יום חמישי, 1.5.2025
...
ישנתי מצויין ב- b&b הנחמד שלי ב- Girone והתעוררתי מוקדם, מאוד מוקדם (לא פלא כי ב- 8 בערב כבר נפלתי שדודה).
אלא שארוחת הבוקר מוגשת כאן רק ב- 9.
אחרי ששמעתי כמה פודקאסטים במיטה וקראתי קצת בספר, קמתי והתקלחתי ועשיתי תרגילים לגב וארזתי את התרמיל לקראת יום של הליכה. וגם כשסיימתי את כל אלו - נשארה לי עוד שעה שלימה עד לארוחת הבוקר.
יצאתי לחצר, ליטפתי את הכלבה השמנמנה של הבית, שממש שמחה לקצת תשומת לב, ואחכ נכנסתי שוב פנימה ופינקתי את החתולה ויצאתי למרפסת לבדוק שוב את מזג האוויר ולהשקיף על הנהר...
שנייה לפי שהסבלנות שלי נגמרה, הגיע סוף סוף השעה להתיישב לארוחת בוקר שהייתה כאן ממש טובה וכללה אפילו כמה פרוסות ירק.
כ- 10 דקות אחרי ירדו לחדר האוכל שני בחורים אסיאתים שהיה ברור שהם תיירים ולא צליינים כמוני :-) ופרט לברכת בוקר טוב לא הראו שום רצון לפתח שיחה.
ב 9:20~ העמסתי את התרמיל על הגב, נפרדתי מהמארח שלי ויצאתי אל הרחוב. בתוך 5-10 דקות בערך כבר הייתי בחזרה ברחוב הראשי - שם חברתי אל הדרך שלי.
מזג האוויר היה שימשי וצלול. נעים מאוד.
משום מה הרגשתי שהבטחון העצמי שלי מאוד נמוך הבוקר. אולי זו ההמתנה הארוכה, אולי ההסבר של האורתופד שלי - על כך שפריצת דיסק מתנהלת בהתקפים - והחשש שניקר לי במוח מכך שהכאבים הנוראיים יחזרו פתאום כשאני על השביל...
זה יום ההליכה האמיתי הראשון שלי (אתמול היה יום קצר מאוד) ואני הרגשתי שהוא ילמד אותי הרבה על היכולות שלי. זה גרם לי למידה כל שהיא של לחץ.
כמו שאני עושה לעיתים קרובות בשביל, ובמיוחד כשאני מרגישה חוסר בטחון - החלטתי לחלק את היום שלי למקטעים.
המקטע הראשון שלי: מ- Girone ל- Pontassieve. רק כ- 13 ק״מ, +250מ׳ עלייה מצטברת וירידה מצטברת דומה. נשמע סביר! אפילו סביר מאוד.
--
הבוקר אני נפרדת מהארנו. אבל רק לרגע.
הדרך התחילה בעלייה די קלה לאורך כביש שקט מאוד והמשיכה להתגלגל דרך כבישים נטושים, למעלה ולמטה בשיפועים סבירים, בדכ לצד מטעי זיתים או כרמים.
מקטע לא שטוח אבל לא קשה בכלל - ומהנה מאוד.
פה ושם ישנו איזה בית בודד.
אביב. הכל פורח. האוויר נקי. תענוג.
אחרי כ- 40 דק׳ כאלו, בעיקול של הכביש, מופיע למטה כפר גדול - Compiobbi. בין בתי האבן של הכפר זורם נהר ה- Arno. המראה מלמעלה, בין ענפי הזיתים, הוא יפה מאוד.
הירידה אל Compiobbi מעט תלולה אבל קצרה וקלילה בסהכ.
בשעה הבאה, בערך, אני צועדת מעיירה לעיירה (קטנות). לעיתים לצד הנהר, לעיתים ליד הכביש - שכאן למטה הוא סואן יותר.
באחד המקטעים, בעיירה Le Sieci, אני סוטה לכמה דקות מהשביל, לצורך ביקור בכנסייה קטנה ומתוקה.
אחרי ביקור קצר (האתר נמצא בשיפוצים, פרט לכנסייה עצמה שפתוחה לביקור) אני חוזרת לצעוד על שביל עפר לבן.
השביל כאן עובר ליד הארנו הירוק, מרוחק מהכביש, והוא מקסים - מנוקד עצים יפיפיים פורחים ומפיצי ריח מדהים ממש.
מעט אחר כך, אני עוזבת שוב את הנהר ופונה דרך רחובות העיירה התורנית אל הגבעות שהן עטופות כאן בכרמים בינהם ניצבים בתי חווה גדולים ומרשימים מאבן.
נותרו לי עוד כ- 3 ק״מ אל היעד - העיר Pontassieve.
אני עוזבת את הכביש לטובת שביל עפר לבן ומגלה שמתקיים כאן כעת מרוץ חצי מרתון מקומי (זה סופ״ש ארוך, חג).
תוך שאני מתקדמת בהנאה בדרך, אני מוצאת עצמי מעודדת את הרצים שעוקפים אותי. תחילה אלו הרצים היותר חזקים, אבל ככל שחולף הזמן - אני נשארת עם הרצים היותר איטיים. ומכיוון שזה סיום של מרוץ ארוך וקשה (21 ק״מ לא שטוחים! וכבר נעשה די חם) - חלקם מתקשים מאוד ואפילו מצטרפים אליי להליכה, בעיקר בעליות.
בשעה 11:35 בערך, אני מגיעה למרכז Pontassieve.
מרכז העיר הומה אדם בגלל המרוץ והחג.
נקודת הסיום של המרוץ היא בכיכר המרכזית, דרכה עוברת גם הדרך שלי. יש שם שער סיום יפה מקושט בלונים ולוח שמציג את שם הרץ והתוצאה ומשפחות שממתינות למשתתף הפרטי שלהן.
שמח ועליז.
מכיוון שאני רוצה לחסוך משקל אני לא סוחבת הרבה מים ולא לוקחת איתי אוכל (פרט לכמה חטיפי חלווה ל׳חרום׳). הגעתי לפונטסייב עם פאוץ׳ מים ריק - לכן אני ממהרת למצוא מקום להתיישב לנוח, לאכול ולשתות בו. להכין את עצמי למקטע השני של היום.
סימנתי לעצמי בית קפה לא רחוק מהמרכז אבל כשאני ניגשת לשם אני מוצאת שהוא עמוס ברצים ומלוויהם. לא השלווה שחיפשתי לי וגם אין ממש מקום לשבת.
בסופו של דבר מצאתי את עצמי יושבת במסעדה די מוזרה: שילוב של אוכל הודי ו״Kebab Hamburger Bar״... הא? (לא המצאה שלי, כך כתוב על השלט). ישבתי שם, סועדת יחידה (אולי כי היה עדיין מוקדם), ״נהנת״ מ״מוסיקה״ הודית קולנית. נו טוב, העיקר לנוח ולרוות את צימאוני. גם הבחור הצעיר שהגיש לי את האוכל היה... מעט מוזר. על ראשו איזה תרבוש הודי שמתחתיו הסתתר אני חושבת שיער שחור ארוך. למען ההגינות אציין כי הסמבוסק הצמחוני שהזמנתי (והוגש לי עם קצ׳ופ??? ומיונז???? בהם כמובן לא נגעתי) היה טעים בהחלט, כמו גם משקה הלאסי.
מאחר שסיימתי את המקטע הראשון שלי להיום - אני טורחת לעשות עם עצמי סיכום קצר:
1. אני לא מתקשה בכלל. הגוף מתפקד ממש טוב. אין שום סיבה לחשוש - אני אותה ענבר.
2. כשאני צועדת, החששות מתפוגגים מיד. אני בכלל לא חושבת על הגב, על הכושר, על איזה כאב שעשוי להופיע או לא. הפרחים, השמים, המים בנהר והנאות אחרות של השביל מקבלות את כל תשומת הלב שלי.
3. המקטע השני היום קשה יותר (הרבה יותר קצר אבל כולל עלייה ארוכה של כ 450מ׳ גובה; וכבר יותר חם) אבל יש לי שפע של זמן, אני יכולה להאט ולעצור ככל שמתאים לי.
אפשר להרגע :-)
בסביבות 12:30, קמתי ויצאתי שוב לדרך (הכוונה שלי היתה לנוח שעה, אבל איבדתי סבלנות לפני; אני פחות חזקה במנוחה ;-) ).
היעד הבא: הכפר Diacceto. נקודת הסיום שלי להיום.
הליכה ממש קצרה, עדיין בתוך Pontassieve הקטנה, הביאה אותי לשלט גדול, לידו ספסל וברז מים. על השלט היתה מפה של השביל שלי ועליה צויין כי הגשר (Ponte Mediceo) איתו אני אמורה לחצות את הארנו - סגור לרגל עבודות. מפה ברורה מסבירה כיצד יש לעקוף את החסימה.
אני מורידה את התרמיל וממלא עוד קצת מים בפאוץ׳, מעבר לבקבוק שקניתי במסעדה. מזג האוויר ממש התחמם מהבוקר והשמש קופחת.
ואז יוצאת שוב לדרך - חוזרת קצת לאחור, מוצאת את הגשר החלופי (ממנו רואים היטב את הגשר החום דרכו אמורה לעבור הדרך) ואת הרחוב הצדדי שמחזיר אותי אל הדרך שלי בתוך כ- 10-15 דק הליכה (מעקף קליל וברור).
עכשיו אני נפרדת מה- Arno, שכל כך התחבב עלי, על באמת!
...
בתוך כמה דקות מצאתי עצמי מטפסת בשיפוע מורגש על כביש צר ושקט, מתרחקת מבתי העיר. הכביש הוביל אותי אל תוך הגבעות כשמשני הצדדים - מטעי זיתים או כרמים (בצמוד לדרך שלי) ושדות ירוקים (בעמקים), פה ושם בית חווה או מבנה אחר מאבן.
רוב המקטע כאן אינו מוצל, וחם לי. נזכרתי לפתע ששכחתי למרוח שיכבה חדשה של קרם הגנה כשעצרתי בצהריים. מצאתי לי עץ גדול (הם יפים פה ממש!) והסרתי את התרמיל. ניצלתי את ההפסקה כדי לעשות גם פיפי בין עצי המטע ואחכ התיישבתי בצל העץ, הקפדתי למרוח היטב כל חלקת עור חשופה (כולל האזניים :-) ).
אע״פ שאני צועדת על כביש אספלט, אני מאוד נהנת מההליכה. אף מכונית לא עוברת בכל הזמן שאני מטפסת עם הכביש. לשמחתי הרבה הנוף פתוח כל הזמן - לאחור אל העמק בו זורם הארנו והעיר אותה עזבתי לא מזמן, שנראית מכאן קטנה ועטופה בירוק עשיר מאוד. גם מכל הצדדים האחרים אני עטופה בירוק - גבעות מתגלגלות, ומעט מבני אבן יפים מפוזרים בהן, פה ושם.
ועוד ועוד פרחים, ולטאות קטנות שבורחות ממני כל הזמן, מסתתרות בתוך גדרות האבן והסלעים שתוחמים את חלקות השדה/מטע.
אני מתקדמת בשלווה, לאיטי. עוצרת ללגום מעט מים והנות מהצל כשיש כזה.
אחרי שעליתי עם הכביש/דרך באופן רצוף איזה זמן, הגיע ירידה, נוחה, ולאחריה השביל המשיך להתגלגל לו באותו סגנון של נוף, רק שהעמק עם הארנו כבר נעלם מהעין לאחור.
בשלב כלשהו נפרדתי מהכביש ופניתי בדרך עפר לבנה בעלייה בכיוון של חווה פעילה כשהיעד שלי - הכפר הגדול Diacceto כבר ממש קרוב. כל המקטע הזה היה עמוס בשיחי רותם (אני חושבת...) צהובים יפיפיים.
עמד שם, בנקודה גבוה פתוחה מאוד, מוקפת שדות וכרמים, איזה טרקטור ועוד כמה כלים חקלאיים. לידם היתה סככת-אבן גדולה, חצי פתוחה, עם גג עץ. נוף ציורי ויפה עד מאוד.
הסרתי את התרמיל והתיישבתי על קיר האבן של הסככה כשאני משקיפה על הכרמים שמקיפים אותי, נהנת מהצל ומבריזה נעימה.
השעה היתה בערך 2:10 ונשארה לי עוד כברת דרך לא ארוכה, כחצי שעה בלבד, ליעד.
לגמתי מים לרוב ומרחתי שוב קרם הגנה ובעיקר נשמתי עמוק-עמוק ונהנתי מהרגע.
בסופו של דבר ניתקתי את עצמי מהנוף וחזרתי לצעוד בשמש הקופחת בין הכרמים עד שהגעתי ל- Diacceto.
אחרי ביקור קצר בכנסייה פניתי ל- b&b הקטן והמוצלח מאוד (!) שלי - Un Altro Pianeta (״פלנטה אחרת״).
שוב הגעתי ליעד מוקדם (~3) ובנוהל הרגיל: check-in, כביסה, מקלחת, מנוחה קצרה - יצאתי להסתובב בכפר.
כפר חמוד - בעיקר מוקף נופים יפים. אבל בגלל החג החנות סגורה ואין לי ככ היכן לקנות אוכל.
לבסוף ניגשתי לבר-גלידריה המקומי שהיה פתוח ועמוס במטיילים מקומיים מלקקי גלידה. התרשמתי שהמקום מצטיין בגלידות ובעוגות שלו אבל אני הייתי זקוקה למזון ״אמיתי״.
אכלתי סנדוויץ מעט דל אך גדול ומשביע (אני צמחונית בטיול - וטבעונית בבית - וכל הכריכים שם היו עמוסי בשר; לקח לי זמן להסביר מה בדיוק אני רוצה - אף אחד שם לא דיבר מילה באנגלית; אבל לבסוף הובנתי :-) והוכן לי כריך עם גבינה צהובה וירק). ישבתי שם שעה ארוכה לפני שחזרתי ל- b&b.
המארח הנדיב שלי עוד כיבד אותי בתה ועוגיות על המרפסת (הוא הציע גם בירה, יין או קפה ובכלל היה קשוב ואכפתי במשך כל השהות הקצרה שלי שם, והוא גם אדם מעניין שראה עולם ועיצב את ביתו בהתאם; הלינה שם ליחיד בחדר זוגי ממש נוח, כולל ארוחת בוקר נחמדה מאוד, עלתה לי רק 50 יורו - בהחלט מקום מומלץ).
קינחתי את היום בצפייה בשקיעה מגג הבית.
..
במשך כל היום לא פגשתי ולו ׳צליין׳ אחד. ובמקום הלינה הקטן שלי - הייתי האורחת היחידה.
יש לציין כי רוב ההולכים את הדרך שלי, שמתחילים בפירנצה, מגיעים ביום הראשון עד Pontassieve ובשני עד Consuma, אליה אגיע רק מחר.
אני חילקתי את הימים הראשונים שלי קצת אחרת גם בגלל שהתחלתי הליכה מפירנצה רק בצהריים וגם מפני שהייתי זקוקה להתחלה מאוד מתונה.
נק׳ התחלה: B&B La Martellina בעיירה גירונה.
נק׳ סיום: Un Altro Pianeta ב- Diacceto.
מרחק: 21~ ק״מ.
עלייה: ~670מ׳.
ירידה: ~290מ׳.
זמן הליכה (נטו): ~4 שעות.
...
מקטע שהוא introduction נעים עד מאוד לגבעות טוסקנה הירוקות! וגם פרידה, הדרגתית, מה- Arno.
