כדי להשלים את המסלול המעגלי ב- Sawtooth Wilderness, איידהו - נותר לי רק לצעוד כ 10 ק״מ יחסית קלים במורד Pettit Creek לצד הנהר מנקודת הקמפינג שלי ליד אגם אליס ועד למגרש החנייה שליד Tin Cup Hikers Trailhead, שם חיכה לי (כך קיוויתי) הרכב שלי.
קמתי מוקדם מכיוון ש... בקושי ישנתי בלילה.
אבל תלאות הלילה נשכחו במהרה - תודות לזריחה יפיפיה במיוחד לה זכיתי לצד האגם.
הבוקר היה קריר ואני התחלתי הליכה קצת אחרי השעה 7.
הערוץ תחום ע״י צוקים והוא גם מיוער, כך שקרני השמש מאחרות לחדור - ואני נהנתי לצעוד במרץ, בדממה מוחלטת במורד השביל.
זה שביל ממש חמוד - הוא מתרחק ומתקרב אל הנהר, שנעלם לעיתים בתוך הצמחייה, חוצה אותו מספר פעמים. נופי הצוקים קרובים ומעניינים ומידי פעם נפתח נוף מרוחק יותר - למטה (כיוון כללי: צפון-מזרח).
נהנתי מהשלווה והשקט המוחלטים ומהאוויר הרענן. המחשבות בראש נדדו לחוויות הימים האחרונים.
אין ספק בכלל ששיא המסע הקצר שלי בהרי ה- Sawtooth היה המקטע של אתמול - שהיה יפה ומהנה במידה שאי אפשר להתחרות בה.
אבל גם הבוקר הזה היה מהנה מאוד.
רק כעבור כשעה וחצי - התחלתי לפגוש אנשים שעלו מולי בשביל, טפטוף נעים.
חצי השעה האחרונה של ההליכה היא לצד אגם פטיט, שם התחיל המסע שלי - שלושה ימים קודם לכן.
זה אגם גדול ויפה מאוד וכשמגיעים בשעת בוקר מוקדמת, לצידו המרוחק ממגרש החנייה - אפשר להנות ממנו במיוחד.
וזהו... בערך ב 9:30 הגעתי למגרש החנייה שם שמחתי לגלות שהרכב שלי חי וקיים והוא המתין לי בסבלנות עם כל הציוד שהשארתי בתוכו.
התחלה: Alice Lake
סיום: Pettit Lake
מרחק: 10~ ק״מ
הפרש גבהים: -500
זמן (ברוטו): כ- 2:20 שעות
לסיכום:
הרי ה- Sawtooth יפיפיים. יש בהם שפע מסלולי הליכה - והם ״שווים״ יותר מיומיים ועוד שני רבעי הימים שהקדשתי להם.
בשיפוליהם הנמוכים - ההרים מיוערים מאוד. אלו יערות מחטניים יבשים למדי. אבל הם מחביאים בתוכם שפע מקורות מים - צלולים מאוד; נהרות, נחלים, אגמים.
הרכסים הגבוהים, בקו העצים או מעליהם - יפים במיוחד. המראה של העמקים המיוערים מנוקדי האגמים - כאשר משקיפים עליהם מלמעלה, ביחד עם הקירבה ל״שיני המסור״ המרשימים - מסעיר, מרתק, משגע!
אע״פ שמדובר בתוואי שטח הררי, פראי - שאין לזלזל בו! - הרי שתכנון מעולה של שבילים ביחד עם שילוט מצוין, כמו גם שפע מקורות מים ואופציות לינה, הופכים את האיזור לגן עדן לתרמילאים בכל הרמות, כולל מתחילים.
באופן אישי - אשמח בעתיד ללכת שם שוב, מסלול ארוך יותר.
אני חולקת בכוונה את החוויה כפי שהיא - כולל קשיים. הקשיים הם חלק מהמסע אבל הם נשכחים ממש מהר, זה מפתיע אותי כל פעם מחדש עד כמה הם אינם מעיבים על החוויה הכללית. אני נותרתי בעיקר עם הכרת תודה עצומה, לב צוהל וגם געגוע...