יום שני, ה- 10.9.

אני שוב קמה ליום ממש מושלם – מעט קריר בבוקר, אבל צלול ומושלם להליכה. כרגיל אני לובשת חולצה קצרה מנדפת מהבוקר ומקפידה למרוח הרבה קרם הגנה על כל פינה חשופה.

זה כנראה היום שבו התחילה להשתלם לי ההחלטה להתחיל את הטרק באיזי. כי אחרי יומיים ראשונים קלים מאוד (גם אם נוסיף את מסלולי הצד וסיורי אחה”צ בקירבת הבקתות, ואפילו אם נחשיב את העליות הלא זניחות שהיו בשני הימים) – אני סוף סוף הולכת יום שלם, ולא ממש מתקשה.

רעננה ונינוחה אני יוצאת לי לדרך לבדי ב- 7:45.

השביל מוליך אותי תחילה בכיוון צפון מערב ל- Lac Blanc, שבו כבר ביקרתי אתמול אחה”צ. אני יורדת אל האגם ומאגפת אותו ממזרח ומתחילה לטפס צפונה ממנו לכיוון Col du Soufre.

מיד עם תחילת העלייה, בסמוך לנקודה שבה פלג מים מקסים מגיע מהמדרון שמימין וחוצה את השביל שלי, אני פוגשת Robin (אדום-החזה) בודד שעומד על סלע. זו הציפור האהובה עלי ואני לוקחת את זה כסימן ברור לכך שיהיה לי עוד יום מעולה! emoji

העלייה מתונה בהתחלה ואח”כ קצת יותר משמעותית מבחינת השיפוע – אבל לא קשה לי בשום שלב. השביל (משנה כיוון למערב) נוח מאוד והוא ממשיך להיות כזה גם כשצוברים גובה.

והנופים מהממים לכל עבר! ומשתנים ככל שאני מטפסת.

בשלב כלשהו, יש פיצול לא ברור בשביל, שלא מסומן לי במפה ולא משולט בשטח. אני מניחה שמדובר בשבילים שיתחברו בהמשך ובכל מקרה הכיוון הכללי ברור, אבל אני מחליטה שזה זמן מצוין לבדוק את האפליקציה שהתקנתי בטלפון שלי (maps.me). אני עוצרת כדי להוציא את הטלפון ממקום מחבואו בכיס העליון של התרמיל ומאתחלת אותו (הוא כבוי...) ובמאצעות האפליקציה אני בוחרת בשביל הימני (טענתי מפות אופליין של הפארק בבית ולשמחתי גיליתי שהאפליקציה עושה עבודה מצוינת – גם בהזדמנויות אחרות כש”בדקתי” אותה).

אני יודעת שאני כל הזמן משתמשת בסופרלטיבים דוגמת “נוף מהמם” וואריאציות דומות שלו – אבל באמת שהנוף כל הזמן… מהמם! והפעם גם מרתק במיוחד – תודות למראה מאוד ייחודי של ההר מימין לי (נראה כמו עוגת “כיפוד”, למי שמכיר – רק בלבן...), הקרחון שמופיע משמאל, האגם לאחור (למטה) ויתר הרכסים המרשימים שמסביב! וכמובן… הכחול-מנוקד-לבן של השמים.

אם כתבתי בתאור היום הקודם שמעבר ההרים Chaviere הוא (אולי) הכי יפה בטרק – אז Col du Souffre (בגובה 2820מ') נותן לו מאבק מאוד-מאוד צמוד, ואני בטוחה שיש רבים שיבחרו בו כ”יפה ביותר” – אני לא אתווכח איתם ולשמחתי אני גם לא באמת צריכה לבחור.

להערכתי הגעתי לראש מעבר ההרים בערך בשעה 9.

המעבר עצמו הוא מהסוג הארוך והרחב. זו לא נקודה אחת צרה שממנה אפשר לראות את העלייה שממנה באתי ומהצד השני – את הירידה שבה ארד.

אבל עדיין עשיתי שם הפסקה (די קצרה) כדי “לציין את הרגע”.

אם במהלך העלייה הנוף הפך פראי ומרתק יותר ויותר, הרי שמהצד הצפוני (צפון-מערבי) של Col du Soufre מתגלה עמק קרחוני עקר ונידח עוד יותר.

מדובר בעמק של Glacier de Gebroulaz המרשים, ואני רק יכולה לנסות לדמיין איך העמק הזה נראה לפני כמה עשרות שנים כאשר הקרחון היה גדול פי כמה.

במפה שלי השביל בצד השני של מעבר ההרים מסומן בקו מקווקו. זה מעיד על מסלול שהוא פחות… מסודר משבילים “ראשיים”. גם בשלט שהופיע בתחילת הירידה היה כתוב (בצרפתית...) משהו לגבי זה. אבל אחרי שעובד הבקתה אתמול הבטיח לי שהשביל בטוח לחלוטין, לפי כל האינפורמציה שאספתי מהבית, ומצוידת בידיעה שקבוצה של 5 צרפתים שפגשתי בבקתות בשני הלילות הקודמים נמצאים היכנשהו מאחורי (ראיתי אותם עוקפים את האגם כשעשיתי את דרכי במעלה השביל לכיוון ה- Col) ומתכוונים לצעוד היום בדיוק במסלול שלי – לא הססתי ופניתי בדרך למטה.

הדרך מפה סלעית מאוד וכמו שקורה לעיתים קרובות בתוואי שטח שכזה – אין שביל ברור על הקרקע. אבל הירידה אינה תלולה בשום שלב וקל לזהות את גלי האבנים שמציינים את הכיוון, בוודאי ביום עם ראות מושלמת כמו זה שאני זוכה לו. בנוסף, העמק אינו רחב, וכל עוד תשארו בצידו הימני – אני לא רואה איך ניתן ללכת כאן לאיבוד…

בהמשך העמק, ככל שמתרחקים מהקרחון – השביל מופיע על הקרקע ונעשה אף קל ומתון יותר.

בנק' כלשהי בקטע הזה, הברחתי להק של עופות בהירים דמויי חוגלה (לא יודעת כמה היו שם – אני חושבת שלפחות 10) – שהסתתרו בין הסלעים, כשהם מוסווים לחלוטין, עד שהייתי כמה מטרים ספורים מהם והם נבהלו (גם אני...) ופרצו בריצה היסטרית שהתחלפה בתעופה…

בהמשך, השביל מתקרב לנהר הקרחוני שזורם די בעוצמה במורד העמק. וקצת הלאה משם – חוצים את הנהר ע”ג גשר.

למי שזקוק למים – ומתקדם בכיוון שלי, לעבר בקתת Saut – אני לא ממליצה לאסוף מים כאן. הנהר מלא בחלקיקים, כפי שאפייני לנהרות שכאלו, וגוון המים לבן-אפרפר. מעט למטה משם, פחות מחצי שעה הליכה במורד השביל, אם אני זוכרת נכון, פוגשים פלג מים צלול ומקסים (גם אותו חוצים על פני גשר) – ועדיף בהרבה לשתות או לאסוף מים ממנו (אני השתמשתי באמצעי סינון).

אגב – חדי העין יבחינו בתחנה עליונה של רכבל שממוקמת גבוה על הצוק בצד המערבי של העמק (בערך אחרי 2/3 מהירידה, קצת אחרי שחוצים את הנהר הקרחוני – אבל אפשר לראות אותה הרבה, הרבה לפני כן). מדובר באתר הסקי של Meribel (הנק' נקראת Mont du Vallon בגובה של 2950מ'!) שבו גלשתי לפני כמה שנים (מבלי להיות בכלל מודעת לפארק ואנואז, שמהצד השני של הצוק).

ככל שמתקדמים במורד העמק מופיע בהדרגה צמחייה ירוקה, עשבונית, נמוכה מסביב ובשלב כלשהו מופיעה הבקתה אי שם למטה.

עוד קצת הליכה, קלילה ונעימה, ובסביבות 10:40 אני כבר במרפסת של Le Saut (בגובה 2120מ').

הבקתה ממוקמת בעמק ירקרק בסמוך לנק' שאליה מגיעים 2 נהרות/נחלים:

מדרום – הנהר של קרחון Gebroulaz, שלאורכו צעדתי.

ומדרום-מזרח – נחל שנקרא 'Chanrouge' (שאיני יודעת מה בדיוק המקור שלו).

מפלס המים נמוך מאוד עכשיו, גם אחרי ששני המקורות ממשיכים לזרום ביחד, בכיוון צפון-מערב, מעבר לבקתה.

הבקתה נראת חדשה כמעט והיא מזמינה במיוחד. מצמוד לה, בכיוון מורד העמק, רועות כמה פרות חומות וכל האווירה פסטורלית לחלוטין. בכיף הייתי נשארת ללון פה...

מנהלת הבקתה מקבלת אותי בספר פנים נעימות והיא דוברת אנגלית טובה. אני מזמינה משקה קל ושותה אותו על הפרפסת מוצפת השמש של הבקתה.

אני בוחנת את המפה ורואה שיש אי אלו מסלולי צד שאפשר לבצע כאן – בעיקר לכיוון צפון-מערב, עם הנחל. אבל מכיוון שעוד לא 11 ואני מרגישה לגמרי רעננה, אני מחליטה לדבוק בתכנית המקורית שלי ולהמשיך מכאן לאגמי Merlet. אני מבקשת ממנהלת הבתקה שתזמין עבורי מקום בבקתת מרלה, מכיוון שמדובר בבקתה ממש קטנטונת ואין בסמוך אלטרנטיבות כלשהן ללינה.

אח”כ אני מורחת עוד שכבה של קרם הגנה –השמש יוקדת, אף כי לא חם מידי להליכה, וממלאה את הפאוץ' שלי במים, ונחה קצת, לקראת החלק השני של היום.

לגמרי לא ברורה לי הערכת הזמן ה”רישמית” – 5 שעות??? – של המקטע הזה. אני הלכתי אותו ב- 3 שעות, בלי הרבה מאמץ, כולל 2 הפסקות (אם כי אלו היו קצרות למדי; פחות מ 30 דקות ביחד).

כעבור 15 או 20 דקות נמאס לי לנוח. אני מעמיסה תרמיל, מודה לאישה הנחמדה, ויוצאת שוב לדרך.

נקודת הציון הבאה שלי: Col Chanrouge.

אני יורדת אל הנחל מאחורי הבקתה (מהכיוון ממנו הגעתי), חוצה אותו, ומתחילה לטפס על הגבעה הירוקה בכיוון דרום-מזרח.

השיפוע מעט משמעותי חלק מהזמן ומתון בחלקים אחרים – אבל אחרי שכבר הלכתי היום כ- 8 ק”מ, עם הפרשי גובה לא זניחים (בערך +400מ' ו- -750מ'), כמו שקורה בד”כ בחלק השני של היום – הקצב שלי קצת איטי יותר, המאמץ מעט מורגש בהשוואה לבוקר.

אחרי כ- 45 דקות (הערכה גסה), אני מגיעה לנק' פיצול:

ישר – בהמשך מגמה לדרום-מזרח – למעבר ההרים Col Rouge משם אפשר, ע”פ המפה, לחבור ל- GR55 בקטע שבין בקתת Peclet-Polset ובקתת Roc de la Peche.

אבל אני פונה צפונה, חוצה את הנחל – וממשיכה לטפס לעבר מעבר ההרים Chanrouge.

השביל טוב מאוד כל הזמן ולא מאוד תלול או מאתגר משום בחינה אחרת, פרט לעצם העלייה, וב- 12:10 אני כבר למעלה – בראש מעבר ההרים, בגובה 2530מ'.

מעבר ההרים הזה אינו מובהק וגם לא עוצר נשימה במיוחד. אבל הנוף פה פראי מאוד, מהבוקר לא פגשתי נפש חיה על השביל וגם כאן אני לבד. והדממה שעוטפת אותי מביאה איתה שלווה מענגת ותחושה של קטנות האדם (כלומר: קטנותי שלי חח) אל מול… הטבע (אבל בצורה נעימה, לא מאיימת).

אני מחליטה להתיישב ליד השלט שבראש מעבר ההרים, על הסלעים, כדי לאכול חטיף אנרגיה (cliff bar) – כדי שיהיה לי (אולי) קל יותר בהמשך היום (לא שממש קשה לי...).

אבל כמה דקות אחרי שאני מתיישבת הרוח מביאה עננים אפורים שמסתירים את השמש ונעשה לי קררררר. אז אחרי כ- 10 דקות אני קמה וממשיכה ללכת.

הירידה אל תוך העמק המבודד מצידו השני של מעבר ההרים – מעט תלולה ומתפוררת בתחילה, לפרק זמן קצר (שבו השביל פונה בכיוון צפון-מזרח ואח”כ צפון-מערב). אני נדרשת למעט תשומת לב ומכיוון שאני הולכת עדיין בצל הענן – קר לי.

אחרי זמן לא רב אני מגיעה לתחתית המדרון, ומתחילה לצעוד בעמק ירוק, בכיוון צפון עכשיו, על שביל חולי ונוח מאוד ומתון כמעט לחלוטין.

כמה דקות אח”כ אני מגיחה מצל הענן, בחזרה אל השמש. משב רוח קריר מלווה אותי, קרני השמש מלטפות אותי ברכות, ושוב נעים לי מאוד emoji

מסביב יש צוקים בגוון בהיר וגם הסלעים הרבים שמפוזרים על רצפת העמק בהירים, כמעט לבנים, ומוקפים בעשב ירוק.

פה ושם מופיעים לצד השביל צברים קטנים של פטריות חומות יפות, שכיפותיהן חרוצות בחריצים בהירים.

זה אולי לא הקטע הכי מרהיב במסלול אבל הוא עדיין יפה מאוד (!) ובעיקר – מאוד מאוד מהנה! והדממה בו לגמרי מוחלטת. אין ציפורים, אין צרצרים, אין בני אדם… רק אני, צועדת לי לבד, ונהנת מאוד.

ככל שאני אני מתקדמת לאורך העמק, הנוף הולך ומשתפר כשהרים מרשימים מאוד מופיעים בעיקר מכיוון מזרח. פתאום, אחרי עיקול בשביל, מופיע בכיוון בו אני הולכת, ולא מאוד רחוק ממני, אגם קטן ויפה. לרגע אני מתבלבלת… אני עדיין לא אמורה להגיע לאגמי Merlet (היעד שלי היום) וזה גם לא בדיוק המיקום הנכון…
 בדיקה זריזה במפה, מלמדת אותי שמדובר ב- Lac du Petre. פספסתי אותו כשלמדתי את המקטע מכיוון שהוא קטנטן, והשביל שלי אינו מגיע ממש עד אליו.

ואכן, קצת הלאה משם, בפיצול שבילים – אני פונה שמאלה. הכיוון שלי – צפון, במעלה הגבעה הירוקה שמשמאלי. וזו עלייה קצת מאמצת בהתחלה (כנראה שאיבדתי קצת יותר גובה משחשבתי בזמן ההליכה לאורך תחתית העמק).

הנופים כאן משגעים – פסגות “חדשות” עם קרחונים “חדשים” מושכות עכשיו את העין – והשביל, גם אם הוא דורש טיפה מאמץ, לפרק זמן לא ארוך – נהדר ממש ומהנה מאוד! עם מקטעים של שביל מרפסת אל מול הנוף.

עוד קצת הליכה – ובקתה קטנה, בנוייה מעץ, מופיעה לה ב”שום מקום”.

Refuge Merlet (בגובה 2420מ') – היא הבקתה הקטנה והבסיסית ביותר שבה הייתי במסע הזה (ובהפרש ניכר). היא ניצבת על מדרון עמוס עשב ירוק משקיפה על אגם Merlet הנמוך (מבין שניים) ועל הפסגות הנפלאות שמקיפות אותה – ממרחקים שונים, רובם גדולים.

אין אליה גישה ישירה ברכב, אפילו לא דרך ג'יפים. אין בה מקלחות והשרותים הם מחוץ לחדר הבקתה (מאחוריה) ומסוג “בול פגיעה”. מים זורמים יש בשוקת בחוץ, בצמוד לבקתה, מהצד.

הבקתה בנוייה מחדר מרכזי אחד שבו ישנים, יושבים ואוכלים.

בצד אחד של החדר – דרגשי השינה: 7 מזרונים, צרים, צמודים זה לזה, מונחים ללא הפרדה על גבי שני דרגשי עץ, בשתי קומות (ישנים כאן כתף-לכתף, במאונך לקיר).

ובצד השני של החדר – שולחנות האוכל.

מאחור יש חדרון זעיר שמשמש כמטבח ומעל – החדר שבו מתגוררת מנהלת הבקתה הנחמדה קורינה (היא עולה אליו באמצעות סולם שנמצא במטבח).

זהו.

חוץ מהרפסת הנהדרת שנמצאת בכניסה לבקתה.

בעיני זה מקסים! יש פה את כל מה שאני צריכה – ואפילו מעבר, ואני ממש שמחה להיות פה. אבל זו בהחלט לא בקתה ל”מפונקים”!!!

בערך בשעה 13:40 אני כבר בבקתה!

אע”פ שהפעם הלכתי מרחק משמעותי, עם הפרשי גובה לא זניחים בכלל – אני שוב מאוד מוקדם ביעד. ואפילו לא טיפה עייפה. כנראה שהכושר שלי לא כל כך גרוע כמו שחששתי… או שאני פשוט הולכת בקצת יחסית מהיר.

בכל מקרה, אחרי check-in די מהיר (אני כמובן ראשונה להגיע), אני משאירה את רוב הציוד שלי בבקתה, לוקחת איתי קצת בגדים נקיים ומגבת – ויוצאת לכיוון אגם Merlet העליון (בגובה של כ- 2500מ') בכוונה מלאה לרחוץ בו!

כן אני בטוחה שהוא יהיה ק-פ-ו-א! אבל השמש זורחת בעוצמה בשמים (די חם לי!) – אז אני בטוחה שאתייבש ואתחמם מהר angry

האגם העליון נמצא קצת יותר מק”מ מהבקתה (~25 דקות הליכה לשם). יורדים תחילה אל האגם התחתון, הסמוך לבקתה, ואז מטפסים בשביל שמאגף אותו – עד שמגיעים ל”קערה” תחומה בחצי קשת ע”י מדרונות הרים סלעיים שבה שוכן לו האגם העליון.

השלווה שם היא מוחלטת!

האגם מוסתר מהשביל, מהבקתה ומהאגם התחתון – די מושלם לרחצה! אני מסירה את הבגדים ונכנסת למים בסנדלים (בלבד...).

זה קפוא במידה כואבת!!! ואחרי טבילה אחת של כל הגוף אני מזנקת על סלע. ושותפת את עצמי מלוא חופן מים קפואים – מבחוץ.

אח”כ אני מתעטפת קצת במגבת (הזעירה שלי… angel) ויושבת על הסלע שעה ארוכה, להתייבש (זה קורה תוך שניות) ולהתחמם (גם זה מאוד מהיר). רק את כפות הרגליים אני ממשיכה לטבול, עד כמה שאפשר.

אח”כ אני יוצאת מהמים ומתלבשת, לפני שיגיעו עוד מטיילים (אבל כאלו לא מגיעים).

מבחינתי המטרה הושגה – אני נקייה! (יחסית; יש לי סבון bio-degradable אבל אני בכל זאת נמנעת מלהשתמש בו שם; לא נעים מהדגים)

בגלל השעה המוקדמת ובגלל שכל כך שלו ונעים שם – נשארתי ליד האגם לפחות שעה וחצי. ואח”כ ירדתי בחזרה לבקתה.

בינתיים הופיעו שם 6 גברים גרמנים – שיהיו השותפים שלי לחדר, וקצת אחרי שחזרתי גם חמשת הצרפתים שאני פוגשת מהלילה הראשון. הם ילונו היום באוהלים לצד הבקתה.

את שעות אחה”צ והערב אני מבלה בכתיבה וקריאה; בשיטוט סביב הבקתה (יש המון נק' נוף נהדרות מסביב – הנוף משתנה קצצת עם זווית הראייה וגם עם השינוי בתאורה כשהמש שוקעת לאיטה) ובמעט שיחה עם קורינה או עם מי מהמטיילים האחרים.

למרות התנאים הבסיסיים, ארוחת הערב טובה יותר מאלו שהיו לי עד כה! (אני זוכה לחביתה אישית, די עצומה, עם גבינה, כתחליף למנה העיקרית הבשרית, מכיוון שאני לא אוכלת בשר).

סיכום יומי

נק' התחלה: Refuge Peclet-Polset

יציאה ב 7:45

נק' סיום: Refuge des Lacs Merlet

הגעה ב 13:40

דרך: Col du Souffre, בקתת Saut ו- Col de Chanrouge

מרחק משוער: 16 ק”מ

עלייה מצטברת כ- 990מ'

ירידה מצטברת כ- 1030מ'

שוב מדובר ביום הליכה משובח!