המשמעות של העצירה הפתאומית בהליכה אתמול שקעה במשך הערב והלילה. מצאתי את עצמי בבוקר יום שני, ה- 9 ליוני, היום ה- 20 שלי למסע, מתמודדת עם ההחלטה לעזוב את השביל ולטפל בכף רגל שמאל הכואבת.

החשש העיקרי שלי היה שבר הליכה/שבר מאמץ, שתקופת ההחלמה ממנו צפויה להיות ארוכה. ידעתי שלא רק עתיד ה- SWCP שלי בסכנה – אלא גם התכניות שלי להמשך הקיץ (ובמרכזן הליכה של ה- John Muir Trail בקליפורניה, ארה”ב).

אבל החלטתי מהר מאוד לדחוק הצידה את החששות, להתנייד לעיר גדולה (שיש בה מרכז רפואי משמעותי), לנוח ככל שניתן, לבדוק את הרגל ו… לקוות לטוב.

אחרי ארוחת בוקר טובה במלון שלי (The Old Mullion Inn) בכפר היפה Mullion והתייעצות עם הצוות, נסעתי באוטובוס בחזרה לעיר Penzance (בה יש מרכז רפואי גדול וטוב, לפי מה שנאמר לי).

כשהגעתי ל- Penzance החלטתי באימפולסיביות לעלות על רכבת ל- Plymouth.

בשלב זה, לא היה לי מושג אם אני נפרדת מה- SWCP באופן זמני או סופי (לשנה זו). פלימות' היא עיר גדולה ומעניינת וחשבתי שיהיה לי נעים יותר שם (מאשר בפנזנס).
 נוסף, קל להתנייד מפלימות' לכל מקום באנגליה, פחות או יותר, גם בחזרה ללונדון – אם זה מה שיזמן לי העתיד הקרוב.

אני חושבת שבמידה כלשהי גם ניסיתי לדחות, עוד קצת, את קבלת האבחנה הרפואית, שעלולה לחסל לי את החלום...

כשהגעתי לפלימות' לקחתי מונית למרכז המבקרים הצמוד לנמל. שם סייעו לי מאוד במציאת B&B מרכזי וזול, הפנייה לבית חולים קרוב, דרכי ההתניידות מפה לשם וכו'

את אחה”צ העברתי ב- Minor Injury Unit של בית החולים המקומי. אחרי צילום, ששלל שבר הליכה/מאמץ!, ובדיקה מקיפה – קיבלתי אבחנה של דלקת גידים חמורה (tendinitis).

עזבתי את בית החולים מצוידת בחבילה של כדורים אנטי-דלקתיים והנחייה לנוח (“מנוחה מוחלטת”) לפחות חמישה ימים.

את האבחנה קיבלתי בהקלה עצומה וכבר כשצלעתי בחזרה לאכסניה הרשתי לעצמי להתחיל לרקום תכניות של חזרה לשביל laugh

-

האתגר העיקרי שעמד לפני בימים הבאים, היה למלא אחר ההנחייה ל”מנוחה מוחלטת”. בגירסה שלי זה כלל הליכה מאוד איטית ברחבי העיר כשאני משתדלת להפעיל מינימום לחץ על כף רגל שמאל ועוצרת לנוח, על ספסלים או בבתי קפה, כל הזמן. ביקרתי בספרייה המקומית, העלתי תמונות, דיברתי עם הבית, קראתי ונחתי.

למרות שהרגל כאבה לי מאוד עם כל צעד, בסה”כ הזמן עבר עלי בנעימים. העיר (עיר נמל מרכזית עם הסטוריה ימית עשירה) נחמדה מאוד והיא סיפקה לי מספיק עניין אבל… בבוקר יום ה' – שהיה גם יום ההולדת שלי wink – החלטתי שהגיע הזמן להתחיל לצמצם מרחקים לכיוון השביל!

אחרי נסיעה ארוכה (רכבת ושני אוטובוסים), במזג אוויר אפור וגשום מאוד, הגעתי לכפר בעל השם הייחודי Lizard.

השתכנתי ב- YHA The Lizard – עוד אכסניה מוצלחת ביותר של הרשת (פגשתי שם את פראן, בחורה אנגליה שצועדת את השביל; פגשתי אותה לראשונה ב- YHA בטריורנן ביי והמפגש המחודש היה נהדר מבחינתי).

ביום המחרת – יום ו' – עברתי ל- B&B בכפר (מכיוון שהאכסנייה כולה היתה מוזמנת לצורך ארוע פרטי). זה היה עוד יום אפור וגשום ואני התנחמתי בכך… (יותר קל לא ללכת כשמזג האוויר הוא כזה).

בניגוד לפלימות', ב- Lizard אין שום דבר לעשות. כלום. זה כפר קטנטן ולא מעניין בכלל (כלומר: לא מעניין כשאי אפשר ללכת...).

התחלתי להרגיש תסכול מהמצב אבל אמרתי לעצמי שפה אני לפחות באמת נחה. פרט להליכה (לא ממש קצרה, אגב) בין האכסניה (ה- YHA ממוקמת מחוץ לכפר) ל- B&B שלי במרכז הכפר וישיבה ארוכה עם פראן בבית קפה בבוקר (היא תכננה להמשיך היום ללכת וקיוותה להתבהרות במזג האוויר) – לא יצאתי מהחדר, ופחות או יותר לא קמתי מהמיטה, כל היום.

למרות שלא יכולתי להתעלם מהעובדה שהרגל עדיין כואבת (וגם עדיין אדומה ונפוחה ורגישה מאוד למגע...), כבר התגבשה בליבי ההחלטה לחזור מחר לשביל... ניצתוותי לנוח חמישה ימים – ומחר זה נגמר!

הזמנתי מקום באותו B&B גם למחר (יום שבת) כשהתכנית היא לחזור באוטובוס ל- Puldhu Cove (שם הפסקתי ללכת) ומשם לחזור ללכת (עם תרמיל קל) – בתקווה שאצליח להגיע בחזרה בהליכה למקום הלינה שלי ב- Lizard.

-

למען האמת לא היה לי שום מושג איך הרגל תגיב ליום הליכה מחר… השתדלתי לא לשקוע בדכדוך ולא לתת לספקות להשתלט עלי. כל מה שאני יכולה לעשות זה לקום מחר בבוקר ולנסות!

-

--

לינה בפלימות':

Edgcumbe Guest House (זול! שילמתי רק 27 פאונד ללילה לחדר ליחיד; מיקום מרכזי אך שקט, נעים ונוח).

לינה ב- Lizard:

YHA Lizard (עוד אכסניה מומלצת ביותר מרשת ה- YHA; שילמתי 22 פאונד למיטה בחדר משותף לנשים; מיקום פנטסטי על הצוק ליד Lizard Point; קרוב מאוד לשביל, קצת מרוחק מהכפר עצמו; מבנה יפה ומרשים, facilities נוחים, מקום מסביר פנים, מדשאות נרחבות עם ספסלי פיקניק ונוף נפלא לים).

Treluswell B&B (שילמתי 50 פאונד ללילה לחדר זוגי; יש גם חדר ליחיד שהוא זול יותר אבל לא היה פנוי; במרכז הכפר – שזה אומר לא ממש על השביל, סטייה קטנה; מקום מוצלח, בעלי בית מאוד נחמדים, חדר נוח).

---

להמשך המסלול