ליום הרביעי
בוקר אפרפר מקדם את פנינו. הגשם נחלש והפך לטפטוף קל ובלתי מזיק. הציר השבור של הספינה פורק במהלך הלילה ונשלח לתיקון במאלה. נראה מתי הוא יחזור. עד אז אנחנו תקועים כאן. האמת, שאם כבר להיות תקועים, אז עדיף כאן. אנחנו עוגנים בלב לגונה כחולה יפהפיה, מסביב איים ציוריים עם עצי קוקוס ואתרי נופש, אוכל טוב – יש, סירה שיכולה לקחת אותנו לצלילות - יש, כנראה שלא ממש נסבול.
הזריקה של הקפטן מביאה אותנו לנקודה שנמצאת ליד האתר, ולא מעל הזרם כפי שתוכנן. הזרם ממש חזק, ואנחנו נאבקים בו קשות כדי להגיע לסלעים. בשלב מסויים אנחנו כמעט מאבדים את חגית, ורק פעולה מהירה של אור, שחזר אחורה ועזר לה להגיע לסלע, מאפשרת לה להמשיך איתנו. מירב לא כל כך בת מזל, והיא נסחפת עם הזרם ועולה אל פני המים בלי שהצליחה כלל להגיע לאתר. הצוללים שבינכם יבינו את הנתון הבא – חמש דקות של מאבק להגיע לסלע, ואני עם 150 אטמוספירות. שליש מכמות האוויר של הצלילה הלכה בחמש דקות. אבל היה שווה. האתר יפהפה.
אנחנו חוזרים לספינה (החלק השבור עדיין לא הגיע, אז אנחנו עדיין תקועים באותו מקום) לארוחת צהריים, ועולים בזריזות חזרה לדוני, כי ההפלגה לאתר הבא תארך, לדברי הוגו, לפחות שעה ורבע. זה אחד האתרים הכי מעניינים בארי אטול, ובמלדיבים בכלל - Manta Point – אתר הזנה וניקיון של מנטות. מי מכם שלא ראה מנטה מקרוב, לא יוכל להבין מה זה. נתחיל מזה שהמנטה של האוקינוס ההודי היא קטנה יחסית (באטלנטי יש מנטות גדולות יותר) – מוטת הכנפיים שלה היא "רק" 4-5 מטרים!! היא נראית כמו עטלף עצום, ומשתמשת בכנפיים כדי לרחף במלכותיות. וכל הדבר העצום הזה ניזון מפלנקטון. יש למה לחכות.
בדרך אנחנו זורקים חכות מאחורי הדוני (ז"א אולג זורק וכולנו מסתכלים) ואפילו מצליחים (אולג) לתפוס כמה פלמידות קטנות. הנוף מסביב מדהים, ככה שהדרך עוברת במהירות.
אנחנו מגיעים לאתר ויורדים לריף שנמצא בעומק 15 מטר. צוללים עם הזרם לאורך הריף היפהפה, בין המון דגים ואלמוגים בכל צורה וצבע. עשרים דקות לתוך הצלילה וכולם מתחילים לקשקש בקשקשנים (כלי ממש נח למשוך תשומת לב מתחת למים, אני חייב כזה). אנחנו מתיישבים כמו בתיאטרון ומופע המנטות מתחיל. מילים כמו ״מרהיב״, ״מדהים״, ״מטורף״, לא יתחילו לתאר מה שהלך שם. בהתחלה שתיים, אחרכך שלוש ובסוף שש מנטות עצומות, רוקדות, אין לי מילה יותר טובה, במרחב שמעלינו, ויורדות עד ס״מ בודדים מאיתנו (ואני ממש לא מגזים). רואים להן את הלבן של הזימים.
כל אחת מלווה בעטרה של דגים קטנים - דגי דבק, נקאים, וסתם דגי ריף שמצטרפים לחגיגה. זה מזכיר צי של סירות הקטנות שמלווה נושאות מטוסים.
שוב אני מגלה כמה קשה לשמור על הווסת בפה כשאתה מחייך כמו אידיוט כל הזמן. אני נזכר שברק, שעבד איתי בפייר פלאנט, סיפר לי שבפעם הראשונה שהוא ראה מנטה בצלילה הוא היה בטוח שהוא גילה יצור חדש, שלא ידוע למדע. פשוט "אין חיה כזאת". אחרי 40 דקות של חגיגה המנטות עוזבות, ואנחנו עולים בצהלות שמחה וקריאות ״רוצים עוד פעם״ לדוני שלנו.
ההפלגה חזרה לספינה קצת ארוכה, שעה וחצי, ואנחנו מעבירים אותה מי בנמנום על גג הסירה, ומי בדיג (אולג).
אחרי ארוחת הצהריים אנחנו יוצאים ל- Dhigurah Arches – ריף שנמצא יחסית קרוב. זאת צלילת ריף עם הזרם באזור מלא מערות וכוכים. הריף עשיר מאוד. המון נצרנים כחולים-סגולים, פזיות, קיסרים, פרפרונים, ועוד.
ז"א רובנו יוצאים, רק שגב עושה "פו הדוב" וצריך לעזור לו להשתחרר (או לתלות לו מגבות על הרגליים).
ראינו כמה גרופרים עצומים, וסטינגריי מנמנם, שאור העיר ורדף אחריו עם המצלמה. חגית ראתה כריש לבן סנפיר. אור מצא עוד צב להציק לו. בקיצור, כיף גדול!!
חזרה לספינה למנוחה וארוחת ערב. היום אנחנו פחות עייפים, אז אנחנו יושבים מול הים והשקיעה על סיפון הבר ומחליפים חוויות צלילה מהעבר. עוד יום מדהים עבר על כוחותינו במלדיבים.
