ספארי צלילות באיים המלדיבים - היום הראשון

ראשית, התנצלות בפני ה"לא צוללים" שבינכם, הפוסטים הבאים ידברו כנראה בעיקר (אבל ממש לא רק) ל"צוללים", כי אחרי הכל אנחנו יוצאים לספארי צלילות באיים המלדיבים. כן, לכבוד שנת השישים שלי, הוחלט על שנה של חוויות, ואחת המרכזיות שבהן היא הספארי הזה (אם כי יש למה לצפות בהמשך השנה), שבוע של צלילות מספינה באיים המלדיבים. יהיה כיף, והמון תמונות.

שנית, איפה זה האיים המלדיבים? אז למי שלא ממש מאופס על המפה, קחו את הקצה הדרומי ביותר של הודו, שרטטו קו דימיוני לכיוון דרום-דרום מערב, ולכו (בעצם שוטו) לאורכו כ-500 ק"מ. שם, באמצע האוקינוס ההודי (או יותר נכון באמצע שומקום) יש ערימה של כ-1,200 איים שנקראת האיים המלדיבים. כן, זאת מדינה עצמאית (קיבלה עצמאות מבריטניה, איך לא, בשנת 1965), עם דגל והימנון והכל, ואפילו קצת תושבים (בערך 390 אלף), שמאכלסים כ-200 מהאיים. אלף איים נוספים אינם מיושבים, ואם מישהו מעוניין, חלק מהם למכירה.

האיים המלדיבים מתקיימים על שני ענפי יצוא – דייג ותיירות. אנחנו החלטנו להיות חלק מהתיירות, והצטרפנו לקבוצה של WildDive בהדרכת אור היינה, מנהל מועדון הצלילה פלמידה, הבית שלנו לצלילות באילת. אז אחרי טיסה ארוכככככה, עם המתנה ארוכככככה עוד יותר באיסטנבול – מזל שהיה לנו לאונג׳, כי אחרת זה היה עלול להיות nna קשוח – אנחנו לקראת נחיתה ב"מאלה" בירת המלדיבים. מלמעלה האיים המלדיבים נראים מדהימים. מאות איים בצבעים משוגעים של חול לבן, צמחיה ירוקה ומאות גווני כחול/טורקיז/ירוק של ים.

הנחיתה במאלה זה אחד הדברים היותר מפחידים. המסלול מתחיל על קו המים בצד אחד של האי המלאכותי שבנו כאן עבורו, ומסתיים על קו המים בדיוק בצד השני. אין מקום לטעויות. בזמן ההנמכה מעל הים כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להתפלל שכשהגלגלים ייגעו, יהיה שם מסלול ולא אוקינוס. מפחיד, אמרנו?

הכניסה למלדיבים היא מהיותר קלות שנתקלנו בהן במדינות מתפתחות. מקבלים ויזה, ללא תשלום, כחלק מתהליך הכניסה למדינה, כשכל התהליך לוקח מספר דקות. אבל מכאן, אתם על זמן מלדיבים, שזה ממש כמו זמן הודו, רק שכאן הכל פחות דחוף.... עוד לא נפגשנו עם ״סאב קוץ׳ מילגה״ (מי שלא מכיר שיחזור לפוסטים שלי על הטיול בהודו), אבל לא נתפלא אם זה לוקח גם כאן. נציג החברה שמפעילה את הספינה מחכה לנו עם שלט גדול ביציאה מהטרמינל, אבל רק כדי להושיב אותנו באזור ההמתנה, מתחת לכמה מאווררים עייפים שממש לא עושים רושם על ה-32 מעלות או על 98% הלחות, כדי לחכות לעוד כמה שותפים להפלגה שמגיעים בטיסות אחרות.

הדיל שלנו הוא 7 ימים של "הכל כלול" על ה- Ari Queen – לינה, אוכל, העברות וכמובן 3 צלילות ביום. ארי קווין היא ספינה לא צעירה, אבל מתוחזקת יפה. יש לה 4 סיפוני עץ, 11 תאים מפנקים עם מקלחות צמודות, מים חמים ומזגנים מעולים, וצוות מקומי נחמד. עולים לספינה בשבת בצהריים, מפליגים בין האיים מיום ראשון עד יום חמישי וצוללים שלוש צלילות ביום (לפעמים אפילו ארבע). ביום שישי, אחרי צלילת הבוקר, חוזרים לעגינה ליד למאלה, ויורדים מהספינה בשבת בבוקר.

כיאה למדינת איים, לשדה התעופה של מאלה מגיעים בסירות. אנחנו עולים ל"דוני" – סירת הצוללים - של הארי קווין, ושטים לספינה בשעת צהריים מאוחרת (חיכינו די הרבה זמן בשדה התעופה).

על הספינה יש גם שלושה מדריכי צלילה. למדריך הראשי קוראים אחמד-זהיר "אבל כולם קוראים לי הוגו", שני המדריכים הנוספים הם חסן ואללה. כאן אולי המקום להזכיר, אם עדיין לא הבנתם, שהאיים המלדיבים הם מדינה מוסלמית.

בחמש בדיוק, אחרי מנוחה ממש קצרה, מצלצל פעמון האזעקה של הספינה בעוז - יש קפה ותה עם עוגה טריה מהתנור. לא נרעב כאן כנראה, ואת פעמון האזעקה הזה נלמד לשנוא.

הוגו מעביר תדריך ראשון, יהיו הרבה כאלה בהמשך השבוע, ומסביר לנו שמאחר וחלק מהמשתתפים יגיעו רק בשעת לילה מאוחרת, אנחנו נישאר במעגן מחוץ למאלה, ונתחיל את המסע רק מחר. יש 18 צוללים בספארי הזה – 9 ישראלים, 5 בריטים, רוסי, איטלקי, אוסטרית ושוויצרית. בהמשך אנסה לספר לכם קצת על אלה מהם שהצלחנו להכיר. אבל עכשיו, כשאנחנו עוגנים בין המון ספינות, מפרשיות, סירות צוללים וסירות קטנות אחרות, אנחנו הולכים לישון, אחרי ארוחת ערב טעימה. הנענועים הקלים של הספינה הם סגולה לשינה עריבה. גם המסע בן 24 השעות שעברנו בדרך לכאן, עוזר.

כיף גדול!!! מחר צוללים!!!

ליום השני