WHR Day 10

בערב, כשאני מתיישבת לסכם את היום בקצרה ביומן שלי, ננסי מציעה: "it is simple, just write -; best day ever!"

שני, ה- 12 לספטמבר.

אחרי ערב גשום וסוער, אני קמה לבוקר מעונן וערפילי אבל עם הבטחה למזג אוויר טוב בהמשך.

אני יוצאת מהאכסניה ב- Zinal ב- 7:40, מתחילה לצעוד לאורך הרחוב הישן, היפה, כשלפתע אני מזהה את ג'ים -; נעול בנעלי קרוקס, בלי כובע ובלי תרמיל -; צועד מולי. אתמול כשנפרדנו, קבענו ללכת היום בנפרד ולהיפגש ביעד -; Gruben (בעיקר מכיוון שהם רצו לקחת את הזמן ולצאת מאוחר).
ג'ים אומר לי שלפני שתי דקות הוא התקשר אלי לאכסניה ואמרו לו שבדיוק יצאתי -; אז הוא יצא מיד לפגוש אותי -; בתקווה שעדיין לא התרחקתי. לו ולננסי יש בקשה...
מסתבר שטוניה ומרק החליטו לא לצעוד גם היום (והם יגיעו בתחבורה ציבורית ל- Gruben). בין הארבעה, איש השטח העיקרי הוא מרק -; וההודעה המפתיעה מטלטלת קצת את השניים האחרים. פתאום הם לא מרגישים כ"כ בטוחים לצאת אל השביל "לבד"... הם מבקשים ממני להמתין להם -; עד שיתארגנו -; כדי שיוכלו להצטרף היום אלי.

 אני נענית בשמחה ואנחנו פונים ביחד אל המלון של הרבעייה.
ב- 8:40 בערך אנחנו נפרדים ממרק וטוניה ויוצאים לדרך שלושה - ננסי, ג'ים ואני. אנחנו עולים לאט-לאט ברחובות העיירה ונכנסים אל תוך היער.

 השיפוע בתחילה משמעותי למדי, אבל עדיין קריר ונעים ואנחנו צוברים גובה במהירות.

ההליכה מאוד נעימה ממש מהרגע הראשון, כשהיער נפתח לעיתים קרובות ומאפשר תצפיות נוף אל ההרים והעמק. הערפל, בגובה בינוני, הוא מהסוג היפה, המסתורי -; שאינו פוגע כלל בנוף, העננים משייטים להם בשמים, משנים כיוון, גובה ואופי עד שבשעות הבוקר המאוחרות כבר צלול למדי.

 לקראת Barneuza(חווה מבודדת, בגובה 2211מ') השביל היפה משתנה בהדרגה לשביל מרפסת המכתר את צלע ההר כשהוא מוקף בצמחיה נמוכה. השיפוע כאן מתון מאוד וההליכה קלה.


באחד הקטעים, כשהשביל פונה מזרחה, המדרון (הפונה לצפון) צבוע אדום מרהיב של סתיו (לדברי ננסי וג'ים -; מזכיר להם מאוד את הסתיו באלסקה). משני הצדדים יש שיחי אוכמניות מלאי פרי ואנחנו עוצרים ומלקטים את הפרי הטעים.

אנחנו פוגשים שוב ושוב הבוקר את ג'ורג' ורנטו הפורטוגלים ואנחנו נהנים מאוד מחברתם -; כרגיל. אנחנו מופתעים לגלות שג'ורג' כבר בן 64 (!!!) ושהשניים אינם קרובי משפחה אלא חברים. הם נפגשו במסגרת בקבוצת הליכה במולדתם פורטוגל ובשנה שעברה יצאו לראשונה לטרק ארוך בחו"ל ביחד -; הטרק ל- Everest Base Camp בנפאל -; לא פחות! אני, שמתעניינת בטרק הזה מאוד (...) נהנית לשמוע על החוויה בעוד ננסי וג'ים משועשעים מאוד לנוכח הבקיעות שאני מגלה במסלול שכאמור עוד לא הלכתי אותו (אני כל הזמן מזכירה לרנטו את השמות של העיירות ונקודות התצפית...).

 ליד Alpe Nava (עוד בקתה מבודדת, בגובה 2340מ') השיפוע נעשה משמעותי פתאום -; אבל לא למשך זמן רב. אנחנו עוצרים למנוחה (ולמילוי מים) בתום הקטע התלול, ליד Tsahalet(בגובה 2523מ'). עוד חווה מבודדת, שבית החווה המשופץ, המושקע, עשוי האבן שלה הוא כנראה מבנה החווה היפה ביותר שראיתי במסע (כולל חצר יפיפייה עם שולחן פיקניק ואח אבנים) -; ומוצב בקצה המדרון אל מול נוף נפלא.


אחרי מבני החווה אנחנו נכנסים לאחו אלפיני יפיפה ומיד אחריו -; מתחילים בטיפוס האחרון (לא קשה ולא תלול -; תודות לאופי השביל המזגזג) לקראת מעבר ההרים Forcletta(בגובה 2874מ').

היה לנו בוקר נפלא ולא קשה בכלל ואנחנו קצת מצטערים שמרק וטוניה בחרו לדלג דווקא על הקטע הזה -; זהו אחד ממעברי ההרים הפחות מאיימים במסע (מבלי שיהיה פחות מתגמל מבחינת הנופים!).

אחרי מנוחה ארוכה אנחנו מתחילים בירידה מה- col לעבר Gruben.
כמו שקורה בד"כ במעברי הרים -; הקטע הראשון הוא תלול יותר (אם כי שוב -; כאן השיפוע אינו חריף מדי -; או שאולי כבר התרגלנו...).

מעט מתחת ל- col, בתוך נקיק לא רחב, נחת לו הליקופטר (שמענו אותו מרחף ארוכות כשעוד היינו בצד השני -; המערבי של הרכס). אנחנו שמחים מאוד לראות את הטייסים, שיצאו מהכלי, משוטטים באיטיות בערוץ -; ברור שזה לא מסוק שנחת כדי לפנות פצוע (מחשבה שחלפה בראשינו כשעוד רק שמענו אותו, לפני שהגענו ל- col).
אנחנו סקרנים לדעת מה הוא עושה שם ובדרך למטה, כשאנחנו מתקרבים אל הטייסים (השביל לא יורד עד לתחתית הערוץ, הוא מכתר את המדרון מעט מעליו) אנחנו מפתחים איתם שיחה.
הם מספרים לנו שלפני כמה חודשים התרסק בקרבת מקום מסוק. עד עכשיו הם לא הצליחו לאתר את כל השברים והם חושבים שכמה מהם התגלגלו אולי לערוץ. הם מסתובבים שם, שניים, שק שחור גדול בידיהם -; בוחנים אבן-אבן, בסבלנות ובמסירות. אני מתמלאת צמרמורת...
 

כמו שקורה לעיתים קרובות, עם ההגעה למעבר ההרים -; עולם חדש נפתח למולנו.
ב- Forcletta מושכים במיוחד את העין ההרים מכוסי השלג שמדרום (דרום-מזרח) ובתוכם ה- Turtmann Glacier.
ההרים האלו -; בדרום עמק ה- Turtmanntal אליו פנינו מועדות, יפיפיים -; והם מלווים אותנו בחלק השני של היום.

אנחנו עוברים מספר שטחי מרעה נעימים -; בהם רועים עדרי כבשים חמודות (עם המעבר לשוויץ הגרמנית, מעבר לשינוי בשפה, אנחנו נתקלים גם בהרבה יותר עדרי כבשים ועיזים, והרבה פחות עדרי פרות), ולבסוף מוצאים את עצמנו ישירות מעל העמק -; אם כי אנחנו עדיין הרחק למעלה, בגובה ניכר.

למרות מה שנראה כמדרון תלול מאוד, השביל מזגזג היטב, ביער דליל ונעים עד מאוד -; האופי הזה של השביל "שובר" במידה רבה מאוד את עוצמת השיפוע ולמרות שהברכיים שלי מתלוננות טיפה בקטע הזה -; אני נהנית ממנו מאוד!

 וזהו... בסביבות 17:20, אחרי שחצינו את הנחל שזורם בעמק, כ- 6:40 שעות אחרי שעלינו בבוקר על השביל -; אנחנו נכנסים ל- Gruben (גובה: 1822מ).

העיירה היא אסופה קטנה של בתי עץ המצטופפים להם על חלקת דשא שטוחה, ירוקה מאוד בתוך העמק. את פנינו מקבלת כנסיה לבנה, מבהיקה, לא גדולה ומזמינה מאוד שניצבת בקדמת היישוב (מהכיוון בו הגענו).
מקסים!

ננסי וג'ים -; נוצרים מאמינים -; נרגשים מאוד, מסירים לרגע את התרמילים ונכנסים פנימה. אני מצטרפת אליהם -; והאמת היא שגם אני מתרגשת.

כשאנחנו עושים את שארית דרכינו הקצרה מהכנסייה למלון היחיד שמוצב בעיירה -; Hotel Schwarzhorn -; ננסי וג'ים מסכמים בהחלטיות -; מבחינתם זה היה היום הכי-הכי במסע!
אני מסכימה בקלות שזה היה יום נפלא.

ב- Gruben ישנן שתי אופציות לינה: Hotel Schwarzhorn -; מבנה בולט, גדול מאוד עם חצר יפה. ו- Restaurant Waldesruh -; אכסניה קטנה, אינטימית ו... הרבה יותר זולה (לדברי אירי מקסים שפגשנו למחרת והיה היחיד שלן שם באותו ערב -; מוצלחת מאוד!).
הבוקר כבר הזמנתי לי מקום בחדר שמשותף באכסניה (רק 45 CHF לחצי פנסיון). אבל ננסי וג'ים, וגם טוניה ומרק כמובן, לנים במלון. אחרי יום נפלא שכזה, אני מאוד מתקשה להיפרד...
בצעד חריג אני מתקשרת מהקבלה במלון לאכסניה ומודיעה על ביטול. במלון יש גם חדרים משותפים -; בקומה העליונה (58 CHF לחצי פנסיון ב- dormitory כאן) ואני משוכנת בחדר כזה. אני שמחה לפגוש ב- dorm את כל ה"צוותים" האחרים: ה"אמריקאים הצעירים", הפורטוגלים, הפינים. וגם חבורה של בלגים, שלנים באוהלים בד"כ והגיעו מאלטרנטיבה אחרת -; איתם צועד בחור ישראלי מחיפה שפגשתי על השביל היום לראשונה.

ב- 6:30 אני מתיישבת לארוחת ערב -; מעולה! -; עם ארבעת החברים החדשים שלי במסעדה היפה של המלון.
 ...סיום מושלם ליום מושלם...


ליום ההליכה ה-11