כשתכננתי את המסלול מהבית (בזמן הקצר שהיה לי, זו כאמור חופשה ש׳נתפרה׳ בכ- 3 ימים) סימנתי לי את Loserhütte כמקום לינה מועדף בחלק הזה של Salzkammergut. הבקתה, שהיא חלק מאתר סקי, משקיפה מלמעלה על אגם Altausseer, שהיה אגם היעד הבא שלי במסלול.
מי שמכיר אותי יודע שטרקים אלפיניים אהובים עלי במיוחד. בקתות הרים הן מבחינתי חלק מהחוויה האלפינית. חשבתי שהבקתה הזו תאפשר לי להרגיש קצת אלפים גם במסלול השונה הזה.
אולם כשניסיתי להזמין לי מקום בבקתה, גילית שהיא סגורה בימי רביעי. ומה לעשות? היום יום רביעי.
בדיקה של מקומות לינה חלופיים סמוכים לא העלתה אופציה נוחה אחרת. גם שינוי כיוון ההליכה הציב אתגרים לוגיסטיים שלא היתה לי הסבלנות להתמודד איתם.
החלטתי פשוט לצאת לדרך. מתוך ״אמונה״ שהדרך ״תתגלה״ בפני תוך כדי :-)
אחרי קפה ולחמנייה עם ריבה במאפייה חביבה ליד האכסנייה שלי ב- Bad Ischl יצאתי לדרך.
השעה היתה קצת לפני 8, מזג האוויר ממש מושלם (התחלתי עם גופיה ארוכה ועברתי לחולצה קצרה כשהמסלול התחיל לטפס).
צעדתי ברחובות העיר והלאה ממנה אל השדות ואל ערוץ הנהר Rettenbach.
את הנהר חציתי על גבי גשרון עץ. משני צידי הגשר הקטן נבנו מדרגות עץ רבות פיתולים. אלו מאפשרות ירידה (ואח״כ עלייה) של המדרונות התלולים אשר משני צידי הערוץ הצר. זה מקטע מקסים, עטוף בצמחייה רעננה.
החלק הראשון של היום מוביל אותי בעלייה מתונה לאורך הערוץ של Rettenbach עד ל- Blaa Alm. מדובר בחווה חקלאית פעילה, די מבודדת, אשר משלבת אירוח (מסעדה, לינה ועוד אטרקציות) עם חיי חווה ״רגילים״.
אני מתחילה לצעוד על דרך ג׳יפים רחבה לצד הערוץ המיוער. ההתחלה לא מלהיבה במיוחד אבל הדרך הולכת ומשתפרת ככל שאני מתקדמת.
הערוץ הלך והתחדד, פה ושם הופיעו צוקים מעניינים והמים געשו-רעשו מימין (ומתחת) לדרך.
אחרי כשעה של הליכה מעל הערוץ (וכשעה וחצי מאז יצאתי לדרך) התוואי הצר נפתח. אני צועדת עכשיו בתוך אחו רחב בו ניצבות מספר בקתות עץ ומבני חווה גדולים יותר. המקום נקרא Rettenbachalm. צעדתי בין המבנים הפשוטים בהנאה, מסביבי רעו פרות, המקום היה נטוש לגמרי ושליו מאוד. בקיץ יש שם מסעדה ואולי עוד שרותים למטיילים אבל בסוף ספטמבר התחושה היתה שאני לבדי ״באמצע שום-מקום״.
אחרי המקטע הפסטורלי באחו הערוץ נעשה שוב צר - אף יותר מאשר קודם לכן.
המשכתי לצעוד, עכשיו בשביל הליכה מגורגר בנוף שהפך מלהיב מאוד. קירות סלע היתמרו משני צידי הנהר והשביל, השמים מעט האפירו - באופן שרק הוסיף לאווירה הפראית.
הדרך משמשת גם את רוכבי האופניים והיא נוחה כל הזמן. אמנם בעלייה אבל השיפוע כמעט לא מורגש כאן. היחידים שפגשתי לכל אורך המקטע היו 2 רוכבי אופניים שבאו מולי.
לבסוף, לקראת השעה 11, נפרדתי מהנהר ופניתי לאחו הירוק, מוקף היער, בו יושבים המבנים של Blaa Alm.
המקום משגע! הבקתה הגדולה פרחונית ומטופחת, המרפסת של המסעדה מזמינה להסיר את התרמיל, להתיישב לרביצה ארוכה ולהשקיף אל הנוף ואל ההתרחשויות שמסביב. לצד הבקתה יש מתקנים רבים לילדים (טרמפולינות, מגלשות, נדנדות ועוד ועוד). חיות המשק מטיילות או רועות בשדות.
הייתי נשארת להתארח כאן בשמחה, אלא שהיה עדיין מאוד מוקדם.
התיישבתי והזמנתי לי קפה ומיץ. גם כדי לנוח וגם כי הגיע הזמן לתכנן את המשך היום...
השביל שבו תכננתי לטפס ל- Loser Hutte מתפצל מהדרך הראשית ממש פה. אבל מדובר בעלייה מאוד משמעותית (מעל 600מ׳ על פני כ- 4.5-5ק״מ). בהעדר מקום לינה למעלה, אצטרך למצוא לי מקום לינה באחת העיירות אשר למרגלות אתר הסקי - וזה אומר עוד ירידה ארוכה ותלולה אחר כך.
מאחר שצעדתי כבר כ- 16 ק״מ (וטיפסתי כבר כמעט 500מ׳, אף כי נוחים מאוד), החלטתי שיותר הגיוני להמשיך לצעוד במקביל לכביש שמתפתל במעלה העמק לכאן (ישנו כביש חצי-סלול שמוביל ל- Blaa Alm, לפני שעזבתי הגיע לפה אוטובוס מלא בתיירים ״מהגיל השלישי״).
הכביש מוביל ליישוב בשם Altaussee אשר נמצא לחופו של Altausseer See - אגם היעד שלי. שם כבר אמצא לי לינה היכנשהו (ב- Blaa Alm לא הייתה לי קליטה אף כי אני מניחה שיש להם וויי פיי, לא בדקתי).
מצויידת בתכנית זו, קמתי והמשכתי ללכת, עכשיו לצד הכביש.
כעבור כמה דקות, שביל הליכה נעים התפצל מהכביש מימין - ואני המשכתי בו.
אע״פ שזה עתה ישבתי לנוח בבקתה, כעבור אולי 15 דקות עצרתי להפסקה נוספת. התיישבתי על ספסל בצל העצים, לצד אחו יפה - הפעם כדי לאכול.
מכיוון שלא תכננתי ללכת בשביל הזה - לא ידעתי עליו כלום, פרט לנתונים הטכניים שלו אותם בדקתי בבקתה.
בשטח מצאתי שביל מקסים שהוביל אותי בירידה מתונה מאוד מצבר עצים אחד לאחר כשביניהם מקטעי אחו קטנים. מעבר לעצים בצבצו נופי צוקים, בעיקר משמאל - לכיוון אתר הסקי.
טפטוף קליל של אנשים הגיע מולי.
ככל שהתקרבתי למורדות אתר הסקי, ההרים משמאל הפכו יותר ויותר מרשימים. פתאום שמתי לב כי קרונות הגונדולה שמובילות אל ההרים נמצאות בתנועה. אין לי מושג למה לא חשבתי לבדוק את האפשרות קודם. אני כנראה פשוט מורגלת בהליכה ללא הפוגות, המיינדסט שלי הוא טרק רציף.
eureka!
עוד קצת הליכה קלילה בשביל העמק המהנה, הגעתי ליישוב Ramsau, ממנו יוצאת הגונדולה. החלטתי לסור לתחנת הרכבל לבדוק את האפשרויות.
בדיקה קצרה גרמה לי לשנות את התכניות בפעם השנייה היום: אני עולה ברכבל למעלה.
לפני שרכשתי את הכרטיס (21 יורו) שיעלה אותי לרום אתר הסקי, הזמנתי לי לינה בעמק, בעיירה Bad Aussee. היום אמנם יצא די ארוך - אבל העלייה ברכבל תהפוך את האתגר לסביר לגמרי עבורי.
התיישבתי לי לבדי בקרון רכבל גדול והתמסרתי לנוף.
נסיעת הרכבל היתה פשוט מהממת !
הנוף הלך ונפרש מתחתי - הרים מחודדים, דרמטיים מקיפים את Aussee Valley. העמק עצמו ירוק, רחב מאוד, רב שלוחות, פסטורלי להפליא - אולי העמק היפה ביותר בכל המסע. האגם שניצנץ לו למטה והשמש ששלחה אלומות-אלומות של אור, מבין העננים - הוסיפו לציור המושלם שהלך והתהווה למולי. ובד בבד, אופי השטח שמסביבי, בקירבה מידית, טרשי, גבוה, אלפיני.
לראות ולא להאמין !
להתעקש על שילוב של זווית ראייה מלמעלה - היה רעיון אדיר.
הבקתה - Loser Hutte, בה רציתי ללון בלילה נמצאת קרוב לתחנת הביניים של הרכבל, כך שהכרתי את השביל שיורד ממנה אל האגם והחלטתי לדבוק בו. מכיוון שבמילא שילמתי על הנסיעה - החלטתי לעלות תחילה עם הרכבל השני לתחנה העליונה, כדי להנות מהנוף גם משם.
יש באתר הסקי הזה מסלולי הליכה מפתים מאוד ומספר נקודות תצפית מפתות. אפשר לבלות רק כאן לא מעט, אבל לפני עוד ירידה ארוכה ואחר כך הליכה בעמק למקום הלינה. אחרי שבדקתי את הנוף מסביבת תחנת הרכבל העליונה, ירדתי בחזרה ברכבל לתחנת הביניים (היה לי ממש קשה לוותר על ירידה ברגל אבל בחרתי לשמור על הברכיים).
כמה דקות הליכה מתחנת הביניים של הרכבל, מצאתי את השביל - Wanderweg 254 - שיורד אל היישוב Altaussee.
הירידה, בשביל הליכה צר שהתפתל ביער, היתה תלולה לעיתים אבל מהנה מאוד, אף כי בחלק העליון - אין כמעט נוף. כשהעצים מאפשרים הצצה לעולם שמסביב (ומתחת) זו הצצה משובחת במיוחד, בין אם אל האגם, העמק או אל הצוקים שתוחמים את האגם, מצידו הצפוני.
בערך ב- 13:30 מצאתי את עצמי ביישוב Altaussee. כצפוי מצאתי יישוב מטופח, פרחוני וחינני להפליא.
באופן לא מפתיע היישוב פופולרי מאוד. ברחובות הקטנים, באיזור שסמוך לאגם, מצאתי תיירים נוספים רבים. נדמה לי שכולם הסתובבו שם כמוני - עם מבט חולמני עטוף השתאות. הנוף לכיוון השני של האגם - הגדות הצפונית והמזרחית, מהפנט לחלוטין.
מצאתי לי ספסל צופה למים, ישבתי ואכלתי לחמנייה עם דבש שקניתי בבוקר במאפייה ב- Bad Ischl ובלעתי את המראות.
כל מקומות הלינה ב- Altaussee, במיוחד בחלק הסמוך לאגם, היו יקרים מידי עבורי. לכן, בחרתי להפרד מהמקום הקסום הזה, אחרי ביקור קצרצר.
נותרו לי עוד כ- 4.5 ק״מ, יחסית קלילים, בדרך למקום הלינה שלי בעיירה Bad Aussee.
כל ההליכה בין שני היישובים היא לצד הכביש שמחבר בינהם (לא מצאתי שביל חליפי). לכן, הציפיות שלי לא היו בשמיים כשיצאתי לדרך. וכמה כיף היה לגלות שטעיתי.
הכביש התפתל לו בעמק, לצד חוות ובתים אחרים, בנופים שהיו משגעים ממש, בכל הכיוונים.
עניין מיוחד סיפק Dachsteingletscher שגם אותו רואים היטב מהכביש הזה (ויש אפילו שניים-שלושה ספסלים שמשקיפים אל הנוף).
להגיד שהגעתי ל- Bad Aussee ״עייפה אך מרוצה״ זה חתיכת understatement: הגעתי עייפה אך מאושרת.
התווספה לזה העובדה שהעיר הקטנטנה התחבבה עלי ממש מיד.
מצאתי את הכוח לשוטט בה עוד כשעה לפני ששמתי פעמי סוף סוף אל מקום הלינה בנחמד שלי.
מרחק: 26 ק״מ
הפרש גובה: +630 / -1080
איזה יום. וואו!
עמק Aussee והאגם הקטן והקסום - בהחלט ״שווים״, אם מסתדר, עוד זמן.
רוכבי האופניים ייהנו כמעט מאותו מסלול.
