העיירה Fort Augustus יושבת בקצהו הדרומי של Loch Ness – בדיוק במקום בו נשפך הנהר Oich אל האגם הענק. במקביל לנהר עוברת התעלה הקלדונית – שבסידרה של שערים (locks), שמטרתם השוואת גבהים, מובילה סירות במעלה או במורד הזרם אל ומ- האגם. 

השילוב של האגם, התעלה, ה- locks והנהר – ביחד עם יער שמקיף אותם – הוא נפלא! והעיירה החמודה משתלבת יפה – עם שורה של אכסניות/מלונות/B&B לצד כמה פאבים, חנות fish and chips, שני סופרמארקטים ומספר קטן של חנויות אחרות.

בסה”כ, בוודאי מחוץ לשיא העונה, מדובר בעיירה מנומנמת למדי אבל – כשמגיעה סירה אל ה- locks – העיירה מתעוררת לחיים. התיירים מגיחים פתאום מהחורים, מתקבצים סביב לתעלה וצופים במחזה המרשים בהתלהבות ניכרת, כשהם מלווים את הסירה שמתקדמת לה לאט, לאט (הארוע נמשך דקות ארוכות מאוד – למעלה מחצי שעה).

הגעתי ל- Fort Augustus בשעת אחה”צ בדיוק כששתי סירות כאלו עשו את דרכן באיטיות, דרך ה- locks, לכיוון Loch Ness. שמחתי להצטרף למגמה הכללית וביליתי כחצי שעה, ביחד עם כעשרה תיירים יפנים (ואולי עוד שניים-שלושה אחרים), כשאני עוקבת אחרי ההתרחשויות – מעניין ומומלץ מאוד!

כשהספינות עברו את השער האחרון, הלכתי לחפש לי מקום לינה.

אתר הקמפינג בפאתי העיירה כבר נסגר לעונה, כך הסתבר לי. יכולתי בקלות למצוא לי איזו פינת יער, במרחק קטן ממרכז Fort Augustus, להקים שם אוהל. אבל מזג האוויר היה רטוב לסרוגין – החלטתי לוותר שוב על הלינה באוהל. בחרתי B&B קטן ממש במרכז העיירה, קרוב מאוד לתעלה. חדר קטנטן אבל נעים ליחיד עלה לי 30 פאונד (כולל ארוחת בוקר שהייתה טובה מאוד והוגשה בלבביות ע”י בעלי המקום בחדר-שמש מקסים) – המקום שנקרא Abbey Cottage B&B הוא ממש חמוד – מומלץ!

אחרי שוטטות ארוכה לאורך התעלה, האגם והנהר וביקור בסופרמארקט שבתחנת הדלק (מצוייד היטב) נכנסתי לאחד הפאבים. שתיתי ואכלתי ותכננתי את המסלול שלי למחר...

כשבחרתי לבקר ב- Isle of Skye, וויתרתי למעשה על הליכה של ה- Great Glen Way. אבל הלב שלי לא היה שלם עם הויתור. ולכן, כשצצה ההזדמנות (בעקבות מזג האוויר הסוער בסקיי) – החלטתי לנסות ללכת לפחות קטע של המסלול.

הקטע שנבחר, מ- Fort Augustus עד ל- Gairlochy הוא בן 36ק”מ. התכנית שלי הייתה ללכת מחר כמה שיתחשק לי וללון באוהל בשטח, איפשהו לצד Loch Lochy. ביום הבא תכננתי לסיים את המסלול ולמצוא את דרכי (באוטובוס) ל – Fort William.

לא הצטיידתי במזון כי ע”פ המפה שלי יש חנות בדרך – ב- Laggan, פחות או יותר באמצע המקטע. לסמוך על נקודת ההצטיידות הזו התברר כטעות – אבל על כך בהמשך... חמושה בתכנית מצויינת זו הלכתי לישון בחדרון הנעים שלי, רגועה ומאושרת ונטולת כל דאגות :)

כבר כשקמתי בבוקר, למרות גשם קל שירד בחוץ, היה לי לגמרי ברור שהולך להיות היום יום מדהים!

אין לי מושג מאיפה הגיע הבטחון הזה – אולי זה היה בגלל שבין אפור לאפור, כבר בשעת בוקר מוקדמת, ראיתי בשמים פיסות אופטימיות בצבע כחול; אולי זה בגלל הציפייה ליום מלא וארוך של הליכה – עם לינה בשטח; אולי זו פשוט הגישה החיובית שמשתלטת עליי תמיד כשאני מטיילת; ואולי זו היתה סתם תחושה חסרת כל בסיס במציאות. לי בכל אופן – לא היה שום ספק.

ב- 7:30 כבר ישבתי בחדר ארוחת הבוקר המקסים, נהנת מארוחת בוקר קלה וטובה (ויתרתי בנימוס, אבל בשמחה, על ארוחה מבושלת). וב- 8:10 נפרדתי מהמארח הלבבי שלי ויצאתי לדרך.

למרות שעדיין היה drizzle בחוץ, לא חשבתי אפילו לבוש את הפונצ'ו. צעדתי בבטחה ברחוב הריק של העיירה, עם התרמיל הגדול שלי (עטוף בכיסוי גשם) ומקלות ההליכה, לבושה בגופייה הארוכה שלי וחמושה בכובע מצחייה.

הגעתי אל התעלה, העפתי מבט מהיר ימינה – נפרדת במבט ב- Loch Lomond, ופניתי שמאלה, בלב צוהל – אל ה- Great Glen Way!

איזה כיף זה להיות צודקת! 

כמה דקות אחרי שהתחלתי ללכת, ה- drizzle פסק. מזג האוויר היה קריר ורענן ונעים; את המים השלווים, הדוממים של התעלה קישטו השתקפויות נפלאות של עצים ושיחים; פה ושם עננים נמוכים דקים וארוכים הוסיפו נופך קסום לחלוטין למראה וברקע, מרחוק – מכוסים חלקית בערפל דליל – ביצבצו הרים ירוקים-חומים. מ-ק-ס-י-ם!!!

הלכתי לי ככה לבדי בדממה כשאני די נפעמת – ביומן שלי רשמתי מאוחר יותר: “שלווה עולמית!”. 

השביל הרחב עובר בין הנהר (מימין, לעיתים גלוי ולעיתים נסתר מהעין) לבין התעלה הקלדונית – והוא נוח ושטוח לחלוטין (מושלם גם לאופניים!), עברתי שני locks יפים ומטופחים (Kytra Lock ו- Cullochy Lock) ואז הגעתי ל- Loch Oich.

האגם קטן וממש ממש יפיפה!

השביל משתנה מאוד כאן. אחרי שהתעלה והנהר – שליוו אותי בבוקר – נשפכים אל האגם, השביל נכנס לתוך היער משמאל (מזרח) לאגם. רוב הזמן הולכים קרוב מאוד לשפת האגם אבל לעיתים מתרחקים ממנו מעט – אל תוך היער.

והיער כאן משגע! במיוחד בחצי הצפוני.

אני יכולה לכתוב עוד הרבה מילים על ענפים ועלים, על טחב ושרכים, על שורשי עצים שכמו רשת של עורקים מכסים פה ושם את השביל וכל זה על רקע של אגם עם שמיים חצי כחולים- חצי אפורים... (אני עוצרת כאן! ;)

טיפ לשוכני האוהלים: גם לאורך התעלה וגם לצד האגם אפשר למצוא מקומות מקסימים להקים בהם אוהל (לא הרבה אבל יש). ספציפית לצד אגם אוייך יש אתר שאינו מסומן במפה (לפחות לו בזו שלי) אך הוא אתר קמפינג מיועד שמסומן בשטח. הוא ממוקם פחות או יותר באמצע האגם, ממש על שפתו – באזור שטוח, נרחב ונוח. יש ליד שרותי קומפוסט ולא רחוק יש מפל וניתן לאסוף שם מים (חשוב לסנן/לטהר!).

בסופו של דבר, ב- 11:40, אחרי 3.5 שעות של הליכה די נמרצת (כ- 15 ק”מ!), הגעתי לצד הדרומי של האגם – בוקר מושלם!

יש שם אתר נופש מקסים עם בקתות עץ משולשות שמפוזרות ביער, לצד האגם. נכנסתי פנימה, אל תוך בניין המנהלה של האתר – שבו יש בריכה קטנה מחוממת וגם פאב/מסעדה והתיישבתי לשתות קפה ומיץ – וגם לנוח. שאלתי לגבי חנות אבל נאמר לי שהיא כבר נסגרה לעונה... אופס מס' 1. לפי האינפורמציה שהייתה בידי, עוד קצת הלאה – יש מקום נוסף להצטיידות אז ממש לא דאגתי (לא, אף נורה אדומה לא נידלקה לי בראש בשלב זה). אפילו לא אכלתי שם – עדיין לא הייתי רעבה בכלל, רק שתיתי.

בערך ב- 12:15 יצאתי שוב לדרך.

חציתי בזהירות רבה את הכביש, ושבתי ללכת לאורך התעלה הקלדונית. הקטע הקצר מכאן ועד Laggan Locks הוא הרבה יותר פראי ממה שחוויתי עד כה. עד עכשיו כשהלכתי לצד התעלה השביל היה תמיד ממש צמוד לה והוא היה רחב ושטוח. הצמחייה שלגדות התעלה הייתה מסודרת ודלילה – עם נוף פתוח. כאן, גדות התעלה היו לעיתים תלולים והשביל לעיתים עבר גבוה מעליה. הצימחייה היתה פראית ולעיתים צפופה. אמנם הקטע עובר בסמוך לכביש אבל השינוי היה מרענן – והקטע במילא קצר, נהנתי! 

בשלב כלשהו התחיל פתאום שוב גשם אבל הוא לא היה חזק מידי ולא ממש הטריד אותי. הוא ליווה אותי on and off במשך כל שארית היום.

הגעתי במהרה ללאגאן לוקס, שלחופי Cean Loch, ושם נתקלתי שוב בשלט: “סגור לעונה” מקשט את המסעדה המקומית.

אוקיי... עכשיו כבר התחלתי להבין שאני קצת בבעייה. זו הייתה נקודת ההצטיידות האחרונה שלי להיום!

אולי הייתי צריכה להפסיק בשלב זה ללכת (הייתי קרובה לכביש – שם ידעתי שעובר אוטובוס) – אני חושבת שלא. בוודאי שהייתי צריכה לעצור ולתכנן את הלוגיסטיקה להמשך היום. אבל... נישאת על גלי האנרגיה של הבוקר הנפלא שהיה לי, מסרבת להתעורר מהחלום – פשוט המשכתי ללכת...

עקפתי בקלילות את האגם הקטן, דרך איזור מרעה עמוס כבשים, והמשכתי בשביל אל מעל Loch Lochy. השביל פה מיוער ועובר גבוה מעל לאגם – עם נופים אליו פה ושם. בשלב מסוים יש נקודת פיצול – אפשר לעלות בדרך גבוהה בתוך היער (ישר/ימינה) ואפשר לפנות שמאלה ולהמשיך בשביל נמוך. אני רציתי ללכת לחופי האגם ולכן פניתי שמאלה (מי שרוצה ללון במקטע הזה באוהל – כדאי שיפנה שמאלה, יש אתר מסומן, שוב עם שרותי קומפוסט, כשעה/חצי-שעה הליכה מנקודת הפיצול).

השביל הנמוך אכן משלב יער ואגם. ירד גשם קל ומים זרמו מסביבי בנחלונים על הקרקע ובתוך היער. ואני הלכתי במרץ. לצד ההנאה (שהייתה עדיין רבה!) מהמסלול, חשבתי (סוף-סוף!) על המשך היום.

העובדות: הלכתי היום כבר כ- 20 ק”מ, אכלתי רק ארוחת בוקר ואין לי אוכל איתי (למעשה – יצאתי ממש מפגרת כי שכחתי איכשהו שיש לי בתרמיל עוד קצת GORP). עד Gairlochy, שם ידעתי (או ליתר דיוק: חשבתי!) שיש חנות, יש עוד כ- 16 ק”מ. כשהחלטתי – שם ליד הכביש ב- Laggan Locks, להמשיך ללכת – התכנית ששלפתי מהשרוול הייתה להגיע לחנות ב- Gairlochy (במקום ללון איפשהו בדרך ולהתגלגל לשם מחר בבוקר). כן – זה היה מוביל אותי ליום של 36 ק”מ – אבל הייתי רגועה: השעה הייתה עוד מספיק מוקדמת, הלכתי מהר והרגשתי מעולה – ידעתי שאני מספיק חזקה ללכת את המרחק הזה. אבל פתאום עלה על דעתי שללכת 36 ק”מ זה נחמד, אבל ללכת את זה בלי לאכול – גם בשבילי שלא רעבה בד”כ תוך כדי הליכה – זה אולי מוגזם. מה גם שאולי אגיע אל היעד בשעה מאוחרת והחנות כבר תיסגר (ידעתי שזה מקום פיצפון וסוף-סוף התחלתי להפנים שהאינפורמציה שבידי לא ממש מדויקת – כנראה בגלל שאני הולכת מחוץ לעונה).

עצרתי ובחנתי את המפה. בהמשך השביל זיהיתי מקום יישוב קטנטן שנקרא Clunes. השביל שם הוא למשך מרחק קצר על כביש צדדי שמתפתל לצד האגם. הייתי להערכתי רק כ- 4 ק”מ משם והיה עוד די מוקדם אז ידעתי שאני אגיע בקלות. החלטתי להגיע ולראות אם יש שם איזושהי חנות ואם אין – לגשת לכביש ולסיים שם את המסלול.

הגעתי למקום היישוב אבל לא ראיתי נפש חיה. היו שם רק כמה בתים מפוזרים ביער – לא ממש עיירה, ולא מצאתי אף חנות.

המשכתי לאורך הכביש השומם, נורא רוצה להמשיך ללכת. הקטע הראשון אחרי Clunes קצת סתמי, אבל בהמשך – נופי מפרצונים מאוד מאוד יפים! האגם שהדופן שלו די ישרה עד פה – מפורץ כאן – וכל כך יפה... ואני כבר יכולתי לדמיין את עצמי מוצאת לי פינה מבודדת עם נוף למים, מקימה שם את האוהל שלי ומבלה ערב נפלא בנוף הזה.

אבל כשהשביל עזב את הכביש, ידעתי שהדבר הנכון השבילי זה לעצור כאן.

ועכשיו אני צריכה לעצור טרמפ... שזה ממש לא דבר טבעי בשבילי. אבל זה מקום ממש בטוח, כביש צדדי באמצע גן עדן שכזה – אמרתי לעצמי.

אחרי כמה דקות של המתנה, עברה אותי מכונית. ואני נשארתי לעמוד בלי תנועה... עוד כעשר דקות עברו וזיהיתי מכונית נוספת מתקרבת. “תרימי את היד ענבר”, אמרתי לעצמי. עצרה לידי מכונית מרצדס חדשה, מבריקה מדגם שטח לא מוכר בצבע קרם (אם כבר טרמפ!). לשמחתי הרבה ישב בתוכה זוג מבוגר – גבר ואישה. שאלתי בנימוס אם הם מגיעים ל- Gairlochy ואם אפשר לתפוס איתם טרמפ. היה קצת מוזר לזרוק את התרמיל שלי לתא המטען ולהתיישב – עם הנעלים מלאות הבוץ והבגדים הלחים, המיוזעים – במושב האחורי של המכונית היוקרתית ואז לראות את יתרת השביל שלי חולף על פני מבעד לחלון הרכב.

הזוג הנחמד התעניין כמובן במעשיי. זה כנראה לא ממש נפוץ – לפגוש טרמפיסטית ישראלית, אישה, בודדה, עם תרמיל גדול בכביש הצדדי הזה שלהם – בכל אופן הם נראו לי קצת מופתעים, למען האמת גם אני קצת הייתי :) 

סיפרתי להם שלפני ארבעה ימים סיימתי את ה- West Highland Way – וזכיתי למקבץ ה”רגיל” של מילות הערכה, שטיילתי אח”כ באי סקיי ושהיום החלטתי לטעום קצת מה- Great Glen Way אבל נגמר לי האוכל אז אני צריכה להגיע לחנות ב- Gairlochy. למדתי מהם שהחנות סגורה... (נו טוב, “big surprise”). הם אמרו שאולי באתר הקמפינג שליד Gairlochy אוכל להשיג מזון והציעו להוריד אותי שם (כקילומטר לכל היותר על הכביש מהתעלה הקלדונית, שם עובר השביל שלי).

באתר הקמפינג קיבלה את פני אישה נחמדה שאמרה שאין להם חנות ולא מסעדה ושהחנות (הפתוחה!) הכי קרובה היא ב- Spean Bridge - מרחק של כ- 5 מייל משם. שאלתי גם על מסעדות והיא אמרה שכשני מייל בהמשך הכביש יש כמה B&Bs ואני אוכל בוודאי לאכול שם. אבל אחרי קצת חושבים החלטתי שאין טעם להישאר פה, במילא כבר סיימתי את המסלול – במקום לתפוס מחר טרמפ ל- Spean Bridge משם יש אוטובוס לפורט וויליאם – אני כבר יכולה להגיע לשם עכשיו.

השעה הייתה בערך 4:15 כשעצרתי את הטרמפ השני שלי להיום – עם אישה וכלבה שהיקפיצו אותי ל- Spean Bridge.

העיירה יושבת על מפגש הכבישים A82 (מוביל צפונה עד אינברנס, דרומה לפורט וויליאם והלאה) ו- A86 (מוביל מזרחה ל- Craingorms National Park) ואני חשבתי לעצמי שאם הייתי תרמילאית “אמיתית” בטיול תרמילאים “אמיתי” וארוך – הייתי עכשיו משנה כיוון עוד פעם ובוחרת (אולי אפילו מטילה מטבע!) לסוע מזרחה או צפונה. 

במקום זה קניתי כמה מצרכים בסופר והמתנתי כשעה לאוטובוס שהוביל אותי לפורט ווילאם (מרחק נסיעה קצר).

ה- Great Glen Way לא נחשב לטרק מלהיב יתר על המידה. הוא לא מפורסם כמו ה- West Highland Way ובטח לא בליגה של טרקים מובילים כמו ה- TMB. לא תמצאו אותו באף רשימה של “עשרת הטרקים הטובים בעולם” – ואני יכולה להבין למה. אבל היום הזה לימד אותי שיש דברים שהם לגמרי לא מדידים ושגם מסלול “בינוני” שכזה יכול לספק יום הליכה ממש מושלם.

את החופשה המוצלחת שלי הספקתי לסיים עם אחה”צ בגלזגו (אחרי מסע רכבת שהוביל אותי בחזרה אליה מה- Highlands) ויומיים מלאים באדינבורו הנהדרת. 

למרות שנהנתי מאוד מהביקור באי סקיי והתאהבתי ממש בעיר Edinburgh – גולות הכותרת של הטיול היו הטרק – ה- West Highland Way – ויום ההליכה על ה- Great Glen Way. מסתבר שאני – נשארתי אני, ומה שעושה לי הכי, הכי טוב זה פשוט לשים על הגב תרמיל וללכת… 

עד לפעם הבאה! laugh