שביל ישראל – יום 10 - מהירדנית לתבור - זקנים חסרי מנוח 2017

לפוסט הקודם

היום אנחנו יוצאים ליום ההליכה העשירי שלנו, שהוא יום ההליכה הראשון של שנת 2017. מבחינתי יום מספר 10 הוא היום בו אנחנו עוברים מ"בואו ננסה לעשות את שביל ישראל", ל"אנחנו עושים את שביל ישראל". כבוד!!!

כיוון שיש לנו רק יום אחד (עסוקים, אתם יודעים....) אז אנחנו מקצרים טווחים ולנים עוד לילה אצל יעל (תודה, אחותי!!!) בקיבוץ משמר העמק. בשעה 06:00 אנחנו באוטו. בחוץ 4 (ארבע) מעלות צלסיוס. הולך להיות קר היום. בשבע ועשרה אנחנו מתחילים לצעוד. אחרי כמה דקות אני מבחין שמשהו שונה אצל מיכלי, ולוקח לי עוד דקה להבין שהיא צועדת בלי מקלות ההליכה שלה. כיוון שבלי מקלות מיכלי לא תצליח לסיים את המסלול, עידו רץ לאוטו וחוזר מתנשף עם המקלות. מזל, אם היינו מפספסים את זה, זה היה עלול להיות מביך.

היום צלול, הנוף מדהים, השמש זורחת, אבל לא ממש מצליחה לחמם. אמנם היא הצליחה להגיע ל- 7 מעלות, אבל רק ל- 7 מעלות.... קר, כבר אמרתי? אז אגיד שוב – קררררר!!! לא התכוננו לקור הזה וכולנו סובלים. במיוחד כשהולכים מול הרוח.

המסלול מתחיל באתר ירדנית, והולך דרומה לאורך נהר הירדן עד לשפך נחל יבנאל. כאן אנחנו פונים מערבה, עם הסימון הירוק ומתחילים במגמת עליה קלה בתוך נחל יבנאל. זו לא עליה קשה, והנוף כאן משכיח את המאמץ. אנחנו עוברים עיקול ולפנינו, ממש על השביל, זאב!!! כן, זו לא טעות, זאב גדול ויפהפה. אחרי כמה דקות מצטרפת אליו בת זוגו (כנראה, כי היא קצת יותר קטנה ממנו) והם מתרחקים בדילוגים במעלה הנחל. לדעתי זו הפעם הראשונה שאני רואה זאבים בטבע בישראל. נכון גדעון, האריה הוא מלך החיות, אבל הזאב הוא בלי כל ספק מלך החיות בישראל. אין עליהם.

העלייה בנחל יבנאל מתונה מאוד ברוב הדרך, רק לקראת הסוף יש קטע תלול, אבל קצר (בערך קילומטר), שמוביל מנחל יבנאל, בסימון שבילים שחור, לחורשת עין יעלה. הכל מסביב ירוק ופורח וההליכה ממש נעימה, אפילו העליות (עד עכשיו לפחות). במעלה נחל יבנאל אנחנו פוגשים את הרקפות הראשונות של העונה. חדשות כאלה. בצבע ורוד בוהק עם שפתיים אדומות. כיף כאן.

בעין יעלה אנחנו נחים מעט מול נוף עמק הירדן הנפרש לרגלינו, כי מכאן מתחיל הטיפוס המפרך למצפה אלות. קפה קטן (ותודה לירדן שהסכימה לנו שניקח אתנו את ערכת הקפה המדוגמת שלה) וחזרה לשביל. ממש מחוץ לחורשה אנחנו פוגשים עדר צבאים קטן (כ-10 פרטים) שכנראה ממתין שנסיים את הקפה כדי שיוכלו לרדת למעיין לשתות.

על הטיפוס במעלה אלות לא ארחיב את הדיבור, גם כי אני לא כל כך זוכר שום דבר מלבד המאמץ לנשום, וגם כדי לא להפחיד אתכם יותר מידי. אבל אם אנחנו, ארבעת הזקנים, הצלחנו לעלות את המעלה הזה, כל אחד יכול. מכאן רואים את כל עמק הירדן מצד אחד ואת הר התבור מצד שני. לקח לנו כמעט ארבע שעות להגיע לכאן מתחילת המסלול, אבל היה שווה!!!

זהו, סיימנו את הטיפוס להיום, מכאן ועד הר תבור הדרך היא במגמת ירידה. אנחנו עוברים מתחת למבנה ה"חללית", שלפי הסיפורים הובא לכאן מקיבוץ אפיקים ע"י הנוער של הקיבוץ. מבנה מתכת מוזר למראה שמשמש כנקודת תצפית. אנחנו גולשים לתוך נחל אולם, ומחרידים מרבצו שועל מצוי שנמלט בבהלה ומנפנף בזנבו הלבן. ממש בתחילת הירידה לנחל אולם אנחנו נכנסים לכר מרעה של פרים. כן חברים, אחרי 8 שנים בפקולטה לחקלאות ברחובות, ושנתיים במכון וולקני, אני יודע להבדיל בין פרות לפרים. ואלה היו פרי סימפורד עצומים. איך אני יודע איזה גזע זה? בואו למגמת בעלי חיים בפקולטה ותלמדו, אבל בקצרה, צבע הפרווה והתלתלים על המצח. בקיצור, באמצע השביל שלנו עומדים שני פרי סימפורד ומשחקים במלחמת נגיחות. הדבר האחרון שאתם רוצים הוא להיקלע אל בין ראשיהם של שני פרי הרבעה נלחמים. אפילו אם זה בצחוק מבחינתם. מזל שהם לא מבינים איזה כח יש להם, ונבהלים מכמה צעקות רמות ונפנופי ידיים. ניצלנו!!!

אנחנו משיכים לעין אולם - מעיין קטן הנובע בין עצים גבוהים ונאסף לתוך בריכת בטון. זהו חלק מחורבת אולם, שרידי ישוב יהודי שהיה כאן בתקופת הברונזה. כאן אנחנו יושבים למנוחה קלה בצל העצים ומחליפים חוויות עם קבוצת חבר'ה מתל-שבע שעושים את הקטע הזה של השביל מדרום לצפון. כיף לראות שגם בדואים הולכים בשביל ישראל. נחל אולם נשפך לנחל רכש, אתו אנחנו צועדים עד מתחת לתל רכש ונשפכים לנחל תבור.

כאן אולי המקום לציין שהחלק הכי מבאס של הקטע הזה הוא עשרות הטרקטורונים, הריינג'רים ואופנועי השטח המתרוצצים כאן בכל פינה. הרעש שלהם קורע את הדממה וממש מפריע להנאה. יכול להיות שבאמצע השבוע זה פחות נורא, אבל בשבתות זה ממש לא כיף.

אנחנו ממשיכים בנחל תבור, חוצים אותו פעמיים, פעם אחת ברגל (רטוב), ופעם שנייה בטרמפ על ג'יפ אמריקאי בן 100 בערך, נהוג בידי זוג צעיר ונחמד. עוד כמה קילומטרים, ואנחנו מגיעים לשביל המוליך לכפר קיש. כאן אנחנו פוגשים את גל ועמיחי שבאו לאסוף אותנו עם הג'יפ וחסכו לנו עוד מעבר במימי הנחל הקרים.

הלכנו היום 22 ק"מ, ראינו זאבים, צבאים ושועל (ממש ספארי), עלינו 1,000 מטרים וירדנו כ-800 ובסך הכל עלינו ממינוס 200 לפלוס כמה מטרים. חתיכת יום!!! אבל למרות הקור (סיימנו את המסלול לבושים בכל מה שהבאנו אתנו) היה מדהים, ושימש הכנה טובה לטיפוס על הר התבור, על 556 המטרים שלו, שכבר מחכה לנו ממש מעבר לפינה.

להתראות על התבור!!!