בלילה היה חמים ונעים באוהל הקטן שלי לצד אגם גילמור.
בגלל שבלילות האחרונים שלי על ה- JMT הלך ונעשה קר, ניצלתי את ההפוגה בהליכה, והגיחה אל העיר, כדי להחליף את מכנס המחנה הדקיק שלי במכנס פליס והצטיידתי גם בגופיית פליס חמה;
הלילה לראשונה ישנתי עם שניהם, אע"פ שדווקא הלילה לא היה ממש קר. זה איפשר לי לישון עם שק"ש פתוח; מהר מאוד, ארבע הגפיים שלי גלשו מהמזרון הצר, ו"התפזרו" על ריצפת האוהל אותה "ריפדתי" בכל תכולת התרמיל שלי, פחות או יותר (כדי ליצור שכבת בידוד).
לצד הקצה הדרום-מזרחי של האגם חנו אתמול בערב 3 או 4 אוהלים, אבל אני הקמתי את האוהל הקטן שלי כ- 300-400 מ' משם - בגדה המזרחית של האגם. היה לי חוף "פרטי" משלי ויכולתי לשחות בו בערב, אחרי שחזרתי ממסלול הצד ל- Mt. Tallac, ערומה.
מצחיק איך שפחדתי בלילות הראשונים שלי, לבד באוהל הקטן שלי, בסיירה. ועכשיו - דווקא כשיש עוד אנשים בסביבה, אני מתרחקת וממש לא חוששת לחנות לבדי, בצד.
אני מתקרבת לאמצע ספטמבר ושעות האור הולכות ומתקצרות. את ארוחת הערב שלי, אתמול בערב, כבר אכלתי - בסביבות 7-7:30 - לאור קרניים אחרונות...
-
גם הבוקר לא מאוד קריר וזה מקל מאוד על ההתארגנות.
בערך ב- 7:50 אני יוצאת לדרך - חוזרת על עקבותי קברת דרך קצרצרה בחזרה לפיצול השביל של ה- PCT, שם אני פונה ימינה - בכיוון צפון-מערב.
יש לפני כ- 3 מייל של עלייה - עד ל- Dicks Pass, מעבר הרים בגובה 9380 פיט - 3283 מ'.
השביל נפלא! מזגזג בנוחות על צלע הר סלעית מיוערת בדלילות (עצים מחטניים, יפים מאוד). הנוף, בחלק הראשון של הבוקר, מאפשר הצצה, מזווית אחרת, אל השטח שבו צעדתי אתמול. אגם סוזי היפה מלווה, מלמטה, את החלק הראשון של העלייה; ומרחוק - הצוקים הסלעיים, הבהירים שתוחמים את אגם אלוהה.
השביל עוקף את ההר החום-אדמדם שהופיע אתמול לצד השביל, כשהגעתי לקצה הצפוני של אגם אלוה, ומלמטה מופיעים עוד אגמים, "חדשים".
לבסוף אני צוברת מספיק גובה כדי להבחין - רחוק מאחור - גם באגם אלוהה בעצמו!
עוד קצת מאמץ, והגיע הזמן להפרד מהנוף הנפלא הזה כשאני מגיעה אל קו הרכס וחוצה אותו, דרך מעבר דיקס הרחב - אל צידו השני.
גם מן העבר השני של הרכס יש פסגות ורכסים מיוערים עד קצה האופק וכמה צוקים מסולעים - ו"סידרה" חדשה של אגמים "מפוזרים" למטה, פה ושם.
היער מהצד השני - הצפוני - של מעבר דיקס הוא שונה למדי. הקרקע חולית והסלעים בהירים מאוד ומעוגלים ו"רכים" יותר. העצים צפופים ורבים יותר, וכשאני עושה את דרכי במורד צלע ההר, לכיוון אגם דיקס, האגם וההרים לעיתים מוסתרים ע"י העצים - פה ושם מציצים מבינהם.
השביל מתפתל ומזגזג במורד היער וממש לפני שאני מגיע למטה - בסמוך לגדת האגם, הקרקע הופכת מכוסה בצמחייה ומעט אח"כ אני מגיחה בפתאומיות מהיער למקטע סלעי וחשוף מאוד.
ה- PCT ממשיך פה דרומה קטע קצר - ממש עד לשפת האגם, ואז חוזר להצפין (צפון-צפון-מערב, ליתר דיוק). אבל אני עושה פה סטייה ארוכה-ארוכה, למטה בכיוון צפון-מזרח, כדי לבקר ב- Emerald Bay!
זו ירידה ארוכה ומשמעותית מאוד (במרחק - כ- 6.5 מייל / 10.7 ק"מ (כיוון אחד); והפרש הגובה - לפחות 2500 פיט / 760 מ') - במיוחד לאור העובדה שאני מתכוונת לחזור אל ה- PCT, פחות או יותר באותה דרך, מחר... אבל הביקור ב- Emerald Bay, השחייה באגם והחנייה לחופו - חשובים לי ומצדיקים, עבורי, את הזמן ואת המאמץ (הלא מבוטל).
-
כחצי מייל מפיצול השבילים, בערך בשעה 10 בבוקר, אני נעצרת להפסקה ראשונה להיום, לצד אגמון קטן וירקרק, מוקף סלעים, עצים ועשב מצהיב. במפה הוא בקושי נקודה כחולה זעירה ואינו נושא שם - אבל בשטח זו עוד פינה קסומה שקשה לחלוף על פניה, סתם כך.
אחרי מנוחה ונישנוש אני ממשיכה לצעוד בשביל נעים שעולה ויורד לסרוגין, בד"כ במתינות רבה, ומגיעה במהרה לפיצול שבילים ראשון. שמאלה ל- Velma Lake (ובחזרה ל- PCT) והלאה ל- Bay View. אני בדרך ל- bay וממשיכה ישר - הלאה.
השביל פה קצת מבולגן - ומתפתל בין סלעים עד לפיצול שבילים נוסף: שמאלה דרך Eagle Lake ל- Eagle Falls, משם הדרך די קצרה ל- Vikingsholm שעל שפת אגם טאהו ב- Emerald Bay. או ימינה דרך Granite Lake ל- Bayview ו- Inspiration Point מעל Emerald Bay.
מכיוון שאני רוצה לחנות ממש על שפת האגם ב- Emerald Bay, ומכיוון שהקמפינג בצד המזרחי של המפרץ כבר נסגר לעונה, אני פונה שמאלה - בשביל שמוליך ל- Eagle Falls ויביא אותי בסופו של דבר לצד המערבי של Emerald Bay, שם יש אתר קמפינג בסיסי שעודו פתוח (Boat-In; הגישה בסירה או ברגל בלבד).
-
מיד עם הפנייה שמאלה השביל מתחיל לרדת בחדות - מגמה הגיונית לחלוטין לאור העובדה שאני... בדרך למטה - אל שפת האגם. אלא שאחרי איזה זמן, השביל חוזר לעלות - וזה קורה מספר פעמים לאורך השביל, יורדים ועולים ואז שוב יורדים ושוב עולים...
זה שביל יפה ומעניין; היער עשיר צמחייה, הקרקע לעיתים מכוסה בשרכים ושאר צמחים נמוכים; השביל לעיתים מכוסה סלעים - במה שנראה כמו מפולת קטנה מהתקופה האחרונה, או שרשי עצים או שברי ענפים/גזעים. זה בהחלט מקטע מאתגר יותר - מבחינת השיפועים שלו ותוואי הקרקע, והוא דורש מעט תשומת לב.
קצת יותר ממחצית הדרך למטה, מנקודת הפיצול האחרונה, ואגם ירוק-כהה מופיע משמאל - Eagle Lake. כמו רבים מהאגמים שפגשתי ביומיים האחרונים, צד אחד של האגם תחום ע"י יער ומהצד השני - יש קיר של צוקי סלע חשופים.
אחרי האגם אני מתחילה לפגוש די הרבה מטיילי יום שמגיעים מלמטה (השביל הפסיק לעלות ולרדת - והוא יורד עכשיו בחדות). אני מבינה שאני כבר קרובה-קרובה למגרש החנייה לצד כביש 89 שמקיף את אגם טאהו.
בקטע האחרון השביל מתפתל לצידו של הערוץ שמנקז את מי האגם. הוא אמור להסתיים במפל מרשים - Eagle Falls. יש שם ספסלים שצופים ל"מפל" וגשר ומעקה ושלטים ושביל סלול אבל... למפל עצמו אין כל זכר - הוא יבש לגמרי עכשיו. זה קצת... עצוב.
-
אני ממשיכה הלאה ו- Emerald Bay מופיע פתאום בין העצים! זו נקודת נוף משובחת בהחלט והלב שלי מתמלא צהלה גדולה.
ביקרתי באגם טאהו לפני אי אלו שנים (די רבות) ומאז חלמתי לחזור, לנקודה זו בדיוק – מפרץ אמרלד – להקדיש למקום הנהדר הזה עוד קצת זמן. הרגע הזה – שבו האגם נגלה סוף-סוף אל העין, הרגיש לי מאוד כמו התגשמות של חלום, שאיפה שטיפחתי במשך השנים.
עוד כמה דקות ואני במגרש החנייה ופונה אל הכביש וחוצה אותו (בזהירות) והולכת לצידו קצת ואז פונה בדרך כורכר ממגרש חנייה שני לכיוון Vikingsholm שעל שפת האגם.
על שפת האגם הומה אדם (יחסית... אני בטוחה שלפני שבוע-שבועיים-שלושה היה פה מלא הרבה יותר). זה יום שמש חם של סוף הקיץ; האגם מלא סירות מסוגים שונים; על החוף רובצים אנשים בבגדי ים והרבה מטיילים מסתובבים בשבילי היער מסביב.
ההמולה, אף כי בהחלט אפשר לתאר אותה כ"עליזה", קצת מרתיעה אותי. אני מבינה שהרצון שלי לבקר במפרץ המקסים והפופולרי הזה עולה לי באובדן השלווה והאינטימיות.
מכיוון שהגעתי מאוד מוקדם (ב- 13 או 13:30) אני אצטרך לבלות פה, בקרב יתר המבלים, את כל אחר הצהרים ולכמה רגעים - אני מרגישה חרטה על כך שעזבתי את השביל.
אני מנסה להתאושש וניגשת למרכז המבקרים. אישה מבוגרת, לבבית מאוד, מקבלת את פני. היא מאשרת שאתר הקמפינג "boat-in" - רק כמייל מכאן - פתוח; אין צורך להזמין מקום - פשוט ללכת ולתפוס חלקה פנויה ולשלם שם בעמדת התשלום העצמי. היא אומרת שאתר הקמפינג כמעט ריק עכשיו (עוד מעט אמצא ספטמבר) ושהוא נעים מאוד ואף כי אין בו מקלחות יש ברזים עם מים לשתייה ושרותים כימיים. היא גם טוענת שאחה"צ המפרץ כמעט מתרוקן מאדם. אלו חדשות שמשמחות אותי מאוד.
אני מודה לה וקונה טילון קפוא ומתיישבת על ספסל אל מול ההמולה שעל החוף. די מהר אני מתרגלת לאווירה - אולי בעצם לא כל כך נורא פה...
-
אח"כ אני שוב מעמיסה את התרמיל על הגב וצועדת בשביל ביער לאורך שפת האגם עד שאני מגיעה לאתר הקמפינג.
חלקות הקמפינג מפוזרות משני צידי השביל בתוך היער במעלה ובמורד המדרון, משקיפות אל האגם שלמטה. כל חלקה מצוידת בקופסת ברזל גדולה לאכסון של הציוד (נגד דובים) ובספסל פיקניק נוח. יש 3 או 4 אוהלים שכבר עומדים באחת החלקות, ואחרי שאני סורקת את כל האתר - אני בוחרת בחלקה מספר 3, גבוה למעלה ודי רחוק מהעין (אבל עדיין עם נוף לאגם).
אחרי שאני מקימה את האוהל שלי אני מחליפה לסנדלים, לוקחת בקבוק מים ואת היומן שלי ועוד כמה דברים קטנים ויוצאת לשוטט לאורך החוף של ההמפרץ - עם השביל צפונה.
מהר מאוד אני משאירה את ההמולה, שגם ככה לא ממש מגיעה עד לאתר הקמפינג, מאחור.
יש בקטע הזה הרבה חופים קטנים ומתוקים להפליא ודי נסתרים מהעין. אני מורידה את הבגדים העליונים וקופצת למים - לשחייה ארוכה ומהנה ביותר! זה בטוח האגם הכי טוב לשחייה בכל הסיירה.
ב- 15:30, כבר בחזרה בחלקת האוהל שלי, אני יושבת על ספסל הפיקניק, לוגמת תה חם, ומשקיפה אל האגם.
המפרץ הולך ומתרוקן מסירות ככל שהשמש יורדת בשמים - עד שבסביבות 17 כבר ריק לגמרי ואנחנו נשארים פה רק כמה אוהלים בודדים שמפוזרים בפינות שונות ביער מעל Emerald Bay.
ככל שעובר הזמן אני הולכת ומתאהבת בפינה הקטנה והשקטה שלי; אני מעבירה את הזמן בכתיבה או קריאה ויורדת שוב ושוב לשפת האגם, נהנת מהצבעים שמתחלפים עם היום שדועך לו.
“שלוות עולמים”.
--
בסה"כ הלכתי היום כ- 14 מייל / 22 ק"מ (כולל הליכה, הלוך וחזור, לאורך מפרץ אמרלד עד לקצהו ב- Emerald Point). השביל מעולה כל הזמן! הסטייה ל- Emerald Bay היא מאוד משמעותית (מבחינת מרחק וקושי המסלול) ומומלצת רק למי, שכמוני, מאוד רוצה לבקר שם. החניון בצד המערבי של המפרץ מוצלח!
