יום שבת, 3.5.2025
...
התעוררתי מוקדם אחרי שנת לילה טובה בהוסטל ב- Consuma.
קצת לפני 6 בבוקר, כבר חמקתי החוצה בשקט מחדר הדורמיטורי בו ישנתי.
התארגנתי ויצאתי לבר/בייקרי שנפתח כבר ב- 6 בבוקר (!). קניתי קפה ומאפה וחזרתי לאכסנייה.
השעה היתה אולי 6:20 אבל במטבח כבר ישבו אליזבט ומוניקה האוסטריות וגם לאה האיטלקייה. הצטרפתי אליהן לארוחת בוקר מהנה.
לקראת 7 ניגשנו לחדרים להתארגן לעוד יום של הליכה. מאורו ורוברטו האיטלקיים כבר היו ערים ועסוקים בהתארגנות שלהם.
דחפתי כמה דברים אחרונים לתרמיל ונפרדתי משותפי לחדר.
לפני שיצאתי, ראשונה, את דלת האכסנייה, נפרדתי בחום גם מצמד ההולנדים המקסימים - בידיעה שלא ניפגש שוב. השניים הולכים בכיוון הפוך לכולנו: כלומר הם התחילו, כבר לפני כמה שבועות ״טובים״, ברומא - וצועדים צפונה לפירנצה (הם ממש לקראת סיום).
...
השביל עוזב את Consuma במעלה הכביש ונכנס מיד ליער.
שוב צפוי לי יום די קליל אבל הפעם אני מסיימת בעיר קטנה - Stia.
יש בה ב- Stia כמה נקודות עניין שאשמח לבקר בהן, אחרי ההליכה. כך שיציאה מוקדמת לדרך, שממילא מתאימה לי מכמה וכמה סיבות - מתבקשת כאן.
זה אולי המקום לעצור ולציין אלמנט בולט בשביל דוגמת ה- VdF:
ההליכה עוברת בנקודות יישוב. חלקן (כמו Consuma) קטנטנות ואינן מרובות עניין (אף כי רבות מהן מקסימות לחלוטין). אחרות - עיירות או ערים - שוות ביקור בפני עצמן. לעיתים מדובר בעיירות תיירות של ממש (למשל Gubbio ו- Assisi).
לאלמנט שכזה יש השפעה רבה על המסע: מבחינת החוויה, מבחינת העניין והגיוון של הימים, מבחינת מקומות הלינה ושרותים בכלל וגם מבחינת אורך ורמת הקושי של מקטעי ההליכה ועוד.
מי שמעוניין לשלב ביקור בנק׳ עניין בעיירת היעד - צריך להשאיר לכך גם זמן וגם אנרגיה.
בכל אופן, את היום הזה ניתן לדעתי לחלק באופן די מובהק לשני חלקים:
בחלק הראשון הולכים ביער כמעט כל הזמן. יש מעט מאוד נוף ומעט נק׳ יישוב קטנות.
בחלק השני הולכים בעיקר על כבישים שקטים מאוד בנוף שדות פתוח רוב הזמן. נקודות היישוב עדיין קטנות (פרט לסטיה עצמה כמובן).
מבחינת הפרופיל: פרט לירידה מורגשת בסיום - נוח כל הזמן. בין אם למעלה או למטה.
המקטע הראשון ביער היה מהנה מאוד עבורי!
צעדתי לבד (כל היום לא פגשתי אף אחד) בדרך המוצלת, בין העצים. האוויר בבוקר היה קריר, פכפוך של מים ושירת ציפורים היוו את פס-הקול של ה״סרט״ שלי.
המדרך היה נוח, רוב הזמן על אדמה - מעט מאוד כבישים, רוב הזמן על דרכי ג׳יפים או שבילים ״אמיתיים״. אני פוגשת שוב ושוב את הנחל - לעיתים חוצה אותו על איזה גשרון; פה ושם יש בריכה קטנה או מפלון; הצמחייה בהתאם - רעננה ומעניינת מאוד במקטעים רבים ויש הרבה פרחים.
כשהיו נק׳ יישוב - אלו ציברי בתים קטנים או חווה בודדת. ושקט מאוד.
אע״פ שלא היה נוף - זה מקטע מקסים, ממש אידילי. התגלגלתי לי עם השביל בקלילות ובאושר.
האמת היא שטיפה התבאסתי כשהגחתי מהיער, בסביבות השעה 9 אני חושבת, לכביש שקט ומפותל.
אבל מהר מאוד - ממש מהר! - הבנתי שאין לצער שום הצדקה.
המקטע השני של היום - בדרכו שלו, היה מהמם ומהנה לא פחות.
ברגע שהגחתי מהיער - נפתחו הנופים.
ביתר היום צעדתי לי בעיקר לאורך כבישים כמעט נטושים, בין נק׳ יישוב זעירות, כשאני מוקפת שדות ירוקים מאוד שהיו עמוסי פרחים.
ומעבר לשדות: הרים נמוכים, עגולים, מיוערים מאוד; עמקים עשירי צמחייה; על המדרונות או בעמקים, מסתתרים, בתוך כל הירוק הזה, כפרי אבן קטנים עם גגות כתומים או מציץ מגדל מרשים של טירה.
התקדמתי בדרך בהשתאות כשאני בולעת את הנוף שמשתנה סביבי כל הזמן.
אף כי הגחתי מהיער, לא היה חם והשמש לא הציקה לי, תודות לעננות חלקית (ובכלל הטמפרטורות צנחו אחרי היומיים הראשונים שהיו חמים למדי).
על ספסל, ליד ברז מים, מול כנסייה קטנה (היתה סגורה) ביישוב זעיר בשם Campolombardo החלטתי לעשות הפסקה. ישבתי ושתיתי (וגם אספתי לי עוד מים קרירים לקחת איתי) ואכלתי שארית של apple strudel שקניתי אתמול ב- Consuma ולא הצלחתי לסיים (זה היה עדיין טעים ;~).
משום מה לא ציפיתי ליופי כזה בדרך. חשבתי שיהיה יפה וכיף ומעניין; ציפיתי להנות מאוד מההליכה. קיוויתי לפגוש אנשים נחמדים ומעניינים. אבל לא חשבתי שיהיה עד כדי כך יפה ומלהיב. למען האמת, פחות התרכזתי בנוף כאשר למדתי ותכננתי את השביל.
אחרי ההפסקה חזרתי לצעוד כשאני ממשיכה להתפעל מהשדות הציבעוניים. מרבדים על מרבדים של צהוב או לבן ולא מעט צבעים אחרים בינהם.
עד שהופיעו להם הבתים של Stia.
השארתי מאחור את הטבע, בידיעה המשמחת כל כך שאשוב לצעוד בו מחר בבוקר - וסיימתי את יום ההליכה בין הבתים במורד הכביש אל עבר הגשר שחוצה את נהר ה- Arno. כן, כן - הדרך שוב הובילה אותי אל הארנו :-)
בערך ב- 12 כבר הגעתי למקום הלינה שלי.
הפעם לקחתי חדר (קטנטן, עם מיטת יחיד) בדירונת ובה עוד חדר (או שניים צמודים, אני לא בטוחה; לנו בו/בהם 3 גרמניות שהגיעו מאוחר, בדיוק כשיצאתי לארוחת ערב, וקמו למחרת אחרי שכבר עזבתי). השרותים והמטבח משותפים.
מקום צנוע עם בעלת דירה ״מעט״ פטפטנית (אבל חביבה, דוברת אנגלית טובה, זמינה ושמחה לעזור). סהכ מקום הלינה הזה סיפק אותי בהחלט (ועלה לי רק 35 יורו; כולל תה ועוגיות/ביסקוויטים חופשי ועוד פינוקים, כמו גם מספיק מצרכים לארוחת בוקר).
מכיוון שהחדר שלי עוד לא היה מוכן, אחרי שיחה (ארוכה...) עם בעלת הבית (שגרה במקום אחר בעיירה) יצאתי לתור את העיירה.
סימנתי לי מראש ביקור במוזיאון של העיר שעוסק בהסטוריה העשירה של תעשיית הצמר של העמק - ובאופן ספציפי ב- Wool Mill של Stia שאינו פעיל עוד והוסב למוזיאון.
הלכתי ישר אליו אבל עד שהגעתי כבר היה כמעט 1 והמוזיאון עמד להסגר. כך שגמרתי אומר לחזור ב- 3 כשיפתח שוב.
חיפשתי לי איזה סופרמרקט או סתם מכולת קטנה - כי רציתי לקנות קצת ירק וגם נישנושי שביל. אבל כמובן ששני הסופרים/מכולות סגורים גם הם וייפתחו ב- 3.
בקיצור למי שלא הבין: החיים באיטליה מתנהלים במשמרות. בצהרים נחים ואין עם מי לדבר. זה נכון גם למסעדות.
את השעה הבאה ביליתי לכן בקפה (׳bar׳) נחמד ברחוב הראשי של העיר (בתי הקפה הפשוטים, שנקראים באיטלקית ׳bar׳, הם היחידים שנשארים פתוחים כל היום, ובדכ גם נפתחים מאוד מוקדם בבוקר, ביחד עם המאפיות) וקצת בטיול ברחובות.
ב- 3 ניגשתי למוזיאון שהיה נחמד אבל לא יותר (למרות זאת ביליתי בו כשעה).
אחר כך מצאתי סופרמארקט פתוח בו קניתי כמה מצרכים.
אם לסכם: Stia חביבה אבל לא ממש מעניינת לטעמי.
חזרתי לדירה בערך ב- 4:30. אחרי מקלחת טובה, קצת התארגנות בחדר ותה עם עוגיות, החלפתי לסט בגדי הערב הנקיים שלי ויצאתי לחפש לי מקום לאכול ארוחת ערב.
ב- Stia יש כמובן כמה וכמה אפשרויות. בכל זאת עיר.
רק ש... רוב המטבחים נפתחים ב 7 או אפילו ב 7:30 ! עד אז, אם המקום בכלל פתוח, הוא יגיש במקסימום שתייה ואולי משהו לנשנש.
השעה היתה קצת אחרי 6 כשעברתי כבר 3 מסעדות וכולן עוד לא הגישו אוכל.
הבנתי את הרמז וניגשתי לפיצרייה פשוטה (מהסוג שאינו מסעדה - כזו שמגישה באמת רק או בעיקר פיצה) שהיתה פתוחה ותיפקדה בהתאם לייעודה (כלומר: אשכרה הגישה אוכל).
המקום היה ריק (שכן - מי אוכל ב 6:20???) פרט לשולחן אחד ובו ישבו (לשמחתי) מוניקה ואליזבט! האוסטריות מ- Consuma.
אחרי שהזמנתי את הפיצה שלי הצטרפתי אליהן ושוב בילינו ביחד שעה נעימה (וטעימה!).
...
בדרך חזרה לחדר, כבר אחרי שנפרדתי מהצמד, שמעתי לפתע מישהו קורה בשמי. הרמתי את העיניים וראיתי את לאה. האיטלקיה הצעירה שגם אותה פגשתי בקונסומה.
בזמן האוכל, אליזבט ומוניקה סיפרו לי שלאה האומללה (שהלכה איתן את רוב היום) סובלת מאוד מיבלות וממש מתקשה.
לי יש נסיון רב עם הנושא הכאוב הזה. אף כי אחרי כמה שנות סבל - הצלחתי סוף סוף לפצח את הנוסחה שפתרה לי (כמעט לחלוטין!) את הבעיה.
ניסיתי מאוד לעודד אותה וגם לתת כמה עצות/המלצות (אף כי בעיני - זו דרך מאוד אישית, ונמנעתי מלומר לה מה לעשות - פשוט כי אני לא באמת מאמינה בזה). היא קנתה בבית המרקחת בסטיה פלסטרים ליבלות, שמנסיוני בהחלט עשויים לעזור. יכולתי רק לקוות שהיא תצליח להתמודד...
...
המפגשים הללו, שהחלו בעצם כבר אתמול, סימנו את תחילתו של הקשר בין מוניקה ואליזבט (שהן חברות טובות ויצאו למסע ביחד), לאה ואנוכי.
הפכנו לסוג של ״חבורת שביל״. גם כשלא יצא לנו ללון בסמוך - שמרנו על קשר ותמכנו זו בזו. כשאפשר היה - אכלנו בערב ביחד. וגם השתדלנו לתאם מקומות לינה (מוניקה ואליזבט הזמינו הכל מראש, לאה ובעיקר אני - ׳זרמנו׳).
נק׳ התחלה: Consuma.
נק׳ סיום: Stia.
מרחק: 20~ ק״מ.
עלייה: ~469מ׳.
ירידה: ~1055מ׳.
זמן הליכה (נטו): ~4:20 שעות
...
זה היה היום הכי מוצלח עד כה! יפיפה ביער ומחוץ לו. הגיוון בין שני חלקי היום היה מאוד מוצלח אף הוא. והקשר שהלך ונרקם עם ׳צליינים׳ אחרים (בעיקר עם ׳הבנות׳) - הוסיף אלמנט חברתי משמעותי.
לשמחתי זה יום שנתן את האות לבאות...
