זהו. חזרנו. לא קל לחזור מארץ השמש העולה, במיוחד אחרי שהצלחנו להתאהב בה ובתושביה המקסימים. נכון, הם לא העם החם ביותר, ונכון, החיים שלהם ממש לא פשוטים, אבל הם עם מסביר פנים, עם תודעת שירות מדהימה והצלחנו ממש להתחבר אליהם ולהתמסר לתרבות, לפסטיבלים, לאוכל, לאונסנים, לאסלות. ליפן. כיף גדול.
אז מה היה לנו?
- שלושה שבועות בהונשו
- 1,500 ק"מ בדרכים משובחות
- 40 מקדשים (אולי יותר) בודהיסטים ושינטו
- 27 חותמות בגושווין
- חמישה גנים מהממים שממש קשה לנו לדרג אותם
- שישה אונסנים/סנטו מפנקים
- חמש טירות מקסימות
- שני פסטיבלים מטורפים
- שני פארקי שעשועים עם המוני יפנים מחופשים
- עגורי נייר בהירושימה
- סטייק מופלא בקובה
- מגדל עצום בטוקיו
- מוזיאון (סוג של) משוגע
- טייפון מופרע
- רעידת אדמה
- והמון המון המון המון כיף
אבל לא אעזוב אתכם בלי כמה תובנות מהטיול המופלא הזה. נתחיל עם זה שיפן היא ארץ שמקדשת את הנוחיות (תרתי משמע). לא לחינם חנויות הנוחות ביפן הן...... פשוט נוחות. על האסלות היפניות כבר כתבתי מספיק, אבל הן רק דוגמא לקדושת הנוחיות של היפנים. בנוסף, למרות שהיפנים לא המציאו כנראה שום דבר חשוב, הם פיתחו המצאות של אחרים לדרגה הכי גבוהה שאפשר. המוטו "אם כבר, אז כבר" (תודה ליובל) ממש מתאים ליפנים. אם כבר עושים משהו, אז בואו נעשה אותו כמו שצריך, עד הסוף, בלי לעגל פינות. הרכבות שלנו יהיו הכי טובות בעולם, האסלות שלנו הכי מפנקות, חנויות הנוחות שלנו הכי נוחות, וכו', וכו', וכו'. קשה לעזוב מקום כזה ולחזור לעולם האמיתי.
תובנה נוספת שהיכתה בי (תרתי משמע) ביפן, זה שיפן היא ארץ שבנויה לאנשים נמוכים. תקרות הבתים ממש נמוכות, בעיקר בבתים המסורתיים, והדלתות ממש קטנות. גם אם אתם רק מטר שמונים (כמוני), תצטרכו להיזהר שלא לחבוט את ראשכם בכל מיני דברים. מנגד, תוכלו להתידד עם ידיות האחיזה ברכבות התחתית, הן יהיו בגובה העיניים שלכם.
יש ליפנים גם את העניין של להתרחץ בישיבה. לא ברור לי למה, אבל ככה זה, וגם המיקום ה"גבוה" של ידית המקלחון, מתאים לגמדים. אבל הם המציאו את האונסן. טוב, אולי לא המציאו, אבל הביאו אותו לדרגת שלמות ממכרת, אז נסלח להם.
זהו. עכשיו זה באמת נגמר. אני מקווה שנהנתם לקרוא על הרפתקאותינו.
להתראות בהרפתקה הבאה.
דומו אריגאטו גוזא-אי-מאאאאאאאס
.jpeg?width=64&height=64)
.jpeg?width=818&height=1604)
.jpeg?width=818&height=1604)
