3 לפנות בוקר, אני מתעוררת בתוך האוהל הקטן שלי - שחונה בפינה מושלמת ליד Island Lake עמוק במעלה רכס ה- Wind River. לא הבאתי טרמוסטט אבל - קר בחוץ. קר של מיתחת לאפס.
הגובה הוא 3170מ׳ בערך.
אני נבהלת מעט לגלות שהשק״ש שלי רטוב. אחרי ״חקירה״ קצרה, נראה שהוא רטוב רק בשכבה החיצונית ורק באיזור הרגליים. אין חדירה של מים משום מקום וכל הריצפה יבשה (או ליתר דיוק כל הציוד שמונח על הריצפה). אני מבינה שהאוהל מלא בהתעבות - הדופן רטובה מבפנים. ומכיוון שהאוהל הוא חד שיכבתי, נראה שזזתי ושפשפתי את השקש בדופן האוהל - ולכן הוא מעט רטוב.
אחרי שהבנתי את פשר הרטיבות, אני נרגעת; אני לבושה בהרבה שכבות וסגורה בשק״ש עד מעל לראש - אבל נעים לי, וזה מה שהכי חשוב כרגע.
מכיוון שכבר התעוררתי - אני יוצאת החוצה לפשפש :)
וכשאני מרימה את הראש לשמים - הנשימה שלי נעתקת לרגע: השמים זרועי כוכבים שאורם מנצנץ בעוצמה מפתיעה. זה מראה ממש מהפנט!!! שגורם לי להשאר בחוץ קצת יותר, למרות הקור.
ב- 6:30 אני מגיחה מהאוהל.
אני מכינה תה ודייסה; שותה, אוכלת ומתארגנת לקראת עוד יום שאני בטוחה שיהיה נפלא.
את האוהל ורוב הציוד אני משאירה עומד פה, על הגבעה הקטנה המסולעת שלי. בתרמיל אני אורזת רק קצת אוכל, מעיל גשם ועוד אי אלו פריטים שנחוצים לי לטיול יום, לא ארוך, שאני מתכננת.
ב- 7:30 אני יוצאת לדרך.
איגפתי את Island Lake והמשכתי בשביל לכיוון Titcomb Basin.
יש מספר פיצולי שביל וגם כמה שבילי משנה, אבל הכיוון ברור ויש גם קצת שילוט.
הבוקר קריר ושקט ואני צועדת לגמרי לבד... כמו שאני אוהבת.
משום מה, בניגוד מוחלט לקצב הרגיל, ה״טבעי״ שלי - אני מוצאת שאני הולכת די לאט, כמו מנסה ״להתענג״ על כל צעד. מהרגע הראשון אני יודעת כמה מיוחד המסלול הזה (זה מה שרשמתי ביומן שלי אתמול בערב: ״איזה יום אדיר! ואיזו זכות יש לי להיות פה״).
ב- 3 השעות הבאות אני עושה את דרכי בעלייה מתונה מאוד בשביל קליל מאגם Island ובמעלה עמק טיטקומב.
כל החוויה היתה ״קסומה״ מידי בשביל לתאר ואין באמת מילים שיספיקו... אתן רק לכמה תמונות ״לדבר״ (למרות שגם הן לא עושות צדק).
אני יכולה להגיד שב- 3 שעות פגשתי רק שני זוגות אנשים (וכלב אחד ושני marmots וכמה צ׳יפיז וקבוצת ברווזים וכמה ציפורים ופרפרים...) - וזה כנראה היה חלק מהקסם ביחד עם מזג האוויר שהיה מאוד נעים. בהחלט ״משתלם״ לצאת מוקדם בבוקר ולתור את העמק כשהוא עדיין ריק למדי מאנשים.
ב 10:30 התיישבתי בצילו של סלע גדול בצד הצפוני של העמק, בקצה האגם האחרון (יש בעמק שרשרת אגמים). נישנשתי לי gorp ושתיתי מי נחל צלולים, קרים (דרך ההפילטר, כן - מסננת אפילו פה) ואפילו כתבתי קצת ביומן שלי וסתם נחתי והתפננתי :)
ב- 11:30 התחלתי לצעוד בחזרה. היה כבר חם ובשביל מולי הופיעו עוד ועוד מטיילים (כמות סבירה). אין באגן צל ואני התחלתי להרגיש איך השמש מטגנת אותי מבחוץ ומבפנים (הטמפ׳ בגובה הזה לא מאוד גבוהה, אבל אסור להתבלבל: הקרינה מאוד חזקה!). החשתי צעד וחזרתי למחנה שלי כשאני מוותרת על מסלול נוסף (לכיוון Indian Pass) שחשבתי תחילה ללכת. הרגשתי סיפוק עצום מהבוקר המיוחד שעבר עלי - אבל גם רציתי לחזור ל Island Lake, ״להשיל״ בגדים - ולקפוץ לרחצה באגם.
אחרי הרחצה באגם חזרתי לשבת בקמפ שלי. היתה עדיין שעת צהרים די מוקדמת, בערך 2, אולי אפילו קצת פחות. יכולתי בקלות לקפל את הציוד ולהתחיל לחזור לכיוון ה- trailhead, ללון ליד אגם אחר בדרך, אולי אפילו לבחור איזשהו מסלול צד אחר. אבל אני העדפתי להשאר במחנה הזה פשוט כי לא היה לי שום חשק לעזוב...
נתוני השביל היום - מהמחנה שלי (בצד הצפון מערבי של Island Lake), בכיוון אחד, לקצה הצפוני של האגם האחרון (הצפוני) בעמק Titcomb:
9 קמ
+100מ׳ , -15מ׳
כמובן שהלכתי את המקטע הלוך וחזור. זה לקח כ- 3 שעות (ללא הפסקות) בהלוך וקרוב לשעתיים בחזור.
