ליום העשירי
היום מוקדש לשמורת אנקרנה, שמורה שבמרכזה תופעת הטבע שראינו אתמול - ה״צינגי״ - אבל הפעם לא מאבן חול אלא מאבן גיר אפורה.
אחרי ארוחת בוקר מעולה אנחנו יוצאים לשמורה, נסיעה של כמה דקות מהלודג'. היער מדהים – המון באובאבים ממינים שונים, ואינספור צמחים אחרים, רובם אנדמיים לאזור. זה יער ״יבש״, והוא שונה לחלוטין מיערות הגשם שבהם טיילנו עד כה.
לדברי פלאבי, יש כאן 9 מיני למורים שונים, אבל רק שניים יומיים. הצלחנו לראות שלושה מיני למורים - למור הכתר שכבר ראינו, אבל הפעם מקררררררוב, ושני מינים חדשים לנו - למור פולבוס שחור ולמור לפי, שהוא למור לילי ממש חמוד.
בדרך לצינגי אנחנו עוברים ב"סיפון" – נקודת חיבור של שלושה נחלים שנכנסים כאן לתעלה תת קרקעית ונעלמים. יש האומרים שהמים זורמים תת קרקעית עד תעלת מוזמביק (כמה עשרות ק"מ מערבית מכאן).
הצינגי מטורף. אין דברים כאלה. אנחנו ממש הולכים עליו, ומבינים את מהות השם - ״המקום שבו אי אפשר ללכת יחפים״ – השפיצים של הצינגי ממש חותכים את הנעליים. אנחנו חוצים גשר תלוי (למרות השלט הלא מעודד - נא לעבור אחד אחד) לנקודת תצפית מרהיבה על מרחבי הצינגי. מטורף, כבר אמרנו?
בדרך חזרה אנחנו מציקים לזיקית ענקית, ורודפים אחרי שני נחשים, אחד ממש גדול (אין נחשים ארסיים במדגסקר, אז אנחנו מרשים לעצמנו).
היום, בפעם הראשונה בטיול הזה, אנחנו רואים המון ציפורים. סוף סוף יש שימוש למשקפות שאנחנו סוחבים כבר כמעט שבועיים.
ארוחת הצהריים היא פיקניק שהזמנו במלון שלנו – האוכל לא מלהיב, אבל ההגשה, עם סרוויז פורצלן וסכום אמיתי, קצת מחפה על איכות האוכל. התפנקנו. מסביבנו מתרוצצים למורי כתר בתקווה לקבל שאריות, ובתמורה מקבלים פלשים לפנים.
אחרי ארוחת הצהריים אנחנו יוצאים לבקר מערת עטלפים שנמצאת כאן (כמה מאות מטרים ומאה ושישים מדרגות). המערה קדושה למקומיים משום מה, אז אסור לצלם, אסור לחבוש כובעים ואסור לשתות מים (?!?!). המערה די גדולה, יש בה קצת זקיפים ונטיפים, אבל לא נראה שהם פעילים, ואכן יש בה עטלפים. עטלפי פרי גדולים וישנים.
ס״ה הלכנו היום כ-12 קמ בחמש שעות. יום מעייף, אבל כיף גדול.
חזרה לאנקרנה לודג' למנוחה קלה, קוקטייל ליד הבריכה וארוחת ערב מעולה.
לילה טוב מאנקרנה לודג'