מבקתת Kaitumjaure לבקתת Teusaujaure.

רק כ- 9 ק”מ וקצת יותר משעתיים וחצי ברוטו על השביל. 

+200 מ' גובה, -300מ' גובה.

בוקר יום חמישי לטרק וגם היום אני מתכננת לחבר שני מקטעים ליום אחד ארוך. אלא שהפעם – גורם שאין לי שליטה עליו (כלומר: מזג האוויר) משנה לי התוכניות, כפי שתלמדו בהמשך…

-

בלילה, למרות התנאים הנוחים בחדר הריק למחצה, התקשתי מאוד לישון בגלל שלא הרגשתי טוב; בהתחלה הציק לי האף הסתום שהקשה עלי לנשום – למזלי ערכת העזרה הראשונה שלי מכילה תרסיס אף, וכך הצלחתי להתגבר על הקושי; אבל הגרון כאב לי מאוד כל הזמן – וגם הכדורים שהיו איתי לא הקלו במידה רבה; אחרי שכבר נרדמתי סוף-סוף העיר אותי כאב חד באוזן ימין – ושוב ניצלתי ע”י טיפות אזניים שהיו איתי והקלו במהירות על הכאב.

באמת שאני לא יודעת איך למרות עוד לילה ממועט שינה הצלחתי לקום שוב בבוקר – רעננה למדי ונלהבת, כרגיל, לצאת אל השביל.

-

ארבעה מאיתנו, הנס השבדי ואני ושני הגרמנים הצעירים (בחור ובחורה) – תכננו להגיע לבקתת Teusagaure ( תשעה ק”מ מכאן), שם יש לחצות אגם באמצעות סירה (בעבור תשלום, שומר הבקתה מקפיץ את המטיילים בסירת מנוע קטנה – או מי שרוצה לחסוך יכול להשתמש בסירת משוטים ולחצות, בחינם, בעצמו) – ולהמשיך כבר באותו יום למקטע הבא, 16 ק”מ נוספים – לבקתת Vakkotavare (שממוקמת על כביש והיא נקודת היציאה הראשונה שנמצאת ישירות על השביל). יתר ההולכים דרומה, או לפחות אלו מבינהם שיצא לנו לדבר איתם, מתכננים ללכת היום רק עד לבקתה הבאה.

מכיוון שהגרמנים יוצאים לדרך מאוחר, הנס ואני תאמנו ביננו יציאה מוקדמת לשביל. מכיוון שהנס הולך יותר לאט ממני, תכננו שאני אגיע לבקתה ואתאם עבור שנינו (עם שומר הבקתה) הקפצה בסירת המנוע – כשאני מבטיחה להנס שאמתין לו.

יצאתי לדרך בשעה ה”רגילה” שלי – בערך 7:30, כשהנס כבר שרך את נעליו מחוץ לבקתה והיה אמור לצאת לדרך כמה דקות אחרי. קבענו שאתאם את הסירה לסביבות השעה 11, בהנחה שעד אז הוא כבר יגיע (יש מקום לעוד 3 מטיילים בלבד בסירה הקטנה, בנוסף למשיט הסירה).

השביל מתחיל ביער לאורך נהר; כמה דקות אחרי שעזבתי את הבקתה, בנק' בה היער נפתח – זכיתי לצפיה, גם אם די מרוחקת – במוס! הפעם, אי אפשר היה שלא לזהות את החיה, אף כי מדובר היה בפרט ללא קרניים שצעד בכיוון המנוגד לי (הלך והתרחק ממני).

הפעם זה היה די קרוב כדי להנציח את המפגש במצלמה :)

-

קצת הלאה משם השביל מגיע לגשר שחוצה את הנהר בקטע ממש סוער שלו.

השביל ממשיך בכיוון דרום-מערב (ימינה) לאורך הנהר קברת דרך קצרה, כשגדר תוחמת את הדרך משמאל – עד שמגיעים לשער בגדר, אותו יש לחצות (בהתאם לשילוט) כדי להמשיך בשביל. בעבר שמעתי על בלבול / קושי לזהות את הדרך בקטע הזה, אבל אני לא נתקלתי בשום בעיה – פשוט יש ללכת לאורך הגדר ימינה, כמה דקות, עד שמגיעים לשער (אין אפשרות לעבור את הגדר באף נקודה מוקדמת יותר בכיוון הזה – היא גבוה ואין בה פתחים נוספים).

-

אחרי שחוצים את הגדר, השביל מתרחק מהנהר. תחילה קטע קצר ממש בכיוון דרום ואח”כ שוב בכיוון כללי דרום-מערב.

בתחילה השטח קצת סלעי ודי רטוב אבל בהמשך השביל משתפר ואני מתקדמת יפה.

בהמשך השביל מתחיל לטפס – עלייה ארוכה, אם כי מתונה – ואז הליכה בקטע יחסית שטוח – עד שמגיעים למה שנחשב למעבר הרים – אבל הוא מאוד רחב ולא לגמרי ברור היכן בדיוק שיא הגובה. הדרך שוב הופכת סלעית מאוד ופחות נעימה להליכה ושם אלמנט בנוף לא ממש מלהיב אותי – זה קטע יחסית משמעמם לטעמי.

לשמחתי, אחרי הליכה לא ממש אורכה, מתחילה להופיע צמחייה נמוכה, מעניינת, בצידי השביל – וצמרות עצים מתחילות לבצבץ לפנים, במה שנראה כמו מדרון. ככל שמתקדמים השביל משתפר מאוד – מבחינת הנוף, מבחינת הצמחייה וגם מבחינת המדרך שהוא בד”כ יותר נוח.

אחרי שחוצים נחל רענן השביל הופך להוביל במגמה ברורה למטה, הדרגתית בהתחלה ולבסוף, כבר בתוך יער – תלולה ובהמשך אפילו תלולה ממש (בקלות המקטע הכי תלול בשביל עד כה).

הנוף לאורך כל קטע הירידה יפה מאוד, ההליכה מהנה ומעניינת וכשמגיעים ליער – יש גם מפלים גבוהים ומרשימים שמוסיפים ליופי ולעניין.

בתחתית היער מופיע אגם עמוק וכחול מאוד.

-

גם היום השמים די צלולים, מזג האוויר נעים (פחות חם מאתמול אבל יותר חם מהימים הקודמים) – אמנם נשבה רוח די חזקה במקטעים העליונים, שהם פתוחים מאוד, אבל שום חשד ולו הקל שבקלים לא מכין אותי לקראת העתיד לקרות.

קצת אחרי השעה 10, אני מסיימת את קטע הירידה התלול בתחתית היער ומגיעה לבקתת Teusagaure.

הבקתה קרובה לשפת האגם, טובלת ביער כהה ודי צפוף, ויש בסמוך אליה מפל גבוה שנשפך מהחלק העליון של המדרון ברעש גדול.

-

אני ניגשת ישר לבקתה הקטנה של ה- hosts. מקבלים את פני גבר מגניב וזוגתו החמודה – שמאחוריהם עומד כלב הרוטווליר העצום ביותר שראיתי בחיי. אחרי “שלום” ראשוני אני ממהרת לשאול אם הכלב ידידותי ואם אפשר ללטף אותו ואחרי שאני מקבלת אישור, עוד לפני שהסרתי את התרמיל, החיה העצומה כבר מתרפקת בחיקי :) איזה מתוק!

-

כמובן שברגע שראיתי את הכלבלב נשכחו תכניות היום וזה שומר הבקתה שממהר לעדכן אותי, עוד לפני שאפילו שאלתי – שאין כרגע שום אפשרות לחצות את האגם בסירה, מכיוון שהרוח מכה במים וגורמת לגלים גבוהים ולא בטוח כרגע לחצות.

הוא מספר לי שבבוקר כשהקפיץ את המטיילים לצד השני – כולם הגיעו רטובים מאוד, והוא בעצמו חזר רק בקושי לצד של הבקתה, כשהסירה הקטנה שלו מלאה במים.

הם מזמינים אותי להכנס ולהמתין בבקתת המטיילים ומבטיחים לעדכן ברגע שהתנאים ישתנו ואפשר יהיה לצאת לדרך עם הסירה. אני לא שוכחת לציין שאנחנו למעשה שניים – והם מבטיחים לי שהנס ואני נהיה על הסירה הראשונה לחצות היום את האגם – אם וכאשר...

אני ניגשת תחילה לשפת המים – ומגלה שהאגם שמלמעלה (וגם בתמונות) נראה שליו לגמרי, הוא אכן ממש סוער.

אח” כ אני ניגשת לבקתת המטיילים שנמצאת ממש בסמוך למים.

אני פוגשת שם את ססיל הגרמניה, שהיא אישה בגילי פחות או יותר, נעימה וחברותית מאוד (היא מורה למוסיקה). היא הולכת את אותו מסלול שלי, אבל עושה את זה ב- 16 ימים (!!!) כשהיא עוצרת בכל בקתה בדרך ובכמה בקתות היא עוצרת ליומיים, למנוחה וטיולים באיזור הקרוב לבקתה. לכאן היא הגיע כבר אתמול – והיום אין לה שום כוונה להמשיך הלאה.

מכיוון שהיא פה מהבוקר, אז בחדר המשותף דולקת אש בתנור העצים – חם ונעים בפנים ויש מים רותחים בסיר גדול שעומד על התנור. אני מכינה לשתינו כוסות תה ואנחנו מתיישבות ופוצחות בשיחה.

אחרי כשעה אני מזהה את הנס שמגיע במורד השביל ונעצר ליד הבקתה הקטנה של ה- hosts.

אני יוצאת החוצה ועד שאני מצטרפת לשניים השומר כבר מעדכן את הנס אודות חוסר היכולת שלו להוציא כרגע את הסירה למים.

בניגוד אלי, שמקבלת את החדשות די בשלווה, הנס לחוץ להגיע לכביש עוד היום. מחר הוא חייב לתפוס את האוטובוס שעובר שם בבוקר (אוטובוס יחיד בעונה זו) מכיוון שיש לו איזו פגישה עיסקית ביום הבא…

הוא מנסה להפעיל לחץ על שומר הבקתה ואנחנו ניגשים שלושתינו לשפת האגם שם האדם החביב חוזר על ההחלטה: נכון לרגע זה, הוא לא מזיז את הסירה!

-

לאט, לאט מתקבצים לבקתה כל אותם אנשים שפגשנו בבקתת Kaitumjaure אתמול והולכים בכיוון דרום.

מופיע שם גם בחור בריטי צעיר ומתוק להפליא בשם בן שהולך עם אוהל.

האווירה בבקתה מאוד נעימה אף כי אני מתחילה שוב להרגיש רע ובעיקר: די מאבדת את הקול (בגלל הדלקת בגרון) כך שקשה לי קצת להשתתף בשיחה ואני מוצאת את זה קצת מתסכל.

-

רק הנס לחוץ מאוד ויוצא שוב ושוב לבדוק את מצב האגם ומנסה מידי פעם להפעיל שוב לחץ על שומר הבקתה – אבל הוא בשלו: no go!

-

בשעה שתיים בערך, אני משתלטת על מיטה בחדר קטן שמיועד ל- 6 וכרגע רק ססיל מאכלסת אותו (בסופו של דבר אנחנו שם 3 נשים). גם אם הסירה עוד תצא היום – יש לי 16 ק”מ של הליכה עד לביקתה הבאה (אני לא מצוידת כאמור באוהל). יש אמנם אור מספיק להליכה עד 7:30 לפחות, אולי 8, אבל אני מחליטה לוותר. למען האמת זו אחת הבקתות היותר נעימות שיצא לי לשהות בהן לאורך השביל והבקתה האהובה עלי ביותר עד כה.

ב- 3, שעת פתיחת החנות הקטנה, אני ניגשת להודיע לשומרי הבקתה שאני נשארת פה הלילה, אני מציגה את אישור התשלום שלי, נרשמת בספר המטיילים וקונה חטיפים לדרך למחר.

-

במהלך אחה”צ, אני עושה כמה וכמה גיחות החוצה – לבדי או עם מי מהאורחים האחרים. יש די הרבה נקודות חן לצד הבקתה (בין אם תצפיות למפלים או הליכה לאורך האגם, שם הנופים באמת נפלאים) שאפשר לטייל אליהן (מרחק הליכה של כמה דקות).

-

בשלב מסוים, בסביבות השעה 3 אני חושבת, אנו מבחינים שהדגל בצד השני של האגם מורם. זו אינדיקציה לכך שיש אנשים בצד השני שמבקשים שיבואו לאסוף אותם…

לשומר הבקתה יש משקפת ובאמצעותה הוא מזהה 3 דמויות קטנות שעומדות ליד הג'טי. יש שעה קבועה (שמצוינת בשלט מהעבר השני) שבה הסירה אמורה להגיע – אבל בשעה המיועדת (נדמה לי שזה היה בערך ב- 4), כשהוא מנסה להוציא את הסירה – הוא נאלץ להסתובב ולחזור על עקבותיו כשהגלים מאיימים להפוך את הסירה. ואין לנו שום דרך לתקשר עם המטיילים שממתינים בצד השני...

קצת אחרי השעה 6, כשבן ואני מטיילים לשפת האגם – אני מבחינה פתאום בסירה קטנה שנמצאת בתוך המים, קרוב לגדה הנגדית של האגם! נראה שכמה מהמטיילים איבדו את סבלנותם – ואת שפיות דעתם! – והחליטו לנסות לחתור בסירת המשוטים לעברנו!

בן רץ להזעיק את שומר הבקתה והוא מאשר בעזרת המשקפת: יש 3 אנשים בסירה הקטנה בתוך המים!

השומר קופץ לסירת המנוע ומחליט לנסות להגיע אליהם כי אין לו ספק שאין להם שום סיכוי לעשות את המסע בסירת המשוטים… אבל אחרי נסיון קצרצר – הוא מסתובב וחוזר לחוף; למרבה המזל – גם השלושה מבינים את הטעות שעשו ומצליחים לחתור בחזרה לגדה הנגדית.

המטיילים מהעבר השני (בינתיים אננו מזהים שם במשקפת לפחות 5) יצטרכו לשרוד את הלילה, מי שלא מצויד באוהל – במחסה החרום הקטן שנמצא ליד הג'טי בצד השני של האגם (בדיוק לשם כך הוא נמצא שם!).

לאור הנסיון הזה שלי (אף כי למיטב ידיעתי – זה מצב די נדיר!), אני מאוד ממליצה למי שהולך בכיוון צפון – וצפוי לחצות איזשהו אגם מכיוון המנוגד לצד של הבקתה, להצטייד במזרון שטח ושק שינה, ליתר בטחון (גם אם הוא מתכנן ללון בבקתות לאורך כל השביל ולא נושא אוהל) – למקרה שייאלץ לבלות לילה במחסה החרום בנסיבות דומות.

צריך להבין, שהשימוש בסירות מנק' זו בשביל – ודרומה, הוא חלק אינטגרלי מההליכה. אין שום אפשרות ריאלית לעקוף את האגמים ברגל! הם עצומים ולא תמיד עבירים רגלית מסביב (בגלל נהרות שאין עליהם גשם או מכשולים אחרים).

-

הערב עובר עלי די בנעימים בבקתה; בן המהמם דג 4 דגים ומזמין אותי להנות מאחד מהם, אבל אני צימחונית… ומוותרת בקלות; הוא לא מתקשה “למכור” את השלל לאורחים האחרים.

הנס מעדכן אותי שאחרי התלבטות החליט להזמין מסוק (!!!) שיטיס אותו מכאן מחר בבוקר – כדי שיוכל להגיע בזמן לפגישה שלו. אם אני זוכרת נכון, התענוג עולה לו כ- 3500 קרונות!

בשבילי העיכוב אינו קריטי בשלב זה, ואני בטוחה שאצליח לצמצם את הפער שצברתי מול תכנית ההליכה המקורית שלי בהמשך; זאת כמובן בהנחה שמחר הרוח תרגע ונוכל לחצות בבוקר בסירה...