יום רביעי, ה- 5.10 – Coast to Coast יום 5.


היום הוא יום ההליכה האחרון ב- Lake District ועם הפרשי גבהים מצטברים של כ- 1300מ' ומרחק של מעל 25 ק”מ (למי שממשיך עד Shap) – הוא נחשב ליום לא קל.

אחרי לילה מצוין ב- Shepherd's Crook Bunkhouse, אני יוצאת לדרך בסביבות השעה 8:10 בבוקר. תחילה, אני עושה את דרכי, בעלייה קלה לאורך הכביש – בחזרה ל- Patterdale שם אני חוברת אל ה- C2C שחוצה את הנחל. אני ממשיכה עוד קצת, בכיוון צפון-מזרח, לאורך כביש שקט מאוד, עד שאני חולפת ע”פ צבר בתים אחרונים ומוצאת את השביל שפונה פה בכיוון דרום-מזרח.

השביל מתחיל בעלייה די מתונה אבל היא מתמשכת ומתמשכת ומתמשכת… ופה ושם גם השיפוע מתחדד.

עד שאני מגיעה ל- Angle Lake.

משום מה, בשלב ההכנה למסלול (מהבית), האגמון הזה לא משך את תשומת ליבי. אני לא זוכרת שקראתי עליו משהו מיוחד או ראיתי איזושהי תמונה שלו. אולי תודות לכך, ולמרות היום המאוד אפור – אני מצליחה להיות מופתעת: האגם יפיפה במיוחד בעיני!

יש לו שוליים מפורצים ומספר איים ש“שוחים” בתוכו וכמה עצים קטנים שגדלים על האיים וביחד עם הבדלי הגובה של השביל בנק' שונות מהן רואים את האגם – האגם משתנה מכל כיוון וקשה לי מאוד להסיר ממנו את העיניים.

הלאה מאגם Angle השביל ממשיך לטפס, לעיתים בשיפוע משמעותי, לעיתים די מתון, פה ושם אפילו יורדים קצת… אבל רק כדי לעלות עוד יותר… אני נתקלת בקטע בוצי אחד – וצריכה לתמרן דרכו בזהירות רבה – אבל בד”כ השביל נוח מאוד להליכה וחשוב לא פחות – הנוף הוא פתוח ויפה כל הזמן.

סוף-סוף אני מגיעה לעלייה האחרונה, על קו הרכס, ל- Kidsty Pike – בשיא הגובה.

הפסגה חדה ומרשימה אבל כשאני פונה שמאלה, בפיצול שבילים, בשביל שמוביל במעלה הרכס, לכיוון החוד הברור שמציין את הנקודה הגבוה ביותר – אני נתקלת במשב רוח חזק ופראי…

אני נאבקת ברוח ומצליחה להגיע אל היעד אבל לא נעצרת שם – בפסגה, לחגוג את המאורע (ולהנות מהנוף הנפלא). במקום זה אני ממהרת להתחיל בירידה – שהיא תלולה ולעיתים תלולה-מאוד-מאוד!.

-

יש לי כמה יבלות בכפות הרגליים שקצת מציקות לי – בעיקר בירידות, אבל זה די מדהים להרגיש את השיפור העצום בכושר הגופני שלי, אחרי ארבעה ימים על השביל. בסה”כ, אני לא ממש מתקשה בשום שלב, ואת התרמיל – שביום הראשון כל כך הכביד עלי – אני בקושי מרגישה עכשיו.

-

אחרי שצלחתי את העלייה המשמעותית להיום – ואת הירידה (המשמעותית לא פחות!) שבאה בעקבותיה – אני מתפנה לאתגר הבא: הליכה לאורכו של Haweswater Reservoir.

ומה שעשוי להצטייר כאתגר יחסית זניח – מתגלה כהליכה, מרובת עליות וירידות (קצרות אבל חלקן – מפתיעות בחדותן) שנמשכת-ונמשכת-ומאיימת-שלא-להסתיים…

אבל לפחות – הנוף ממשיך להיות משגע, עכשיו עם הצבע הכחול של מאגר-המים הענק – וגם השמש “עושה טובה” ומועילה להופיע, סוף סוף.

לבסוף, בסביבות השעה 2, אני מגיעה לצידו המרוחק (צפוני) של המאגר וקצת הלאה משם – אל היישוב הקטן Burnbanks.

הלכתי כבר קצת מעל 11 מייל (כ- 18 ק”מ) ויש אתר קמפינג לא רחוק מכאן. אבל אני לא מוצאת שום סיבה שלא להמשיך ללכת – עד ל- Shap (עוד כ- 5 מייל).

אני מתיישבת על ספסל למנוחה ארוכה ומחליטה להתקשר משם ולשריין לי מקום באכסניה בשם New Ing Lodge.

אחרי המנוחה אני מעמיסה שוב תרמיל ויוצאת למקטע האחרון של היום.

זה מקטע די קליל, כמעט שטוח, דרך שדות – אבל, לצערי, זה מקטע מהנה הרבה פחות לטעמי. פרט לנוף שאינו מלהיב במיוחד, השביל בוצי מאוד לעיתים קרובות.

אני מתנחמת בציפייה לביקור ב- Shap Abbey (כנסייה עתיקה) אבל כשאני מגיעה לשם – אני מתאכזבת לגלות את המבנה עטוף כולו בפיגומים לרגל שיפוצים שנערכים במקום.

ליד הגשר היפה שלצד Shap Abbey אני פוגשת ב- Grahm וב- Laura. הם זוג בריטי בגיל 50+ והולכים, כמוני, את המסלול כולו. כמו רוב האנשים שאני פוגשת על השביל, הם נעזרים בשרותי הובלת תיקים. לורה צועדת בלי תרמיל בכלל וגראהם נושא תיק יום קטן עבור שניהם. אנחנו מתחילים מיד להחליף חוויות ופרטים וממשיכים בהליכה – במקטע האחרון, לאורך כביש – עד לעיירה Shap, ביחד.

האכסניה שלי ממוקמת ממש בכניסה לעיירה (לשם אני מגיעה ב- 4:30 בערך). קראתי על המקום המלצות מכמה אנשים – חלקם לנו באוהל בחצר, אחרים בחדר משותף (יש גם חדרים פרטיים) אבל כשאני מגיעה אני מוצאת חדר טיפה עייף/מוזנח ולא הכי נקי… הרושם הראשוני הזה משתפר במידה ניכרת בהמשך תודות ללבביות של המארחים וגם תודות לכך שאני חולקת חדר dorm עצום במימדיו רק עם מטייל אחד נוסף. בסה”כ השהות שם בהחלט נעמה לי.

-

Eric, גבר בריטי שאימו היא ממוצא סיני (והוא בעל מראה אסייתי בעצמו), נכנס לחדר המשותף – בעודי שרועה על השטיח, מבצעת מתיחות לשרירי העייפים. אני מספיקה להגיד “hello” ועדיין לא מציגה את עצמי כשהוא שואל/מכריז: “oh, you are the Israeli!”. מסתבר שאריק הלך בשעות האחרונות עם אנדרו שכהרגלו “חוקר” כל מטייל שהוא פוגש. איכשהו השיחה שלהם התגלגלה אלי – כנראה כי גם אריק משלב לינה באכסניות עם לינה באוהל ונושא את התרמיל הגדול שלו בעצמו – וזה היה קצת מצחיק להרגיש שאריק כבר “מכיר” אותי קצת בעצם.


סיכום היום:

נק' התחלה: Noran Farm, near Patterdale.

סיום: Shap.

מרחק משוער: כ- 26 ק”מ.

זמן ברוטו על השביל: כ- 8:20 שעות.