדלים 2,000 מינים של ירקות ופירות מסורתיים, ואפשר לבקר ולקנות תוצרת חקלאית מקומית. מסתבר שכל נושא המזון המקומי חזק מאוד בדרום צרפת. מרטין וברונו, למשל, קונים רק תוצרת מקומית – ירקות, פירות, ביצים, בשר, וכו', נרכשים ישירות ממגדלים באזור. אפילו אותנו לקחו לקנות עגבניות ממגדלת מקומית. אז עכשיו אנחנו עוגנים לצד התעלה ליד הכביש המוביל לחווה, קוראים ספרים, כותבים בלוג והדבר הכי קשה זה להחליט מה אוכלים לארוחת ערב. החופש האולטימטיבי.
לילה טוב מדרום צרפת.