שבת, ה- 8.9.

7:50 בבוקר. אני עוזבת את המלון שלי בעיירה Modane, אחרי שהשארתי בו מזוודה קטנה עם ציוד לאחרי הטרק, ומתחילה לצעוד לאורך הרחוב, על המדרכה.

סוף סוף!

בהתאם לעונה כמו גם לרצון שלי לשמור על גמישות מירבית בטרק הזה, לא הזמנתי לינה לאף אחד מימי הטרק – פרט ליום הזה, היום הראשון, בעיקר מכיוון שזה היה סוף שבוע.

כחודש לפני היציאה ניסיתי להזמין מקום בבקתת Peclet-Polset, שנראתה לי הכי מתאימה ליום מלא ראשון של הליכה, כאשר היציאה היא ממודן וההליכה היא בכיוון השעון. זה היה צפוי להיות יום קשה בהחלט, עם עלייה מצטברת של קצת מעל 1700מ'! ועוד ירידה של קרוב ל- 400מ'. אבל חשבתי לעצמי שאני אצליח להתמודד angry

אולם, אולי למזלי, התברר לי שהבקתה מלאה ביום זה! כך שלא נאלצתי, הפעם, להתמודד עם עודף ההתלהבות שאני לוקה בו שוב ושוב ביציאה למסלולי הליכה.

אחרי שבדקתי אלטרנטיבות, כולל הליכה בכיוון ההפוך – החלטתי לעשות לעצמי הנחה, ולהגיע ביום הראשון רק עד ל- Refuge l'Orgere.

זה אומר יום מאוד-מאוד קצר, אבל מכיוון שהגעתי למסלול בכושר יחסית מינימלי, וכשאני לא מצליחה להתאושש לחלוטין מפציעה, שהפכה כרונית, בכף רגל שמאל (שהקשתה עלי מאוד כבר בכמה מהטרקים שעשיתי בשנים האחרונות, ומונעת ממני להגיע לכושר שבעבר הייתי רגילה לו בחיי היום-יום שלי) – הגעתי למסקנה שזו האופציה הכי בטוחה עבורי והיא כנראה תשתלם לי בהמשך. אני נוטה לחשוב בדיעבד שזו היתה החלטה מצוינת.

למרות המרחק הקצר, הרי שעדיין צפוי לי יום שכמעט כולו עלייה.

העיירה מודן נמצאת בגובה של כ- 1060מ' מעל פני הים – ואילו הבקתה שלי נמצאת בגובה של כ- 1940מ'.

המלון שלי – Hotel Le Commerce – יושב ממול לתחנת הרכבת. כך שאת הבוקר שלי התחלתי בהליכה, על המדרכה, לכיוון מרכז העיירה.

אחרי כמה דקות חציתי את הנהר ע”ג גשר, והתחלתי להתפתל, תחילה לאורך הגדה הצפונית של הנהר, ואחר כך לאורך הרחובות שמטפסים במעלה העיירה.

אני חושבת שהתחלתי ממש להתרגש רק כשנתקלתי, כעבור כ- 15 או 20 דקות של הליכה, אי שפ במעלה העיירה, עדיין באחד הרחובות שלה, בעמוד שעליו שילוט שבילים שבישר לי כי אני בדרך הנכונה ורק כ- 3 שעות הליכה מהיעד!

רק כמה דקות מאוחר יותר, מצאתי סוף סוף את הדרך – שיוצאת מהעיירה ומובילה צפונה (מגמה כללית, יש לא מעט פיתולים קצרים) – אל ההרים! surprise

סוף סוף אני יורדת מהמדרכות – ומשאירה את הבתים מאחור, הטרק של קיץ 2018, שהגיע קצת באיחור השנה, עכשיו כבר ממש כאן!

מזג האוויר היה ממש מושלם: קריר אבל לא מאוד (לבשתי חולצה קצרה מנדפת, כבר מהבוקר), שימשי וצלול!

ברגע שעוזבים את בתיה האחרונים של העיירה, השביל – דרך ג'יפים מאובקת בשלב זה, נכנס לתוך היער. היער הזה ילווה אותי ממש עד לבקתת Orgere, כלומר לאורך כל המקטע הראשון שלי.

בתחילה צועדים קרוב מאוד לנהר, שזורם כאן בשאון ובמרץ רב – ואף חוצים אותו, מעט לאחר שעוזבים את העיירה, על גבי גשר – לצידו השני. אבל מהר מאוד מתרחקים מהנהר ועוזבים גם את דרך הג'יפים – וממשיכים צפונה, בעלייה, בשביל הליכה שמתפתל בין העצים.

השיפוע משמעותי בעצם מההתחלה, עוד במעלה העיירה. אין כמעט מקטעים, אפילו לא של כמה מטרים, שהם ישרים ממש.

אבל השביל נוח כל הזמן. קל למעקב ודי קל להליכה. צריך להזהר מידי פעם לא להתקל בשרשרי העצים ופה ושם יש איזה סלע על השביל או מקטע קצרצר שטיפה מתפורר – אבל אין שום מכשול משמעותי.

אני פשוט הולכת די לאט, מתנשפת ומתנשמת – עוצרת לדקה שוב ושוב להסדיר נשימה, צופה אל הנוף כשזה נפתח לו, מידי פעם, אל ההרים שמסביב.

זה לא מקטע מלהיב במיוחד אבל פשוט כיף להיות שם בחוץ!

בדיוק בשעה 10 אני נפלטת מבין העצים לקרחת יער ירוקה שיש בה בית אבן קטן (פרטי) ונוף נפלא.

ע”פ השלט אני נמצאת ב- Pierre Brune, בגובה של 1870מ'! כך שבעצם השלמתי את החלק הארי של העלייה.

בדיקה מהירה במפה מגלה לי שאני גם מאוד קרובה ליעד. סיבה מצוינת לעשות הפסקה, אע”פ שאני מרגישה עדיין מאוד טרייה.

אני שותה מהשוקת שממול לבקתה, ממש על השביל (מים זורמים, צוננים ונפלאים – כפי שנהוג באלפים – וע”פ השלט: ראויים לשתייה) – וגם מרטיבה את הראש ואת הכובע, ויושבת בצל כ- 30 דקות, נושמת אוויר אלפים צלול, מאזינה לצלילים (מלא צרצרים! וציפורים) ומתבוננת לי בנוף, שפתוח פה אל ההרים מדרום – מצידו השני של העמק שממנו עליתי בשעתיים האחרונות.

אידיליה.

המקטע הבא – עדיין ביער, נחמד במיוחד; וסוף סוף קליל למדי, גם אם רק לרגע.

במהרה אני מגיעה לשלט ליד פיצול שביל. השלט מבשר לי שעוד 20 דקות אני מגיעה לבקתה, אך מכיוון שיש לי המון זמן (השעה היא כמעט 10:30 – בבוקר...) – אני מחליטה לעשות פה סטייה קטנה לטובת ביקור בחלקת היער של Refuge de l'Aiguille Doran.

מדובר בהליכה בת כ- 30 דקות מנקודת הפיצול, הרוב ביער ובירידה – אחרי שעתיים וקצת של נון-סטופ עליה, אני בהחלט מודעת לעובדה שאצטרך “להרוויח” מחדש את בגובה הזה אחר-כך, אבל… יש לי מלא זמן ואני לגמרי טרייה…

הבקתה הפרטית הזו – שנכון לספטמבר 2018 נסגרה ללינה בדיוק בסופ”ש שבו הגעתי (ב- 6 או ב- 7 לחודש) אבל עדיין מגישה שתייה ואוכל קל למטייליים – יושבת על חלקת יער פתוחה מאוד שצופה אל ההרים מדרום. יש סביבה עוד כמה בקתות אבן, חלקן קצת מעל, בתוך היער – ומגיעה אליהן דרך ג'יפים, כנראה קצת מאתגרת ולא כזו שמופיעה במפה שלי – אבל יש שם כמה רכבי 4X4 כשאני מגיעה וחבורה של גברים יושבים בחצר שטופת השמש – האנשים הראשונים שאני פוגשת היום.

הבקתה הזו נראת מאוד נחמדה והיא בהחלט יכולה לשמש אלטרנטיבה לבקתת Orgere כאשר היא פתוחה.

בין צבר בקתות אבן יפות ביער שמעל לבקתת Aiguille Doran, כבר בדרך למעלה – בחזרה לכיוון בקתת Orgere, אני מוצאת עוד שוקת עם מי אלפים קרירים זורמים. יש שם גם ספסל ואני מחליטה לעשות שם את הפסקת הצהרים שלי.

אני טורפת שם 2 בננות ונחה ורק אחרי יותר מחצי שעה אני קמה שוב ומעמיסה תרמיל וממשיכה במעלה השביל (השיפוע פה מתון).

בקתת Orgere יושבת בעמק שתחום מצפון ע”י רכס שבולט בו הר משונן שנקרא Aiguille Doran. אי אפשר לפספס את ההר הזה – למעשה את החוד שלו (3000מ' וטיפה) רואים כבר מלמטה, ממודן, אבל מכאן הוא מרשים שבעתיים!

לא רחוק מהבקתה יש עוד כמה בתי אבן יפים, בגדלים שונים – כולם מסביב לאחו ירוק מאוד.

עלייה אחרונה (טוב כמעט...) להיום – ואני חוצה את האחו ומגיעה – בשעה 14:20 לבקתה שלי!

לבקתה Orgere מגיע כביש – כך שזה לא בדיוק מקום מבודד ופתאום, בסמוך לבקתה ובמעלה העמק – מסתובבים להם די הרבה אנשים. אבל עדיין די שלו ומאוד נעים פה! למרות ששבת ומזג האוויר מושלם (אולי ביולי-אוגוסט עמוס יותר).

אני עושה check-in די זריז, בסיוע אחד העובדים בבקתה שדובר אנגלית טובה (האישה הנעימה שקיבלה את פני – לא מדברת מילה באנגלית וממהרת “להזעיק” אותו), ומשאירה בבקתה את רוב הציוד שלי – אני לוקחת איתי פחות או יותר רק טלפון ומצלמה ואת פילטר המים שלי – ויוצאת שוב החוצה אחרי הפסקה די קצרה.

אם הכל ילך קשורה, ואם אבחר בואריאנט המאתגר דרך Col de la Masse ביום האחרון של הטרק שלי (בעוד כ- 8 ימים...) – הרי שאני צפויה לחזור בדיוק לכאן מהצד הצפון-מזרחי של Aiguille Doran.

אבל מי יודע מה יהיה בעוד כ- 8 ימים… כרגע אני כאן, מזג האוויר מושלם, השעה היא רק בערך 3:30 – אני מתחילה לצעוד צפונה, במעלה העמק (דרך מאוד מתונה).

הדרך היא דרך ג'יפים עד שאני מגיעה אל הרכס מצפון. יש שם שני מפלים מאוד יפים! אבל גם די הרבה מטיילים… אני בורחת מה“המון” (המאוד יחסי – אולי 20 אנשים בסה”כ מפוזרים בקצה הצפוני של העמק) ויורדת אל השביל באמצע העמק, ממש לצד הנחל. שם אני ממש לבד. אני ועדר קטן של פרות ליד בית חווה קטן.

אני צועדת לאיטי בירידה מתונה מאוד, כמעט לא מורגשת, בחזרה דרומה.

הנחל צלול ורענן ומשגע! השמש מנצנצת במים שקופצים להם על הסלעים; העשב ירוק מסביב, מנוקד בפרחים; ויש כמויות מגוחחות של צרצרים ולא מעט פרפרים.

ביחד עם השמים הכחולים וההרים שמסביב – זה פשוט טיול מענג ונפלא! ממש שווה להקדיש זמן לעמק הזה.

אחרי שיטוט של כשעה אני חולצת נעליים ונכנסת לנחל. מתיישבת על סלע וטובלת רגליים במים הקפואים, לכמה שניות רצופות בכל פעם שאני מצליחה לסבול. זה טיפה עינוי – אבל אני משתדלת לקרר ככה את כף הרגל, כמהלך מונע (אני סובלת מאוד מדלקות בגידים בכף רגל שמאל – וקומפרסים קפואים התגלו כיעילים ביותר עבורי).

בסופו של דבר התגלגלתי לי בחזרה לבקתה, בסביבות השעה 17:30.

לקראת ערב, למרות שעדיין שמש בחוץ, כבר מתחיל להיות ממש קר. ובלילה הטמפרטורות, אפילו בגובה של קצת פחות מ 2000מ' הן לא הרבה מעל לאפס.

אני מתארגנת בחדר הדורמיטורי שלי (שהיה ריק לגמרי כשהגעתי ועכשיו הוא כמעט מלא), מתקלחת (מקלחת חמה, חופשית, אין כאן token) ויושבת בחדר האוכל הנעים – להתחמם (יש אח שבו כבר בוערת אש וחתולת-בקתה חברותית שמתפנקת על כרית מולו).

בארוחת הערב אני “מושבת” בשולחן ביחד עם 5 צרפתים די צעירים (בסוף שנות ה- 20 / תחילת שנות ה- 30) – 3 גברים ו- 2 נשים. לא כולם מדברים אנגלית טובה ואני לא ממש “משתלבת”, אבל הבחור שיושב לידי נחמד במיוחד והוא די מתאמץ לדבר איתי באנגלית, פה ושם.

מבחינת האוכל – לפחות כשמדובר במנה הצמחונית, אין כאן שום “בשורה”. המרק תפל מאוד, המנה העיקרית – איזה מאפה פתיתים עם גבינה מותכת – יבש ושמנוני. ה”סלט” מכיל כמעט רק חסה (והרוטב לא טעים לי...) ואפילו הקינוח פשוט לא טעים. מזל שיש את גושי הגבינה הקשה המעולה שמלווה פה כל ארוחה! ובעיקר מזל שהיה לי יום נפלא! טיב האוכל ותנאי הלינה כמעט בכלל לא חשובים לי. מקלחת חמה ומקום מוגן – זה כל מה שאני צריכה. ואת זה אני מקבלת פה, ביחד עם מלא חיוכים – גם אם בצרפתית. וזה יותר ממספיק עבורי – למעשה אני סופר מרוצה!

סיכום יומי

נק' התחלה: Hotel Le Commerce, Modane

יציאה ב 7:50

נק' סיום: Refuge de l'Orgere

הגעה ב 14:20

דרך: Refuge de l'Aiguille Doran

מרחק משוער: 8 ק”מ

עלייה מצטברת כ- 1060מ'

ירידה מצטברת כ- 180מ'

הנ”ל כולל את הסטייה לבקתת דוראן (וקצת יותר משעה הפסקה במצטבר, להערכתי)

המסלול של אחה”צ מוסיף עוד כ 2.5 ק”מ ולוקח כשעה נטו של הליכה (כלומר ללא הפסקות)