הלילה היה סוער - גשום ומוכה רוח. כרגיל, התקשתי מאוד לישון - אע"פ שהצלחתי, סוף-סוף, להקים את האוהל על משטח לגמרי ישר.

-
 לקראת חצות הגיעו לשדה הרטוב שמאחורי הפאב ב- Pendeen שלוש מכוניות ישנות עמוסות ציוד גלישה וקמפינג. מהמכוניות "נשפכו" חבורה של צעירים רועשים שהקימו את האוהלים שלהם לצד המכוניות ובמרחק לא רב מאוהל הקטן שלי מבלי שום התחשבות בשעה. כנראה ידעו שאני במילא סתם שוכבת עירה כל הלילה...

בנוסף חנה בשדה קרוואן קטן שמתוכו הגיחה בשלב מסוים אישה עם כלב שניגש להגיש שלום וחזר לבקר, לבדו, גם בבוקר.

-

בבוקר, מזג האוויר היה עדיין זועף והשדה הירוק כמובן ספוג במים. ניצלתי הפוגה קצרצרה בגשם כדי לקפל את המחנה. זה קצת מבאס לארוז את המחנה בתוך כל הרטיבות הזו, אבל בצד האחורי של הפאב הייתה מרפסת סגורה ביריעות פלסטיק שבה ספסלים ושולחן גדול. במרפסת היה יבש ומוגן מרוח. בגלל השעה המוקדמת הייתי האדם היחיד בשטח והרשתי לעצמי לנצל את המרפסת לשימושי האישי. שתיים-שלוש נגלות, בין האוהל הרטוב למרפסת (כ- 50 מ' לכיוון), וכל הציוד שלי היה "זרוק" בתוכה, מוגן מפני הרטיבות. חזרתי לשדה כדי לקפל את האוהל ושוב מיהרתי למרפסת כדי לסיים, בנוחות, את האריזה.

עכשיו, כשאני ארוזה ומוגנת, התפנתי לאכול את ארוחת הבוקר שלי (שישה !!! פנקייקים קטנטנים עם רוטב דבש) בשלווה כשאני ממתינה לשיפור במזג האוויר.

בערך ב- 8:15 נמאס לי להמתין. הגשם אמנם פסק אבל האוויר היה עדיין ספוג מים.

הראות הגרועה פעלה כנגדי והצלחתי להתברבר כהוגן בשדות שבין Pendeen ל- Botallack בנסיון לחזור אל השביל. במקום ק"מ וחצי בערך הלכתי לפחות 3 או 4 ק"מ לפני שחקלאי מקומי כיוון אותי בסופו של דבר בחזרה אל הדרך.

-
 האיזור שמדרום ל- Pendeen מצולק מאוד ע"י שרידים של תעשיית המכרות (זה היה אמור לסייע לי למצוא את הדרך בחזרה אלמלא הערפילים שהסתירו את המבנים הישנים שמפוזרים לאורך השביל). אני לא נהנתי במיוחד מהקטע הזה אבל יתכן שמזג האוויר (הגשם שב לרדת מעט אחרי שיצאתי לדרך) קילקל את הנופך הנוסטלגי שמשווים, כך אומרים, השרידים לשביל (מבני אבן וארובות שריפה נוטים ליפול).

ליד לשון יבשה בולטת, שנקראת Cape Cornwall, השביל התחיל להשתנות לטובה. שרידי המכרות הלכו והתמעטו, עד שנשארו מאחור. מזג האוויר הלך והשתפר - ואיתו גם הנוף. חזרתי לצעוד מעל לחופים הסלעיים כשאני נהנת עד מאוד מצבע הטורקיז המרהיב של המים.

-

הקטע האחרון לקראת Sennan Cove היה מהנה במיוחד כשהסלעים מפנים בפתאומיות את השטח למפרץ חולי רך, רחב ויפיפה. השביל מוקף פה בדיונות חול לבן שעליהן צומח עשב גבוה ומהצד השני - הדרומי, של המפרץ מופיעים בתי האבן החינניים של הכפר.
 נפלא!

בערך בשעה 13:00 התיישבתי בבית קפה בכפר Sennan Cove.

כ- 9 מייל (14.6 ק"מ) שביל מאחורי אבל ביחד עם 1.5 ק"מ הליכה "מנהלית" ועוד התברברות של כמה ק"מ הלכתי כבר כ- 18 ק"מ ולמרות ההנאה המרובה מהחצי השני של הבוקר - בקילומטרים האחרונים אני כבר לא יכולה להמשיך להדחיק את הכאב בכף רגל שמאל שחזר להציק frown


 רק יומיים אחרי שעצרתי ב- St. Ives כדי לתת לרגל לנוח ואני שוב מתמודדת עם כאב משמעותי.

התישבתי בבית הקפה להפסקה ארוכה של אוכל ושתייה וקיוויתי שאיכשהו הכאב ברגל יעלם עד שאקום שוב ללכת.

אבל גם שעה שלמה לא הפיגה את הכאב וב- 14:00 יצאתי שוב לדרך - צולעת.

-

רק 1.25 מייל (2 ק"מ) מפרידים בין Sennan Cove ל- Land's End ואני הייתי נחושה להגיע לשם - צולעת או לא צולעת!

Land's End היא הנקודה המערבית ביותר באנגליה!!! וככזו היא נקודת ציון משמעותית על ה- SWCP.

סביב הנקודה - שהיא אתר תיירותי משמעותי, לא רק להולכי רגל - הוקם קומפלקס תיירותי שלם שקצת "בולע" את הנוף ובייחוד את השלווה. ולכן חוויתי סוג של anticlimax כשהגעתי לשם, כחצי שעה אח"כ.

-

נחושה לזכות בפיסה קטנה של סיפוק - שהרגשתי שהרווחתי ביושר - תפסתי לי פינה צדדית קטנה, שקטה יחסית, הפנתי את הגב אל ההמולה, הישרתי את המבט אל המים ונשמתי עמוק. כשמתעלמים מהמבנים ומהמוני התיירים שמסביב - זו באמת רצועת חוף סלעית יפיפיה!

-
 עמדתי שם כמה דקות עם התרמיל על הגב וניסיתי להתרכז במסע הפרטי שלי. אני מעל ל - 410 ק"מ שביל מנקודת ההתחלה של ה- SWCP ב- Minehead. נכון שהיו לי כמה דילוגים, לא זניחים, וכמה ימי חופש כפויים - אבל אני פה!

17 ימים אל תוך השביל הנפלא הזה שבפרחוניות העליזה שלו כבש, מבלי שהרגשתי, פינה עצומה בלב שלי - הגעתי ל- Land's End!

אחרי שסיימתי לחגוג את הרגע, התפנתי להכיר בעובדות: יש לי כף רגל כואבת וכדאי שאסיים את ההליכה להיום - כמה שיותר מהר.

החלטתי לקחת אוטובוס (שיוצא ממגרש החנייה של Land's End) אל מקום הישוב הגדול הבא שנמצא על השביל: העיר הקטנה Penzance.

-
 ב- Welcome Center של Penzance קיבל את פני זקן חביב במיוחד. מסוג האנשים שראוי כי יפארו כל Welcome Center. בסיוע של כל יתר אנשי המרכז (3 בסה"כ) הוזמנה לי מיטה בחדר דורם לנשים באכסניה מרשת ה- YHA בעיר ליומיים הבאים. צוידתי במפה ובהסברים מדויקים לגבי ההגעה לאכסנייה שהיא מרוחקת מהמרכז 2 מייל בערך.

לא כל כך ברור לי איך אני עדיין נוטה להתעלם מהמרחקים האלו למקומות הלינה. בייחוד כשמדובר במדרכות הקשות של עיר, בסוף יום הליכה ועם רגל מאוד כואבת - 2 מייל זה מרחק לא זניח!!!

הגעתי צולעת וכואבת אבל שוב מצאתי אכסניה מוצלחת מאוד!

היא ממוקמת ממש בשוליי Penzance בקצה שדה, בתוך יער. המבנה הוא מרשים. החדר ויתר ה- facilities (כולל חדר כביסה וייבוש שבו מיהרתי לתלות את האוהל הרטוב שלי) נוחים, נעימים, מזמינים. הצוות מסביר פנים. יש קפטריה ממש לא רעה ופשוט כל מה שמטייל צריך. ומי שמעדיף - יכול להקים את האוהל שלו בחצר ולהנות משימוש במתקנים (המוצלחים, כאמור) של האכסנייה מבלי ללון בתוכה.

-

התכנית שלי היא לחזור מחר בבוקר באוטובוס ל- Land's End. עם תרמיל קל ואחרי לילה נוח במיטה חמה הרגשתי בטוחה שאצליח להשלים את השביל בהליכה - בחזרה לכאן.

--

סיכום היום:

נק' התחלה: Pendeen.

נק' סיום: Land's End.

מרחק משוער: כ- 20 ק”מ. (ועוד כ- 3 ק”מ הליכה לאכסניה בפנזנס)

לינה: YHA Penzance (האכסנייה מרוחקת מאוד מהמרכז ומהשביל אבל היא נוחה ומוצלחת מאוד; 22 פאונד למיטה בחדר לנשים בלבד).

סיכום מסלול: את האיזור המצולק שליד פנדין פחות אהבתי (אולי מפני שהיה עדיין אפור). מ- Cape Cornwall היה נהדר עד לסיום!

---

המשך לחלק 17