מפת הדרך בה עברנו מריקייויק בדרך לאקוררי
אחד הגשרים עליו אנחנו עוברים בדרכנו צפון מזרח לכיוון אקוררי
הצילומים בנסיעה קשה לתפוס את העופות על החוף
העירה בורגרנס
מסביב דלתה לכיוון האוקינוס שנכנסים אליה 10 נהרות גדולים יחד עם סחף שיורד מההרים. מהחול של הסחף יוצרים מינרל צמרי שמשמש לבידוד בתים צנרת ועוד שמשווק לכל העולם כמעט.
בעיר גרים כ-3000 איש. ויש במקום פעילות ענפה. יש בית חולים,בית ספר, התלמידים מגיעים בהסעות מכל הכפרים והחוות שבאזור ללימודים. יש מקום מיוחד לגיל הזהב ספורט ומה לא.
הבתים נמוכים, מכסימום 2 קומות. צבעוניים ברובם וברחוב המרכזי צמודים כמעט האחד לשני.
במקום מעשנים סלמון שנשלח לכל העולם, ו-וודקה שנשלחת לעשירי רוסיה. ולא נמכרת באיסלנד.
אנחנו נוסעים לאורך הנהר הצר שיש בו הרבה מאוד דגי סלמון. בדרך עצי צפצפה ואורן. שהובאו בחלקו מאלסקה, וניטעו כאן כדי לעצור את הסחף. האקלים דומה לכן העצים נקלטים טוב יותר.
ממול נמצאים הרי ביילה, עצרנו ליד מפל קטן ממולו הרים מושלגים, באזור מעט צמחיה ופרחים.
למעשה, אנחנו נמצאים בנקודת פרשת המים. מכאן הנהרות זורמים צפונה , ההרים הבזלתיים יוצרים צורות מוזרות שאחת מהן נקראת קן הקוקיה בגלל צורתו.
לחקלאים באזור קשה מאוד למצוא עובדים, הילדים עוברים לערים הגדולות ולא רוצים להמשיך בעבודת חקלאות קשה, לכן יש הרבה מאוד שבדים רוסים פולנים שעושים את העבודה.
אנחנו ממשיכים בנסיעה צפון מזרח לאורך נהרות שבדרך, חוצים גשרים ועוד. בדרך תחנות דלק מסעדות קטנות. וכבשים בכל פינה. הצמר שמופק כאן מגיע לאנגליה. בנהרות הגדולים יש ספינות רבות שמגיעות מאירופה בעיקר.
מעט על היסטוריה של ברגרנס
ברגרנס היא מרכז מסחרי חשוב עבור חלק גדול של איסלנד המערבית. כלכלת העיר מבוססת בעיקר על שירות לאנשים שנסע מן רייקיאוויק, חקלאים ובעלי בתי קיץ הכפרי מסביב לעיר, וגם בתעשיות שונות. ברגרנס הוא ציין הראשונה "סאגה איגלס" הסאגה האמיתית נקראת דיגרנס.
המתנחל הראשון לחיות בבורגרנס נקרא גרני , מלח חבר של סקלגרימור שהוא בעל הבית הראשון ומתנחל של אזור בורגאפיורור
Borgarfjörður . ההיסטוריה המדוייקת של ההתנחלות בוגרנס איננה ידועה עד למאה ה-19 . הבניין הראשון שנבנה בבורגנס היה מפעל שימורים,הוא נבנה ב-1857 ב-1877 הפך לבית מסחר והחלה ההתישבות הרצינית בבורגנס. ב-1913 שונה שמה הארוך לבורגנס
רק בשלב מאוחר יותר הפך המקום ממש למסחרי על ידי המלך הדני המורשה. והחלה
התיישבות רצינית באזור. רק בשנות ה-90 הפך המקום לנמל משגשג.
(שם נוסדה הפדרציה של אגודות איסלנד קואופרטיבים)
במקום קמו מפעלים, מרכולים, תחנות דלק, בית מטבחיים, ותעשית לעיבוד חלב ומאפיה מפורסמת עד היום תחת השם הכולל קילו . הגשר השני בגודלו באיסלנד נמצא כאן, מתחבר ומחבר את ברגנס עם חלקים אחרים של המדינה על כביש 1 (כביש הטבעת).
בנמל בורגרנס לא נעשה שימוש עבור תחבורה במשך שנים כל תחבורה מ / אל ,הייתה ביבשה. רק אחרי שאיסלנד צברה חופש מן מונופול המסחר הדני , החל ביקוש למקום מסחרי .
אופיני למקום ערמות חציר עגולות בתוך פלסטיק אטום שמגן על מזון הבקר בחורף. הפלסטיק ממוחזר.
כבשים מקומיות
הבתים העתיקים של איסלנד היום מוזיאון
תמונה לצערי מטושטשת רק להמחשת הפריחה של הטורמוסים
עצרנו לארוחת צהרים בלוג` גאוקסמייר לפסטה עם סלט ,פאי רוברבה קצפת ושוקולד. במקום נערכים שעורי רכיבה לתלמידי האיזור. הם מגיעים עם המורים לצהרים של פיצה. זמן הלימודים שבועיים בהם הם מכירים את השדות הפרחים, טיפול בסוסים והשורה ארוכה.
חוות הסוסים במקום סובלות מגניבות תכופות. למרות הפסטורלי במקום הוא שוקק פעילות.באיזור לגונות שחצין מים מלוחים וחצין מתתוקים מהמפלים הקרחונים ועוד.
בדרך חוות רבות ששהייה בהן מגיעה עד 1000 דולר ללילה, מתארחים כאן עשירי העולם שמחפשים שלווה,
החווה בה סעדנו צהרים בדרך לאקוררי
סלעי בזלת אופיניים לאזור
ההבדל בין מים מתוקים למלוחים
המשך יבוא
