יום רביעי, 14.5.2025
...
ישנתי טוב בלילה ב- Agriturismo Tenuta di Biscina.
בערך ב 5:30 כבר קמתי והתחלתי להתארגן.
אכלתי את הסלט מארוחת הערב של אתמול והכנתי לי כריך לדרך מלחם יבש וירקות. את חטיפי החלווה האחרונים שנותרו לי אכלתי אתמול.
ב- 6:30 יצאתי לדרך.
מיד כשיצאתי מהדירה, נשקף אלי נוף מהמממממם.
כל העמק מצפון לחווה היה מכוסה בענן לבן גדול. הגבעות המיוערות "ביצבצו" מסביב לענן, כשהן מקיפות אותו. השדות ניצנצו באור הרך של הבוקר.
האגם שממלא את תחתית העמק מדרום - היה מוסתר כמעט לגמרי מהעין ע״י הערפילים שרבצו עליו.
צעדתי במורד השביל, מאגפת את הגבעה בראשה ניצבת הטירה הישנה, כשאני מוצפת ברגשות של השתאות ואושר.
זה היה הבוקר הכי יפה על השביל.
החלק הראשון של ההליכה היום - עד לעיירה Valfabbrica, הוא במגמת ירידה. בפועל השביל עולה ויורד לסרוגין.
צעדתי בקצב בדרך דרומה, ממערב לאגם הגדול.
כביש העפר התחלף לשביל הליכה צר שהתפתל בתוך הצמחייה. לעיתים תלול לרגע, למטה או למעלה, לעיתים over-grown. חציתי 2 או 3 פלגים של נחל ומידי פעם דילגתי מעל שלוליות או בורות עם בוץ - עדות לגשמים של אתמול.
לבסוף הגחתי מהיער בצד הדרום-מערבי של האגם לכביש שקט.
קצת הלאה משם, ממש בפינה של האגם, הדרך מתפצלת לשתי אפשרויות. בחרתי להמשיך לצעוד לאורך הכביש מזרחה בואריאנט שמקביל לצד הדרומי של האגם. הדרך הזו חוסכת כ- 2 ק״מ ועוד הפרש גובה (בעליה ואז בירידה) בהשוואה לאופציה שמטפסת בין העצים על המדרון מדרום. רציתי להקל על עצמי היכן שניתן, ביום שהוא במילא ארוך ולא קל.
ההליכה עד לפינה הדרום-מערבית של האגם לקחה כשעה ושלושת רבעי. העננים שכיסו את האגם מוקדם בבוקר התפוגגו. השמים עכשיו כחולים, צלולים והטמפרטורה עלתה, אף כי עדיין נעים מאוד.
מקטע הכביש היה שקט ומהנה מאוד. רק 2 מכוניות חלפו בעת שצעדתי בו.
מהכביש נשקף נוף צפונה אל האגם . בצד הצפון-מערבי שלו ניתן להבחין במבני האבן של החווה בה לנתי בלילה (מעל לכרי הדשא הירוקים, בהם רועות הפרות והכבשים). הצריח של Castello Biscina בולט מתוך הצימחייה, מימין (מזרח) לחווה.
הואריאנט השני הגיח מהיער מימין לקראת סוף המקטע, ליד הסכר של האגם.
לבסוף הפנתי את הגב לאגם ופניתי דרומה - דרך השדות, אל העיירה Valfabbrica.
תם החלק הראשון של היום. השעה היא בערך 9:20.
נותר לי החלק האחרון להיום - ולשביל כולו.
המקטע מ- Valfabbrica ל- Assisi.
התיישבתי למנוחה ארוכה בבר-קפה.
אכלתי קוראסון, שתיתי קפה ורוויתי את צמאוני גם בתה מתוק וקר. קניתי בקבוק מים, לקחת איתי, וטענתי את הסלולרי - מכינה את עצמי לקטע אחרון במסע שלי.
בסופו של דבר קמתי ויצאתי שוב לדרך.
Valfabbrica נראת עיירה חמודה. צעדתי ברחובותיה, אל מחוץ לעיר, לצד כביש די שקט - שם נכנסתי בשביל הליכה ליער.
השביל מתפתל פה בין העצים ולידו נחל. זה שביל הליכה אמיתי, מוקף בצמחייה ומכיוון שכבר חם - אני שמחה להפרד מהכביש, להבלע בצל העצים. אלא שהשביל רטוב ובוצי מאוד ! הבוץ חלקלק, אפרפר-חום ומגעיל. מרגיש קצת כמו חימר רטוב. יש חלקים טובעניים שממש קשה לעקוף.
במשך כשעה אני מתפתלת לצד הנחל, חוצה אותו כמה פעמים, עולה ויורדת לסרוגין ובעיקר נאבקת להשאיר את הרגליים יבשות. ההצלחה שלי מאוד חלקית - רגל שמאל שקעה בבוץ רטוב מאוד ועד שהצלחתי להוציא את הנעל מהבוץ כבר נרטבתי לגמרי אפילו מבפנים; כף רגל ימין נשארה יבשה אבל הנעל הימנית מרוחה כולה בבוץ מבחוץ. המכנס מלא גם הוא בכתמי בוץ, כמעט עד הברך...
זה היה מקטע קצת מתסכל, פחות מהנה מכפי שציפיתי.
סוף-סוף יצאתי מהיער וחזרתי לצעוד לצד כביש (עפר תחילה ואחכ סלול). מי היה מאמין שאשמח כל כך לקראת מקטע כביש ?!?! אכן שביל שובר מוסכמות עבורי.
הכביש היה שקט מאוד. פעמיים חלפה לצידי מכונית של GoogleMaps (בכיוון אחד ואז חזרה שוב בכיוון השני). פרט לכך היו אולי רכב או שניים אחרים.
צעדתי בנוף שדות נעים אבל היה לי חם ולא הייתי בטוחה שיש לי מספיק מים.
כשהופיע בצד ספסל בצל התיישבתי לנוח ולאכול כמה עוגיות/ביסוויטים שקניתי בקפה ב- Valfabbrica.
היה לי חשוב להתאושש ולאסוף את עצמי לקראת המקטע האחרון כי הרגשתי שאני מרוכזת בקושי ולא בדרך.
אחרי מנוחה קצרה חזרתי לצעוד בקצב מהיר.
ההמשך לאורך הכביש הסלול היה מוצל חלקית וזה הקל עלי מאוד. פה ושם נשבה קצת בריזה נעימה. הקושי חלף והיה לי שוב נחמד ונעים.
ואז... פתאום... אני מרימה ראש... סתם ככה מפנה את המבט קדימה ולשמאל - והעין קולטת מרחוק מבנה קטנטן... מבצר בראש ההר.
עכשיו בריכוז מלא... המבט שלי סורק את המדרון לימין... ו... כן !!! הבזיליקה של סיינט פרנסיס !!! אי אפשר לטעות בה.
הרגשה של טרוף מוחלט שטפה אותי. התחלתי לקפוץ ולהניף ידיים ולצרוח מלוא ראות ״יש! יששש! ישששששש!!!!״.
יש יותר משעה הליכה, בירידה ואז עלייה, מהרגע שכבר רואים את Assisi ועד שעומדים מול הבזיליקה.
צעדתי בקצב שהוא משהו בין ריצה להליכה, למרות שזה היה יום בכלל לא קל!
פה ושם הנפתי שוב ידיים אוחזות במקלות או ששרתי או צעקתי לעצמי קריאת עידוד.
הרגשתי מאושרת, נרגשת, גאה.
Assisi היא הלב של ה-Via di Francesco. כאן פרנצ׳יסקוס נולד וגדל. כאן הוא קבור. כמעט כל חלק של העיר קשור איכשהו בחייו.
זוהי גם עיר תיירותית מדרגה ראשונה. היא יפיפיה ומלאת עניין (ביקרתי בה כבר בעבר).
עבורי זה סוף המסע.
אחרי שההתלהבות שככה, אחרי שנחתי בחדר, אחרי שאספתי את תעודת הצליין הרישמית שלי, אחרי שהסתובבתי כמה שעות טובות בעיר, אחרי שביקרתי בבזיליקה מבפנים (לא להחמיץ!) וגם בקריפטה ואכלתי גלידה ועוד ועוד ועוד... אחרי כל אלו, התמלאתי בעצב.
אולי עוד אשוב, להשלים את ההליכה - עד לרומא. אבל עכשיו אני נפרדת.
יותר מ- 300 ק״מ של חוויות - Via di Francesco 2025 - הסוף.
נק׳ התחלה: Tenuto Biscina.
נק׳ סיום: Basilica di San Francesco in Assisi.
מרחק: 28~ ק״מ
עלייה: ~900מ׳.
ירידה: ~1080מ׳.
זמן הליכה (נטו): 5:30~ שעות.
...
הבוקר היה אחד הבקרים הנפלאים שהיו לי בחיים. ההליכה מעל לעננים בנוף המדהים בשלווה האינסופית היו חוויה שלא אשכח.
הרגע שבו ראיתי את הבזיליקה של סיינט פרנסיס לראשונה... הוא רגע שקשה לתאר. התפרצות של רגשות (טובים!).
לסיים כזה ״שביל״ ... זה מעורב. בעיקר שמח אבל גם קצת עצוב :-)
תודה למי שהלך איתי. מקווה שנהנתם ואולי אולי אולי הצתתי במי מכם חלום.
(אני מתכננת לכתוב פוסט סיכום כלשהו)
.jpeg?width=818&height=1604)
.jpg?width=64&height=64)
.jpg?width=818&height=1604)
