אחרי שמזג האוויר האיר לי פנים והיה לא פחות ממושלם עד כה, החל מהלילה מזג האוויר התחיל להשתנות בהדרגה ונעשה מעורב - כאשר מחר צפוי יום גשום.
אבל לי יש תוכניות גדולות גם ליום הזה ואני לא מוטרדת ממזג האוויר; אקבל את מה שיש.

אני עוזבת את המלון שלי ב- Grindelwald, אחרי ארוחת בוקר טובה, בערך ב- 7:20 בבוקר.
זה בוקר אפור ומעונן - אבל בכיוונים מסוימים אני רואה גם כחול בשמים.

המקטע הראשון, על התוואי של ה- Via Alpina עד ל- Alpiglen היה מאכזב מעט.
אחרי קטע ירידה קצר ברחובות העיירה ופאתיה, התחלתי לטפס בין בתים, חוות ושדות - כשאני צועדת על אספלט רוב הזמן. הנופים היו נחמדים אבל האורבניזציה קצת הפריעה לי ובעיקר המדרך הקשה. מה שאהבתי במיוחד זה את השקט. הלכתי לבד. אם כבר ללכת את המקטע הזה - אז בשעת בוקר מוקדמת.

ב- Alpiglen, עשיתי הפסקה קצרה.
ה- 
Via Alpina ממשיך פה ל- Kleine Scheidegg במקביל לתוואי הרכבת, לעיתים ממש בסמוך עליה, וככל הנראה לפחות חלק מהזמן על מדרך קשה.
אני רציתי להתחמק מכל אלו ולכן בחרתי להפרד מה- Via Alpina ולצעוד במקטע הבא במקום על ה- Eiger Trail.
השימוש בשביל הזה, כאלטרנטיבה ל- VA, מאריך את הדרך, ומוסיף להפרשי הגבהים ולכן - מגדיל את דרגת הקושי של המקטע. אבל מהרגע הראשון היה לי ברור שמדובר בבחירה טובה - שכן מכאן והלאה היום שלי הלך והשתפר.
השביל הינו שביל הליכה ״אמיתי״ שמתפתל לו ממש בתחתית הצלע הצפונית, המפורסמת, של האייגר העוצמתי - בין אלפיגלן ל- Eigergletscher.

מקטע ההליכה הזה היה מהנה ביותר מהשנייה הראשונה - למרות העננים שרבצו על ראש הצוק והקנו לו מראה מאיים משהו.
צעדתי רוב הזמן לבד. רק בחצי השעה האחרונה בערך, כשהתקרבתי לתחנת ההרים הגדולה ב- Eigergletscher החלו להופיע מטיילים אחרים שבאו בשביל מולי.
חלפתי ע״פ כמה מפלים יפים מאוד, אחד מהם עצמתי ממש; וגם לצד patch גדול של שלג-קרח מסוגנן.
מגמת ההליכה היא בעלייה אבל קל לעקוב אחרי הדרך, ופרט למקטע או שניים מעט תלולים - השביל רוב הזמן די קליל, רחוק מרכבלים, רכבות וכבישים. תענוג.
הלכתי בקצב די מהיר מכיוון שנראה היה שהעננים רודפים אחרי. בעוד לפנים ניתן עוד היה להבחין באי אלו כתמים כחולים בשמים, מאחורי ומשמאלי (במעלה הצוק האדיר) העננים נראו כבדים, והם התקדמו בכיוון ההליכה שלי.
מימין, לצפון ולמזרח - לאחור, ניתן היה לראות, פה ושם, שברי ענן שופכים גשם בנקודה זו או אחרת במורד העמק וגם קשת הופיע מידי פעם.

בשלב מסוים, כשכבר הייתי די קרובה ל- Eigergletscher נדמה היה שענני הגשם תפסו אותי סוף-סוף. התחיל טפטוף קל ואני עצרתי לעטוף את התרמיל בכיסוי הגשם שלו, אע״פ שבעצמי נותרתי בשרוול קצר, ולא טרחתי ללבוש מעיל.

ב- Eigergletscher (תחנה של רכבל-קרון ענק ורכבות שמגיעות מהעמקים של גרינדלוואלד ולאוטרברונן ולוקחות את המוני התיירים ל- Jungfrau Joch) הופתעתי מגודל וריבוי המבנים וכמות האנשים שהיתה יחסית גדולה (אף כי אני מנחשת שבאופן יחסי למקום - היה ככל הנראה די ריק...). גם עבודות די מסיביות שנעשו שם באותה תקופה תרמו לאבדן של תחושת ׳טבע פראי׳ שה- Eiger Trail מצליח במידה רבה לשמר.
הקרחונים ופסגות ההרים היו מוסתרים לגמרי בענן כאשר הגעתי ואף כי המראה היה עדיין בהחלט מרשים - כל אלו גרמו לי לאכזבה ודי הרתיעו אותי.

למרות שהנטייה הראשונה שלי היתה לברוח משם... החלטתי להכנס למבנה התחנה הענק ולעשות שם הפסקה לשתייה ומנוחה. קיוויתי שמזג האוויר ישתפר מכיוון שהעננים הוסיפו לנוע בשמים ופה ושם הופיעו לו איזה כתם כחול, בכיוון זה או אחר. ובמיוחד - לא רציתי שהרושם הראשוני הזה ישאר החוויה היחידה שלי ממקום שכל כך ציפיתי להגיע אליו.

זו היתה החלטה טובה מאוד. אחרי זמן קצר נרגעתי; ראיתי שכמויות האנשים לא כאלו נוראיות ושמתי לב לכך שהם מתפזרים די מהר ״בשטח״ - ואף נעלמים במידה רבה, בעיקר כאשר יוצאת רכבת ל- Jungfrau Joch.

המתנתי עד שרכבת נוספת תצא מהתחנה (מבנה שקוף ענק), ויצאתי בחזרה החוצה.
פסגות ההרים והקרחונים היו עדיין מוסתרים במידה רבה ע״י ענן אבל הטפטוף פסק.
הסתובבתי במשך כחצי שעה באיזור כשפה ושם מציצה לה בכל זאת פסגה מושלגת או קרחון.

לבסוף פניתי בירידה בשביל הקצר לכיוון Kleine Scheidegg כשאני מפנה כל הזמן את המבט לאחור. לשמחתי, מזג האוויר השתפר והנופים נפתחו פה ושם מעל הרכס האדיר של ה- Jungfrau ואני זכיתי להצצה, גם אם חטופה ולא מלאה, גם מהכיוון הזה - אל הפסגות והקרחונים כשכל פעם חלק אחר של הרכס מציץ מבין העננים שהוסיפו לנוע בשמים.

ב- Kleine Scheidegg שוב תקפה אותי התחושה שהמקום תיירותי ועמוס תשתיות מידי עבורי. כמובן שיש סיבה טוב מאוד (מאוד!) לכך שהאיזור הזה כל-כך, כל-כך תיירותי. גם כשהראות רחוקה מלהיות מושלמת - מדובר בנופים מהטובים שכדור הארץ שלנו מציע, לפחות לפי ההתרשמות האישית שלי.

הפעם לא התמהמתי ומיהרתי להתקדם הלאה.

ה- Via Alpina ממשיך כאן לכיוון Wengen ממש בסמוך לקו הרכבת בשביל רחב מאוד ו״כבוש״ למדי.
אך אני הגעתי שוב מצויידת בתכנית אלטרנטיבית שתרחיק אותי, עד כמה שניתן מההמולה.
בצומת שבילים משולטת בצמוד לתחנת הרכבת, פניתי לשביל עיזים בכיוון Mettlenalp.
זה היה שביל ממש נהדר!
הצמחייה היתה נהדרת, הנופים מופלאים. השביל מתפתל, במגמה כללית של ירידה אבל הוא כולל גם מעט עליות לסרוגין - פה ושם בתוך יער, למשך מקטע ע״ג ״סכין״ די צרה של רכס קטן, קצת ע״ג סלעים... כל הזמן מעניין, כל הזמן מהנה, כל הזמן יפיפה, רחוק מכבישים וקווי רכבת - ועם מעט מאוד מטיילים!
גם מזג האוויר שיתף פעולה - והשמים נפתחו לכחול בכיוון ההליכה שלי ואפשרו הצצה אל העמק האדיר - Lauterbrunnen.

בסופו של דבר חברתי שוב ל- Via Alpina ב- Wengernalp והמשכתי עם השביל, בירידה ארוכה על דרך עפר רחבה, עד ל- Wengen כשאני עושה עוד הפסקה ארוכה, לאוכל ושתייה, על ספסל אדום בשולי יער במקטע האחרון, בירידה אל הכפר שאת בתיו רואים הרחק ממעלה הדרך.

Wengen הוא כפר גבוה, עטוף ירוק וחמוד בהחלט. כמו רוב הכפרים והעיירות באיזור, הוא משמש כאתר סקי ידוע בחורף - ובקיץ הוא מוקד לטיולים רגליים בהרים. מרכז הכפר סגור בפני תנועת כלי רכב ונעים מאוד לשוטט בו.

אחרי שהתארגנתי בחדר והתקלחתי,יצאתי להסתובב קצת ברחובות הכפר. קניתי מצרכים לארוחת ערב ועשיתי את דרכי בחזרה למלון כשערובות השמים נפתחו, בסביבות השעה 5:30 אחה״צ, וגשם שוטף ניתח לקרקע.
התחזיות צפו המשך גשמים גם מחר...


סיכום יומי, ע״פ האפליקציה outdoor active:
מ- Grindelwald ל- Wengen דרך Alpiglen ה- Eiger trail ו- Kleine Scheidegg

23 ק״מ
+ 1500 מ׳
- 1230 מ׳
5:50 שעות נטו