בולגריה, קיץ 2023 - מסע בין שלושה רכסי הרים - פרק ראשון - הרי רילה

באחד האמשים ישבנו חגית ואני לדיון בנושא ״איפה ננפוש הקיץ?״. עלו הרבה רעיונות, חלקם אקזוטיים יותר וחלקם פחות, ולבסוף החלטנו על שלושה פרמטרים: 1) מקום קרוב, כי לא בא לנו לבלות המון שעות במטוסים; 2) מקום זול, כי המצב הכלכלי במדינה לא משהו לאחרונה; ו-3) מקום קריר, כי יולי. אז אחרי קצת התלבטויות, בדיקות ותכנון, אנחנו על טיסה של וויז אייר שמביאה אותנו בתוך שעתיים ועשרים דקות לסופיה בירת בולגריה. ה"קרוב" הוכתר בהצלחה.

אתם אולי יודעים, אבל אנחנו לא ידענו אז שאלנו את צ׳ט ג׳י פי טי, בולגריה היא מדינה קטנה (5 פעמים ישראל מבחינת שטח) הממוקמת במרכז חבל הבלקן, יש בה כמעט 7 מיליון תושבים שרובם המכריע נוצרים אורתודוקסים. במשך למעלה מ-400 שנים היא היתה תחת שלטון עות’מאני, מה שמסביר את עשרות המסגדים במדינה עם מיעוט מוסלמי קטן. במלחמת העולם השניה היא היתה חלק ממדינות הציר, ולאחר המלחמה הצטרפה לגוש הקומוניסטי עד 1989. כיום היא חברה בנאט״ו ובאיחוד האירופאי, אבל המטבע הוא עדיין לבה, וערכו נכון לקיץ 2023 הוא 2.2₪.

תוך 45 דקות מהנחיתה בשדה התעופה הקטן של סופיה אנחנו עם רנו קליאו (דיזל) של אוויס בדרך לסמוקוב (Samokov), העיירה בה נלון בימים הקרובים. זאת נסיעה של כשעה בין הרים (הרי רילה) ואגמים, אבל לילה, אז לא רואים את הנוף.

המלון שלנו – קוקושקובאטה (Kokoshkovata Boutique House) - ותתחילו להתרגל לשמות הארוכים, הוא מלון בוטיק עם שישה חדרים גדולים ומרווחים (יש לנו חדר עצום, אבל חדר אמבטיה מיקרוסקופי) וחנייה צמודה. כיוון שהטיול הפעם מבוסס על רכב שכור, החנייה חשובה. אנחנו מגיעים בחצות, ובעל המלון ממתין לנו כדי לסגור את השערים אחרינו. הוא מדבר בולגרית שוטפת, אבל אנחנו מבינים את רוח הדברים, מתארגנים בחדר הולכים לישון.

אנחנו קמים לבוקר חמים ושמשי ויורדים לארוחת הבוקר המוגשת בגינה היפהפיה של המלון, ליד בריכת מים קטנה עם מזרקה. חמוד. גם המלצריות, כמו בעל המלון, מדברות בולגרית שוטפת. מתחיל להסתמן מחסור בדוברי אנגלית בבולגריה הכפרית. כיוון שהתפריט הוא גם באנגלית אז אנחנו מסתדרים ומקבלים ארוחת הבוקר ממש טעימה עם קפה מעולה. טיפ– הקפה הוא הפתעת הטיול, בכל פינה אתם יכולים לקבל אספרסו או קפוצ'ינו ברמה מעולה, לא צריך להביא קפה מהבית.

הרי רילה (Rila) הם רכס הרים אלפיני שגובהו הממוצע הוא 2,700 מ'. ההר הגבוה כאן הוא הר מוסאלה  (Musala) שגבהו 2,925 מ' והוא ההר הגבוה ביותר בבולגריה ובאזור הבלקן כולו. הוא גבוה בשבעה מטרים שלמים מהר אולימפוס ביוון, מה שגורם לבולגרים גאווה גדולה. שלושה נהרות מנקזים את הרי רילה - מאריצה ,(Maritsa) איסקאר (Iskar) ומסטה (Mesta). הרכס מנוקד בכ- 120 (!!) אגמים קטנטנים בצבעי תכלת מרהיבים, מה שהופך את הרי רילה לרכס היפה בבולגריה, ולדעתנו גם אחד היפים בעולם. ההרים מכוסים עצי אורן ואשוח ונשירים רבים כמו צפצפה, אלון וערבה. מרהיב!!! מה שעוד יפה כאן, זה שגם מי שאינם מיטבי לכת יכולים להגיע לפסגות ההרים בעזרת הרכבלים ומעליות הסקי הפועלים כאן גם בקיץ.

התחנה הראשונה שלנו היא - צארסקה ביסטריצה (Tsarska Bistritsa) - הארמון של פרדיננד הראשון, הנמצא ליד העיירה בורובץ, ממנה אפשר לעלות גם לפסגת הר מוסאלה, אתר הסקי המפורסם ביותר ברכס הרי רילה. צארסקה ביסטריצה הוא לא ממש ארמון, זאת היתה ביקתת הצייד של המלך פרדיננד הראשון ובנו בוריס השלישי, שהוקמה בסוף המאה ה-19. גם כן ביקתה, זה מבנה עצום!!! הוא משמש היום כמוזיאון, אבל הוא סגור. יש כאן גם אורוות שהוסבו לגלריות לאומנות, כנסייה קטנה וגנים יפהפיים עם נחלים ומפלים. מגיעות לכאן משפחות לבילוי יום, אבל אנחנו מבלים כאן שעה בעיקר בשיטוט בגנים. כיוון שאנחנו מעל 1,000 מטר גובה, ממש נעים לטייל כאן. גם ה"קריר" הוכתר בהצלחה!!! התחלה יפה לטיול בהרי רילה.

חם היום, ממש חם, אז אנחנו מחליטים לטייל ביער, בצל העצים, ובוחרים במסלול המוביל לסלע השחור. הדרך עוברת ליד נחל קטן הזורם בתוך יער עבות של אלונים ומחטניים, ממש יער אמיתי שכשמסתכלים עמוק בין העצים רואים אפלה גמורה. אחרי כשעתיים הליכה די נעימה בצל העצים הגבוהים אנחנו מגיעים לסלע השחור. זהו סלע עצום המתנשא גבוה מעל העמק, ולפי השלט המוצב כאן, בבולגרית כמובן, ותודה לגוגל טרנסלייט, מכאן נזרקו 30,000 (!!!) בולגרים אל מותם בתקופה הקומוניסטית. היה כאן מעניין בשנות הארבעים והחמישים. אבל הנוף מכאן ממש מרהיב!!!

אחרי ביקור קצרצר בכפר הציורי גובדארצי (Govedartsi) ותמונות עם הנוף המרהיב, אנחנו חוזרים למלון למנוחת צהרייים קצרה, בכל זאת יולי, ולמרות שאנחנו בהרים זה השבוע הכי חם בהיסטוריה של בולגריה.

אנחנו בסמוקוב, עיירה קטנה במחוז סופיה, בין ההרים רילה וויטושה. יש כאן 25,000 תושבים שרובם עוסקים בתיירות, כי אנחנו בלב אזור הסקי של בולגריה. בימי הביניים המקום היה ידוע כמרכז ליצור וחישול כלים מברזל, ומאוחר יותר כמרכז של מלאכת יד ואמנות. כיום אין כאן הרבה מה לראות, אז אחרי הצהריים אנחנו קופצים לביקור באתר התיירות (היחיד) של סמוקוב - מזרקת הפטריה. לא ממש ברור מתי הוקמה המזרקה וע״י מי, אבל כיוון שהיא צמודה למסגד יש הטוענים שהוקמה בתקופה העות׳מנית. המזרקה שופצה בשנות השישים והיא ממש יפה. האגדה המקומית, הרי אי אפשר בלי אגדה מקומית, אומרת שמי ששותה ממי המזרקה ימצא את אהבת חייו. אנחנו כבר מצאנו, אז ויתרנו.

אחד האתרים המומלצים באזור סמוקוב הוא צארי מאלי גראד (Tsari Mali Grad), מתחם תרבותי והיסטורי עתיק הממוקם בכפר בלצ'ין הסמוך לעיר. המתחם בנוי על ראש גבעת  Sveti Spas ויש הטוענים כי הוא חלק מהתנחלות גדולה יותר ומכאן שמו, שמשמעותו 'עיר הצאר הקטנה', או אפילו "קונסטנטינופול הקטנה". מספרים שעד לפני כמה מאות שנים עדיין ניתן היה לראות כאן שרידי חומות ומגדלים לבנים שהזכירו לאנשים את העיר קונסטנטינופול. החפירה הארכיאולוגית באזור העלתה שהיה כאן מבצר רומי עתיק שהתרחב מאוחר יותר ליישוב מבוצר עם מתחם דתי גדול. אפשר לעלות לכאן ב״פוניקולר״, או לנסוע במעלה כביש פתלתל למגרש החנייה שליד המבצר. לא משנה איך תגיעו, הנוף מכאן מרהיב.

אנחנו חוזרים למלון ועוצרים בדרך ליד קיני חסידות הפזורים כאן על עמודי חשמל וארובות. זאת עונת הקינון, והקינים מלאים גוזלים והורים העובדים קשה בלהאכיל אותם. כיף גדול לשבת ליד קן כזה ולעקוב אחר הפעילות המשפחתית המתרחשת בו.

לסיום היום אנחנו אוכלים ארוחת ערב מדהימה במסעדה של המלון. יום מושלם!!!

היום השני בהרי רילה מוקדש לטרק שבעת אגמי רילה (Sedemte Rilski Ezera) שהוא מסלול מרהיב ביופיו, שעובר על פני שבעה אגמי טורקיז קטנטנים המפוזרים על ההר. לפי וויקיפדיה (תודה), אגמי רילה הם אגמים קרחוניים, שנוצרו מבליית קרחונים שכיסו את ההרים הללו בתקופת הקרח האחרונה, ויצרו נופים אלפיניים. הגבוה בין שבעת אגמי רילה הוא בגובה 2,535 מטר. בסתיו קופאים האגמים ומפשירים רק באביב, ולפי העמודים למדידת גובה השלג הפזורים כאן, יש משוגעים שמטיילים כאן גם בחורף.

אנחנו נוסעים כשעה מסמוקוב עד מעלית הסקי, שבקיץ היא מעלית מטיילים לשבעת האגמים. יום שני היום, אז אין תור למעלית, ובחצי שעה של כיף צרוף, מעל נוף מרהיב של הרים, אגמים ויערות, אנחנו מגיעים לבקתת רילסקי אזרה (Rilski Ezera) בגובה  2,150 מ', ממנה מתחיל המסלול לשבעת האגמים.

טיפ – בקיץ כדאי לנסות להגיע לכאן באמצע השבוע, כי בסופי שבוע המקום עמוס מטיילים והתור למעלית הסקי יכול לקחת הרבה זמן.

השעה הראשונה של ההליכה מהביקתה לאגמים היא עליה קשה (כ-300 מטר אנכי לאורך כמה מאות מטרים של הליכה), אבל היא בשביל מסודר ונוח, עם הרבה מקומות לעצירה מול נוף מדהים. בהמשך השביל מתיישר ואנחנו מטיילים לנו בכיף בין כרי דשא, עצי אורן ננסיים ושיחי ערער נמוכים והמוני פרחים. אנחנו עוברים בין חמישה משבעת אגמי רילה (לא על פי סדר ההליכה): האגם הנמוך, שכשמו כן הוא, הנמוך מהאגמים כאן (2,095 מ'); אגם הדגים בו ניתן לדוג טרוטות; אגם התילתן שנראה כמו עלה תילתן משולש; אגם התאומים שהוא האגם הגדול ביותר ומורכב משני אגמים צמודים; ואגם הכליה שנראה קצת כמו כליה (אם ממש מתאמצים). האמיצים בינכם מוזמנים לטפס לשני האגמים הגבוהים (מסלול הלוך-חזור של כשלוש שעות), אגם העין ואגם הדמעה. כאן כבר אין עצים, וההליכה היא בין סלעים ועשבים נמוכים.

הנוף כאן מרהיב. השילוב של ההרים, היערות, האגמים הכחולים והמוני הפרחים הפורחים כאן בכל צבע אפשרי, פשוט מהמם. אנחנו מבלים כאן את כל היום, ומבינים לחלוטין את מי שמחליטים לעשות כאן טרק של 3-4 ימים בין הבקתות הפזורות בהרים. בהחלט שווה!!!

את הבוקר האחרון שלנו בהרי רילה (להפעם, כי אנחנו עוד נשוב לכאן, זה ברור) אנחנו מקדישים לאתר התיירות מספר אחת של בולגריה על פי כל מדריך שקראנו, מנזר רילה (Rila Monastery).

מנזר רילה הוא האתר הדתי הגדול בבולגריה, והמתויר ביותר במדינה, על פי אתרי תיירות שונים, מבקרים כאן למעלה ממיליון תיירים מידי שנה. החצר המרוצפת הענקית, עם המרפסות המקושתות, נופי ההרים הציוריים וציורי הקיר המרהיבים יוצרים אתר עוצר נשימה, וזו לא הגזמה. המנזר מוקדש לסנט ג'והן מרילה, קדוש בולגרי מהמאה ה-9 שהיה מתבודד וידע לדבר עם חיות וציפורים (לפי המסורת כמובן).

המתחם בנוי כמו מבצר, כשמגורי הנזירים (וכיום גם הנזירות) מקיפים אותו כחומה מכל צדדיו. המקום היה מרכז רוחני במשך יותר מ-1,000 שנים (הוא הוקם במחצית הראשונה של המאה ה-9) והיום הוא מוגדר "אתר מורשת עולמית" ע"י אונסק"ו. הביקור כאן יכול להימשך שעות, אם אתם בעניין של מוזיאונים (יש כאן חמישה) וכנסיות (שלוש או ארבע, כולל מקומות הבידוד של הנזירים). אפשר לראות כאן איך עשו חקלאות באיזור בעבר, ללמוד על ההיסטוריה של המקום ולראות תלבושות לאומיות ארוגות ביד.

אנחנו התמקדנו במנזר עצמו, עם ציורי הקיר המרהיבים שמחולקים למלאכים (למעלה) ושדים (למטה), ובשוטטות בחצר העצומה עם המבנים הצבעוניים שמעליהם מתנשאים ההרים הגבוהים. גם ככה בילינו כאן שעתיים. טיפ– הכניסה למתחם היא חינם, אז אל תיפלו למלכודות שמנסים להניח כאן לתיירים, רק למוזאונים השונים צריך לרכוש כרטיסים. בנוסף, רצוי להגיע בלבוש הולם כדי להימנע מהסמרטוטים בהם ילבישו אתכם אם תהיו חשופים (בעיקר חשופות) מידי.

כאן מסתיים הביקור הקצר מידי שלנו בהרי רילה, ואנחנו ממשיכים להרי רודופי להם מוקדש הפרק הבא. היה לנו ממש כיף בהרי רילה, אנחנו עוד נשוב לכאן.

לפרק השני