הכפר יואנמאו (ועשרים אלף תושביו) נמצא במרכזו של עמק הררי מדהים בגובה כ- 1,000 מטר, המוקף שרשרת הרים גבוהה מכל עבריו. אה, כן, הוא גם נמצא בסוף העולם (או אולי מעט שמאלה ממנו). בשעה האחרונה של המסע ברכבת לא רואים כל מקום ישוב, אפילו סימני ציוויליזציה קשה למצוא (כבישים, מבנים, עמודי חשמל). הכפר עצמו הוא צילום של טיאנג'או, אבל בשחור לבן. כאן כבר אין תאורה ברחובות, אין גינון בשדרות הראשיות וההרגשה היא של, טוב, אמרתי, קצת אחרי סוף העולם. המלון שלנו, שהובטח לנו שהוא הטוב ביותר בכפר, גורם למלונות הפשפשים במקסיקו להיראות טוב. אמרתי שנתגעגע למלון בטיאנג'או. המיטה רעועה, המזרון קשה כאבן, הסדינים נקיים, אבל נראה שהם וד זוכרים את המהפכה, והמים החמים אמנם מגיעים בסוף, אבל זה לוקח להם כרבע שעה לטפס לקומה השלישית. גם לנו זה לקח כמה דקות, אבל אנחנו סחבנו איתנו גם את המטען שלנו. כן, שכחתי לציין שאין מעלית והבל-בוי, טוב, אין בל-בוי. למזלנו החדרים שלנו לא בקומה העשרים ושלוש. ארוחת הערב היום היא - הפתעה - Hot-Pot.
היום אנחנו ממשיכים ליואנמאו שבפרובינציית יוננאן. ארבע שעות נסיעה ברכבת. למזלנו, יש ברכבת קרון שינה, מה שאומר שתמורת עוד 80 יואן (כ-10 דולר) אנחנו יכולים להימנע מארבע שעות של מבטים משתוממים בקרון המרכזי. באזור הזה של סין זרים כנראה עוד פחות נפוצים מגואנסי. מעבר לעובדה שהרכבת עוצרת בעשרות תחנות, ולפעמים גם ביניהן, המסע עובר ללא מאורעות מיוחדים, מלבד ביקור בתא השירותים של הקרון עליו אין לי כל כוונה לספר כאן.
