SWCP - חלק 18

אחרי שהות בת שני לילות באכסניה המוצלחת בפאתי העיר Penzance (שנעמה לי מאוד, גם תודות למתקנים הטובים וללבביות של הצוות וגם תודות למטיילים האחרים שהכרתי בה) הגיע הזמן לארוז שוב את התרמיל.

לאור העובדה שכף רגל שמאל ה”בעייתית” שלי כואבת מאוד כשאני הולכת על משטחים קשים (כלומר: מדרכות בערים), החלטתי שוב לדלג על הקטע העירוני בין Penzance ל- Marazion (כולו על מדרכה/טיילת בצמוד לים לאורך כביש).

נסיעת אוטובוס די קצרה (ודילוג של כ- 6 ק”מ שביל), ובערך בשעה 7:30 התחלתי לצעוד.

Marazion הוא כפר מאוד חמוד. ממול לכפר, בתוך הים, ישנה חלקת יבשה בולטת שבשעת גאות היא כולה מוקפת מים (אי) ובשעת שפל היא מחוברת ליבשה באמצעות רצועת אדמה צרה. על האי הזה – שנקרא St. Michael's Mount, יש כנסיה ישנה וטירה ואפשר לסור לבקר בהם (אני ויתרתי).

בתמונות המראה אל עבר האי, מהכפר, הוא יפה מאוד. אבל אני זכיתי לבוקר אפרורי ומעונן (שהתבהר מאוד אח”כ) והנופים היו מאכזבים משהו.

בעיקר, הייתי נואשת להשאיר את המדרכות מאחור ולעלות על שביל רך מפני שכף רגל שמאל הציקה לי מאוד בבוקר.-

לשמחתי, ברגע שיצאתי סוף-סוף מהכפר, השביל הפך חולי ונעים לדריכה. האפרוריות של השמים התחלפה די מוקדם במזג אוויר שהיה כחול למדי. לראשונה מאז יצאתי אל השביל, לפני 19 ימים, היה אפילו די חם.

התפתלתי לי עם השביל שהיה מוקף בעשב ופרחוני מאוד כל היום כמעט כשלעיתים קרובות מלווה אותי גדר עץ שתוחמת שדה מרעה.

-

קצת לפני 9 הגעתי לנקודת ישוב שנקראת Praa Sands. כפי שהשם מרמז מדובר בקטע חוף חולי (שהוא די נרחב פה).

אחרי עצירה די קצרה לקפה, המשכתי ללכת באותו נוף עשבוני-פרחוני, כשהשביל, שהיה די קליל בבוקר, עולה ויורד לסרוגין עכשיו. הצוקים בקטע הזה הם גבוהים למדי ולעיתים ההליכה היא קרוב מאוד לשפת הצוק, גבוה מעל פני הים.

זה בהחלט קטע מהנה מאוד בשביל!

בין Marazion ל- Porthleven יש כמה מקומות ישוב אבל הם קטנטנים.

Porthleven היא העיירה ה”אמיתית” הראשונה היום (אחרי Marazion). זוהי עיירת נמל דרום-אנגלית טיפוסת שכבר למדתי להכיר – הבתים בהיקף העיירה גובלים בשדות ומרכז העיירה הוא הנמל אליו מתנקזים כל הרחובות.

סביב לנמל מתרחשת רוב ההמולה כמעט בכל עיירה שכזו וב- Porthleven היפה מדובר בהתרחשות של ממש. מסתבר שבימי ראשון (או לפחות ביום ראשון שבו אני עברתי שם) מתקיים שם שוק. שורה של דוכנים הוצבו לאורך הרציף בהיקף של נמל האבן המסיבי – בשילוב של שוק אמנים ושוק איכרים/אוכל. ביחד עם כמה בתי קפה/מסעדות מדובר באיזור בילוי מוצלח מאוד, בוודאי ביום שימשי נעים של תחילת יוני.

השעה הייתה שעת צהריים (בערך 12) כשהגעתי למרכז העיירה.

התיישבתי לי באיזו פינה נעימה בנמל למנוחה שהייתה מאוד מתבקשת לא רק בגלל השעה והאופי המזמין של המקום אלא גם מפני שכף רגל שמאל הציקה לי מאוד… בשבילים הרכים אני עוד בסדר אבל ברגע שהמדרך הוא קשה – אני ממש סובלת מכאבים.

חלצתי את הנעליים והתיישבתי לאכול את ארוחת הצהריים שהבאתי איתי כשאני נהנת מההמולה העליזה שמסביבי אבל מחשבות מודאגות התחילו לחלחל בי...

אחרי מנוחת הצהריים יצאתי שוב לדרך.

השביל הוסיף להיות פרחוני במידה מדהימה. מרבצים אדירים של פרחים בצבעים מצבעים שונים ליוו אותי בנקודות כל כך רבות בדרך – ואני לא יכולתי להשאר אדישה. לפחות בעונה בה אני הלכתי (סוף האביב אל תוך הקיץ) הפרחוניות הייתה מאפיין מאוד בולט – ומאוד מוערך! – בשביל מבחינתי. קשה לי לדמיין את ה- SWCP בלי ערימות הפרחים המלבבות להן זכיתי – זה שידרג לי את החוויה הכוללת במידה רבה, לדעתי.

החופים המשיכו להתחלף: סלעיים וחוליים לסרוגין.

זה קטע די קליל וממש נפלא!

-

בסביבות השעה 15:00 הגעתי לחוף יפיפה שהיה מלא מבלים. גולשים במים, קבוצות עסוקות במשחקי כדור על החוף, אנשים מעיפים עפיפונים וכו'

החוף המקסים הזה נקרא Poldhu Cove ומהעבר השני (הדרומי) שלו ניצב מבנה לבן גדול שהוא מלון (Poldhu Hotel, מפואר למדי, לפי מראהו).

ירדתי לאורך השביל במורד הצוק אל החוף, והתחלתי לטפס אל הצוק שבצד השני (כפי שקורה לעיתים קרובות ב- SWCP). עקפתי את המלון (מהצד של המים) והמשכתי עוד מרחק קצר. על ראש הצוק ניצבת שם אנדרטה – Marconi Monument.

ליד האנדרטה נעצרתי.

הייתה לי כוונה מלאה, אפילו רק כמה מטרים לאחור, להמשיך בשביל. התכנית שלי הייתה ללון הלילה באוהל, איפשהו בסביבות Mullion Cove (עוד 4-5 ק”מ מכאן). אלא ש...

פתאום, כמעט משום מקום, הגוף שלי נעצר!
כן, מאוד (מאוד!) יפה פה. כן, אני מאוד (מאוד!) רוצה להמשיך ללכת, עוד ועוד ועוד ועוד ועוד. אבל הגוף שלי הבין, מה שלמוח לקח עוד כמה דקות לעבד: אני לא יכולה להמשיך ללכת! לא יכולה להמשיך להתעלם מהכאב בכף רגל שמאל. לא יכולה להמשיך לצלוע כך, עם התרמיל הגדול שלי, לגרור את הגוף עוד מייל ועוד אחד.
פתאום, כל מה שאני מרגישה זה כאב חד, בלתי נסבל, ברגל. פתאום, אני פשוט לא יכולה להמשיך ללכת...
 אני אפילו לא יודעת להגיד אם הכאב (שמלווה אותי כבר ימים ארוכים) באמת התחזק באותו רגע - חצה איזשהו סף, או שמאבק שהתרחש בי בפנים, בלי שנתתי לעצמי להיות מודעת לו יותר מידי, הסתיים עכשיו בבת אחת.

כל מה שאני יודעת זה, שברגע אחד עוד הסתכלתי קדימה, רק קדימה, וברגע הבא כל מה שרציתי זה לעצור. להוריד את המשקל מהרגל ולהפסיק את הכאב. מיד.

-

למרבה הצער, זה לא ממש עובד ככה בטרקים ולא תמיד אפשר באמת לעצור מיד.

הייתי קרובה אמנם למקום ישוב – הכפר Mullion – אבל המרחק הזה – רק כמייל או שניים, נמשך נצח!

בלב כבד, הפנתי את הגב שלי לים, לשביל, ובאטיות מייאשת צירפתי צעד כואב לעוד אחד ועשיתי את דרכי לעבר מרכז הכפר.

זה היה, ללא ספק, הקטע הכי קשה בשבילי בשביל – פיזית ומנטלית.

-

בדרך טילפנתי לאכסנייה מומלצת שהייתה מלאה. האישה האדיבה שענתה לי הפנתה אותי ל- Inn (ביחד עם אזהרה שיותר יקר שם).

למזלי הרב היה להם חדר פנוי ואע”פ שהמקום ממש לא זול (65 פאונד ללילה, כולל ארוחת בוקר) לא היססתי לרגע…

“זרקתי” את התרמיל בחדר ואפילו בלי להתקלח ירדתי בחזרה לפאב לצפות על מסך גדול בגמר הרולנד גרוס בטניס (בין נובק דג'וקוביץ' לסטן וורינקה) ולהתנחם בכוס של משקה… קל :)

-

הגעתי למקום די הרוסה ובמצב רוח… לא משהו. אבל מהר מאוד “התערבבתי” עם יתר האורחים (מקומיים ברובם, אם אני לא טועה) – כולל הכלב המארח שאימץ אותי בחום ופשוט התיישב עלי באיזשהו שלב.

זכיתי לאחה”צ/ערב מהנים מאוד בפאב אנגלי מסורתי חברותי ונחמד ומצב הרוח שלי השתפר פלאים – אז מה אם אני פצועה וצולעת ונאלצתי לעצור באמצע היום, אני עדיין מטיילת ולא מתכוונת לסבול!!!

(אגב, אחרי משחק מצוין השוויצרי ניצח!)

--

סיכום היום:

נק' התחלה: Morazion.

נק' סיום: Poldhu Cove.

מרחק הליכה משוער: כ- 30 ק”מ (כולל כ- 3 ק”מ למלון).

דילוג: כ- 6 ק”מ באוטובוס מ- Penzance ל- Morazion.

לינה: The Old Mullion Inn בכפר Mullion (שילמתי 65 פאונד ללילה לאחת בחדר זוגי נהדר כולל ארוחת בוקר; ה- Inn מסביר פנים, החדר יפה ונעים; ממוקם בלב הכפר – אם כי מרוחק מעט מהשביל – במבנה אבן מסורתי – לבן ויפה עם גג קש; יש לו פאב מאוד נחמד וחצר מקסימה – בסה”כ מקום ממש מומלץ).

סיכום מסלול: אלמלא הכאב ברגל שמאוד פגע לי בהנאה היום זה היה עוד יום הליכה רגוע ומצוין. מאוד פרחוני!

---

להמשך המסע שלי בדרום-מערב אנגליה