קצת אחרי 8 בבוקר, אני עוזבת את האכסנייה שלי בכפר Urnerboden ומתחילה לצעוד.

ההליכה בבוקר מענגת.
הצוקים בצד הצפוני של העמק מוארים באור רך של בוקר - והמראה ממש מהמם!
השביל שלי עדיין בצל והאוויר צלול, קריר ורענן. השמים מעורבים - בכיוונים מסוימים כחול, באחרים - מעט אפרפר ומעונן.
אני צועדת בעמק השליו לבדי לאורך הנחל. השביל בהתחלת היום שטוח וקליל.
פה ושם אני רואה חקלאי בחלקת שדה או לצד איזו רפת, כמה פרות כבר מסתובבות להן בחוץ, פעמוניהן מפיקים את אותו פס-קול שווצרי שעטף אותי אתמול וילווה אותי ברוב הימים הבאים.
הכביש, שמרוחק במקטע הזה מהשביל שלי - שומם לגמרי, גם השביל ריק מאדם.

אני חולפת לצד מפל יפה, מניפתי, וכק״מ אחרי שיצאתי לדרך, אני נבלעת לתוך צבר עצים קטן ומתחילה לטפס.

העלייה למעבר ההרים Klausenpass לוקחת לי כשעה וחצי.
השיפוע משמעותי אבל השביל נוח תמיד.
הנופים משגעים!
אני חוצה פעמיים או שלוש את הכביש (שקט מאוד בשעות בוקר) שמתפתל אף הוא במעלה העמק לכיוון המעבר (זהו מעבר רכוב).
קשה לי מאוד להפרד מהמראה של הרכס הצוקי-הארוך בצד הצפוני של העמק - אע״פ שגם בכיוונים האחרים יש הרים מרשימים, כולל כמה קרחונים. אני מוצאת את עצמי עוצרת ומביטה שוב ושוב ושוב ושוב למטה-לאחור. מהופנטת.
העלייה עוברת עלי ככה בנעימים, וללא יותר מידי מאמץ.
אהבתי מאוד את עמק Urnerboden!

בסופו של דבר אני נפרדת ממראה העמק שכל כך אהבתי, פוסעת את המטרים האחרונים לעבר Klausenpass, נכונה למראות החדשים שהוא יספק לי (ככה זה עם מעברי הרים ;-).

המעבר, כפי שאופייני למעבר רכוב - רחב מאוד. יש 2 מסעדות למעלה, מגרש חנייה, שרותים ואפילו... כנסייה קטנה.
אני מורידה את התרמיל ליד הכנסייה ומתיישבת למנוחה על ספסל, לצידה. השעה היא בערך 9:30.
כשאני מתיישבת, נעשה לי קריר. טיפסתי בחולצה קצרה אבל פה אני עוטה עלי גופייה ארוכה.

ליד מעבר ההרים, הדרך מתפצלת לשני ואריאנטים.
ה- Via Alpina, ממשיכה בשביל גבוה שנמשך לאורך הצד הצפוני של עמק Schächental.
שביל אחר, מוביל בגובה נמוך יותר, לאורך הצד הדרומי של העמק. האטראקציה העיקרית של השביל האלטרנאטיבי היא מפל מרשים בגובה 90מ׳ (!) בשם Stäubifall שבוקע מההרים מעל כפרון בשם Äsch.

אחרי התלבטות, אני בוחרת להמשיך בשביל הרישמי, בעיקר מכיוון ששביל מרפסת גבוה יותר קוסם לי, כמו גם בשל העובדה שאת המפל ניתן לראות גם מהשביל שלי - אם כי מרחוק.

כך או כך, לקראת השעה 10, אני קמה ומעמיסה תרמיל וחוזרת לשביל.

המקטע הראשון, בירידה - הוא על שביל עיזים, לא הכי מסודר ובוצי למדי פה ושם - אבל גם לא קשה או מסובך.
אני עוצרת ליד מפל כדי לסנן מים, במהלך העלייה שתיתי מהפאוץ׳ שלי ואני ״יבשה״.
לאט, לאט אני מתרגלת לאלמנטים של העמק ה״חדש שלי״ שמשום מה, אולי בגלל הבלאגן היחסי סביב מעבר ההרים, לוקח לי קצת זמן, כמה דקות ארוכות, להתאהב בו.

אני מתחילה להתלהב ממש, אחרי שאני חוצה את הכביש שמגיע ממעבר ההרים, צועדת מקטע קצרצר לאורכו של כביש צדדי שקט, ופונה לשביל המרפסת הגבוה שמדריך-השביל הדיגיטאלי שבידי ״הבטיח״ לי.
מדובר בעצם בדרך ג׳יפים. נוחה מאוד להליכה. המקטע הראשון בעלייה (בשיפוע סביר לגמרי), ואח״כ די מתמתן (לא שטוח, אבל השיפועים רכים, מתגלגלים).
במשך כ- 3 ק״מ אני מתגלגלת לי בהנאה עצומה על השביל הנוח - גבוה, גבוה מעל לעמק. הנוף פתוח וממש נהדר! זה כמעט לא הוגן - כמה מעט מאמץ בתמורה לכל כך הרבה הנאה...
אני מזהה את המפל של Äsch הרחק ממול, וכפרים קטנים או חוות בודדות מפוזרים בצד השני של העמק או בתחתיתו. וכל זה כמובן על רקע של הרים גבוהים, חלקם בעלי פסגות לבנות.

בשלב מסוים, אני עוזבת את דרך העפר - לטובת שביל צר שמטפס בחדות, ע״פ סימון ברור של ה- Via Alpina.
לראשונה מאז התחלתי לללכת מסלולים ארוכים, אני לא נושאת איתי מפת נייר - ומנווטת רק באמצעות אפליקציה. אני משתמשת בעיקר ב- Outdoor Active (שהיא מוצלחת מבחינתי בסה״כ), וכגיבוי טענתי מפות offline ל- Maps.Me.
מכיוון שהכינותי מראש מסלול ב- OA, אז אני מאזינה להוראות של האפליקציה (פרט לזה שאני עוקבת אחרי מיקומי במפה מידי פעם, וגם מסתכלת בשילוט).
קצת אחרי שעזבתי את השביל, האפליקציה מודיעה לי שעזבתי את תכנית ההליכה שלי (במקטע הזה - קבצי gpx שטענתי מתאור המקטע במדריך של סיסרון). מכיוון שהשילוט ל- VA1 הוא ברור, אני מחליטה לזנוח את תכנית ההליכה - ולהמשיך בשביל שלי.
אני מטפסת לא מעט, בשביל שפונה בערך צפונה בתלילות, ואחכ מתעקל מערבה - פחות או יותר במקביל (מעל) לדרך שבה תכננתי ללכת.
אחרי כמה זמן, כ- 45 דקות (הערכה גסה) מאז עזבתי את תכנית ההליכה שלי, אני מגיעה לדרך עפר נטושה ומתחילה לצעוד בה עד לבית חווה שלידו יש צומת שבילים משולטת נוספת:
ה- via alpina ממשיכה פה בכיוון כללי ישר - בשביל הליכה שנבלע לתוך יער.
דרך העפר הנטושה שעליה אני צועדת הופכת פה לכביש שקט שמתעקל שמאלה-למטה ויפגוש בסופו של דבר, אחרי כמה פיתולים, את הדרך שבתכנית ההליכה שלי.
אני מחליטה שהגיע הזמן לחזור לתכנית ההליכה שלי, מכיוון שנראה שה- via alpina מאריך לי את הדרך וגם מוסיף (ולמעשה כבר הוסיף...) עליה וירידה ליום שגם ככה הוא לא קצר.

אבל השיפוע של הכביש נעשה מיד משמעותי ואני מתחילה להרגיש את כפות הרגליים ואת הברכיים...
אני מתגלגלת למטה, מייחלת לפגוש כבר את דרך העפר שעזבתי לפני כשעה.
כשהדרך (שמסומנת פה כשביל אופניים) מגיחה משמאל, אני מתאכזבת לגלות שהיא מתאחדת עם הכביש ונבלעת בו. כך שאני נאלצת להמשיך לצעוד על אספלט (נראה שמדריך-השביל מנסה לחסוך פה עליה וירידה - ומציע לקצר דרך שביל האופניים שהוא די שטוח בין שתי הנקודות בהן עזבתי אותו).
לפחות השיפוע פה מתמתן, לזמן מה...

למרות שאני מעט מאוכזבת מהמדרך ותוהה האם לא עדיף היה להמשיך בשביל הגבוה, המראות שמסביב מפצים על הקושי - ועושים זאת בגדול!
הדרך, שהיתה עדיין שביל מרפסת גבוה כשעזבתי אותה, מתפתלת פה למטה, בין גבעות קטנות ירוקות מאוד שבהן מפוזרים מבני עץ חינניים - בתים ומבני חווה. הרחק למטה פרוש לו העמק - ומשני הצדדים שרשראות של הרים.
הפסטורליה היא מושלמת, השלווה היא הכי קרובה למוחלטת שיש. אני מרגישה שאני צועדת בתוך גלויה...

הירידה נמשכת ונמשכת, בשיפוע משתנה שהופך יותר ויותר משמעותי - גם בגלל שהעומס מתחיל להצטבר. אני צועדת בקצב מהיר כשאני בולעת את הנופים - לפעמים על כביש נטוש, פה ושם על שביל הליכה או דרך שדה עשבוני או על דרך-ג׳יפים.

בכפרון בשם Urigen אני עוצרת למנוחה. אני מתיישבת על אבן גדולה בצל עץ צמוד לבית חווה, בסמוך לכביש. אני שותה ואוכלת חטיף וגם חולצת נעליים ובודקת נזקים. אני מזהה התחלה של שתי יבלות בבוהן ובזרת של כף רגל שמאל. אני מנקזת את הנוזלים וחובשת את האצבעות ואוספת את עצמי - להמשך ההליכה, כלומר: הירידה.

אחרי Urigen נדמה שהשיפוע נעשה יותר משמעותי. אני מרגישה היטב את השרירים בשוק מלפנים - כשאני צועדת עוד ועוד, תוך כדי בלימה.
סוף-סוף אני מגיעה אל הכביש הראשי - אחרי Spiringen.
השיפוע בהחלט משתפר כשאני צועדת לאורך הכביש, עדיין במגמה כללית של ירידה. אבל ההליכה פה הרבה פחות נעימה לי.
זה בהחלט קטע שאפשר לדלג עליו (יש אוטובוס), אבל איכשהו - אני, רק ביום שני של שביל, מעדיפה להמשיך ללכת ברגל.
התנועה על הכביש יחסית עירנית והמכוניות נוסעות מהר. אני צועדת לעיתים ממש לצד הכביד ורק מידי פעם מצליחה להתרחק ממנו מעט עם השביל.

באחד הקטעים שמטפסים מעל לכביש, בשביל נחמד שעובר בתוך יער, אני עוד מצליחה להרוויח כמה דקות של שלווה, כשאני עוצרת למנוחה על ספסל שמשקיף בין העצים לנוף יפה.

קצת אחר כך אני עוזבת סוף-סוף את הכביש המהיר וממשיכה לצעוד - עדיין על מדרכות קשות, דרך העיירה המקסימה Bürglen ופרברים נוספים, עד שאני מגיעה - בערך בשעה 16, עייפה ומעט כואבת, למרכז העיר היפה Altdorf.

זה היה יום מוצלח ומגוון מאוד של הליכה בנופים נהדרים - למרות הסיום העירוני וקצת יותר מידי הליכה על משטחים נוקשים (סלולים או דחוסים).


סיכום יומי:
מ- Urnerboden ל- Altdorf דרך Klausenpass, בשביל הגבוה.

כ- 26 ק״מ
+ 768 מ׳
- 1,688 מ׳
6:17 שעות נטו
כמעט 8 שעות ברוטו