בלילה נשבו רוחות מטורפות וירד גשם. קמתי לבוקר אפור ורטוב.

אחרי ארוחת בוקר מצויינת ב- Old Mill Farm B&B המוצלח, לבשתי את מעיל הגשם שלי, מעל לשתי גופיות ארוכות, הוספתי באף על הצוואר, העמסתי את התרמיל, נפרדתי מהמארחת הנחמדה שלי ויצאתי לרטיבות שבחוץ.

חציתי את הכביש הראשי והתחלתי לצעוד לעבר מרכז היישוב הקטן Trawsfynydd.

2-3 דקות אחרי שיצאתי לדרך הגשם התחזק פתאום והפך למבול מלווה ברוח חזקה! ראיתי משמאל חנייה מקורה של בית שהיתה פתוחה אל הרחוב ובליד מחסה אחר החלטתי להסתתר שם. פצחתי בריצה ונעמדתי, כולי נוטפת, בתוך החנייה לצד הרכב שחנה שם. האדם המבוגר שגר בבית הזה ראה אותי רצה לחנייה. הוא פתח את הדלת והזמין אותי להכנס פנימה ולהמתין שם עד שהגשם יפסק או לפחות יחלש אבל אני סרבתי בנימוס.

נשארתי לעמוד בחנייה כ- 10 דקות עד שהגשם נחלש. נופפתי לאיש הנחמד לשלום, דרך החלון, ויצאתי בחזרה לרחוב.

הגשם נמשך ולסרוגין בשעות הבאות אבל לא היה ממש חזק ולא הפריע לי בכלל. לפעמים זה די נחמד בשבילי ללכת ככה בגשם...

הדרך חוצה את הכפר (אפרורי ולא מעניין) ומובילה לאגם Trawsfynydd הגדול ואחר כך חוצה אותו ע״ג גשר ארוך, נמוך ודי צר. ירד גשם ונשבה רוח די חזקה כשצעדתי, לבדי, על הגשר. הגלים קיפצו מסביב מעליצות וזה היה מלהיב ומהנה.

בהתאם לתכתיבי מזג האוויר, החלטתי גם היום להשאר על שבילים נמוכים, פחות או יותר לפי מקטע 3 שבספר (על ה׳דרך הנמוכה׳).

התחלתי לצעוד לצד כביש, שקט מאוד ונטוש לגמרי, לאורך האגם בכיוון צפון מערב.

למרות השמים הזועפים, הנוף היה יפה מאוד – עם האגם מימיני, שדות ירוקים מאוד מכל עבר והלאה מהם הרים נמוכים. הדרך נעמה לי מאוד.

חלפתי על פני אתר הקמפינג – Caed Adda, שמשך את תשומת ליבי בשלב התכנון. האתר ממוקם ממש על שפת האגם ונראה שלו ומקסים ומזמין מאוד (במזג אוויר קצת אחר...).

בקצה הכביש פניתי לשביל מטופח שטיפס מעט ונפתח לנופים יפים של האגם.

התקדמתי עם השביל (שהיה ״מהונדס״ מאוד ונראה כי נבנה ממש לאחרונה) עד לקצה הצפון-מערבי של האגם – שם יש סכר גדול.

אחרי ביקור קצר בסכר, ירדתי במדרון התלול שצמוד לסכר לנקיק עמוס בצמחייה.

השביל הפך מיד בוצי וחלקלק, עם צמחייה מגודלת שהקשתה מאוד על ההליכה. בתחתית המדרון השביל הפך מוצף ממש. אחרי מאבק של כמה דקות עצרתי לעשות חושבים.

מקצה הסכר, בנק׳ בה ירדתי לנקיק, הוביל שביל רחב וטוב (המשך של השביל איתו הגעתי) בכיוון מערב/דרום-מערב (בעוד השביל שלי פונה צפון מערבה). בדקתי במפה ולפיה היה נראה שאוכל ללכת בשביל השני ובהמשך לחבור ממנו למסלול שתכננתי – ובכך לעקוף את ההליכה לאורך הנהר. זה היה נראה כעיקוף קצת גדול אבל החלטתי לטפס בחזרה אל הסכר.

כשהגעתי למעלה בדקתי גם ב- maps.me. ע״פ האפליקציה אפשר להתפצל עוד קודם לכן מהשביל הטוב ולחבור לדרך המתוכננת. אף שלא ראיתי את הדרך הזו במפה – החלטתי ללכת על זה.

השביל היה מצוין והייתי מרוצה מאוד מההחלטה שלי. גם מזג האוויר הלך והשתפר. בשמים עדיין שטו ענני גשם אפורים כבדים אבל בינהם היו פיסות של כחול.

אחרי זמן לא רב הגעתי לפיצול ופניתי בו ימינה, לפי האפליקציה (בעוד השביל הראשי, הרחה, ממשיך בכיוון מערב).

הקטע הזה היה מיוער וחמוד במיוחד. כמה קרני שמש צהובות הציצו, לראשונה במסע שלי, בין העצים. השביל, שהיה עדיין ברור וטוב, הוביל אותי, כעבור כמה דקות, לנחל דקיק ומקסים אותו חציתי ע״ג ענף שוכב. אלה שמעט אחרי הנחל, השביל התעקל פתאום ימינה, בכיוון צפון-מזרח, בעוד האפליקציה מורה לי להמשיך (על מה שנראה בה כאותו שביל) בכיוון צפון-מערב – ושם אין שום זכר לשביל…

צעדתי קצת לאחור וקצת לפנים – ובדקתי שוב במפת הנייר וניסיתי להבין איפה טעיתי ומה לעשות.

עמדו לפני 3 אפשרויות:

האחת – להמשיך קדימה בעיקול השביל בתקווה שזה יוביל אותי לבסוף אל הדרך המקורית שתכננתי (גם אם מזרחית ממה שחשבתי, קרוב יותר לערוץ שרציתי לעקוף).

השנייה – לחזור (מרחק לא רב) לאחור, לנק הפיצול האחרונה, ולהמשיך שם בשביל הברור שמסומן גם במפה מערבה ומשם לחבור לדרך המתוכננת בהמשך (ובכך ללכת עיקוף גדול יותר).

השלישית – לצעוד לפי האפליקציה, גם אם אין שביל.

בחרתי באופציה השלישית בעיקר מכיוון שהמרחק מהנק׳ בה עמדתי לאגם קטן בשם Llyn Llenyrch שבסמוך לו יש שביל – שהופיע גם במפה וגם באפליקציה – דרכו תכננתי לחבור למסלול המקורי שלי, היה קטן למדי. כמו כן זיהיתי שם כביש מישני/דרך עפר חצי סלולה וזה נתן לי בטחון.

קצת בהיסוס, פניתי שמאלה (צפון-מערב) במעלה גבעה קטנה ודי עמוסה בשיחים. בערך בחצי השעה הבאה פילסתי לי דרך בשדות פראיים בין שיחי שרך וצמחים אחרים. פה ושם היה נראה לי שאני מזהה איזה שבילון על הקרקע – אבל זה תמיד נעלם לו אחרי כמה צעדים. פעמיים או שלוש אלתרתי מעבר של גדר באין שער.

בהתחלה ניסיתי להצמד לתוואי דרכו הובילה האפליקציה אבל תנאי השטח, שדווקא לא היה מידי בוצי רוב הזמן אבל היה מלא בורות ושיחים, היקשו עלי. החלטתי לפלס לעצמי דרך לפי תנאי השטח בכיוון הכביש, בלי קשר לנתיב של האפליקציה, כשאני עוקבת אחרי מיקומי במכשיר ובודקת את הכיוון גם במצפן.

כעבור זמן מה זיהיתי לפנים שורה של עמודי עץ (עמודי טלגראף) וידעתי שאני כבר ממש קרובה לדרך.

חציתי עוד שדה מרעה בוצי אחרון ומצאתי את עצמי על כביש צר ונידח, חצי סלול – כמעט בדיוק בנק׳ בה מתפצל מהדרך השביל שבאמצעותו תכננתי לחבור אל המסלול המקורי שלי. לצד הכביש עמד מבנה אבן קטן חסר גג (נראה כאילו בנייתו הופסקה פתאום) וקצת בהמשך הכביש (כמה עשרות בודדות של מטרים שמאלה) ניצב Llyn Llenyrch הקטנטן.

הייתי די מרוצה מעצמי והחלטתי לשבת להפסקה ארוכה על אדן החלון העמוקה של מבנה האבן. שתיתי ואכלתי ונחתי כשאני מתבוננת בנוף ונהנת מהשקט המוחלט.

אחרי הפסקה די ארוכה התחיל לרדת גשם קל. החלטתי להמשיך לצעוד מערבה לאורך הכביש, במקום לפנות צפונה ולחבור למסלול המקורי שלי שעובר בערך במקביל לכביש. הרגשתי יותר בטוחה ללכת לאורך הכביש בגשם.

-

קצת לפני שהגעתי לאגם, אולי 50מ׳ מהנק׳ בה חברתי לכביש, הופיע פתאום משמאל (הכיוון הכללי ממנו הגעתי) שביל רחב, עשבוני וסופר מדוגם! אני לא באמת יודעת אם זה השביל אליו כיוונה אותי האפליקציה ואם כן – אז איפה בדיוק איבדתי אותו, אבל לרגע היה לי קצת חשק לפנות שמאלה ולבדוק להיכן בדיוק השביל הזה מוביל… (סתם!!!).

-

צעדתי לי בשלווה גמורה לאורך הכביש ״שלי״; הדרך השתנתה כל הזמן – פה ושם חלפתי ליד בית בודד או ליד נחל יפה; חלקים ארוכים של הכביש היו תחומים בשתי גדרות אבן, אחת מכל צד; מצאתי עצמי מוקפת בעצים בחלקים של הדרך או צועדת לצד שדה פתוח שבו רועות כבשים, בחלקים אחרים.

הכביש התפתל לו ככה, כשהוא עולה ויורד לסגורין, ואני המשכתי בו מערבה ואח״כ דרום-מערבה, עוד ועוד, כשאני מתעלמת מכמה שבילים שהתפצלו ממנו בכיוון צפון.

צעדתי לי בנחת ובהנאה רבה כשעה לאורך הכביש עד שהגעתי לאגם קטן בשם Llyn Tecwyn Isaf.

חלפתי ע״פ האגם והמשכתי לצעוד בכביש שהתעקל בכיוון צפון-מערב באיזור קצת יותר מיושב.

עוד קצת הלאה משם ומשמאל נפתחו נופים נפלאים לשדות יפיפיים ומעבר להם שפך נהר חולי ורחב במיוחד שמוביל אל הים.

קצת לפני שהגעתי לכביש הראשי A496 הגיח מימין השביל שבו תכננתי לצעוד היום. אבל אני הרגשתי שלמה לגמרי עם הדרך שלי.

חציתי את הכביש והמשכתי בכביש ראשי אחר בכיוון העיירה Penrhyndeudraeth.

המקטע האחרון היה אמנם מעניין – תודות לשפך המרשים מאוד של ה- Afon Dwyryd – וגם תודות לפיסות של כחול שהופיעו בשמים, אבל ההליכה על המדרכה לאורך הכביש הסואן היתה קצת פחות נעימה לי.

בערך בשעה 2 בצהרים הגעתי לעיירה. התיישבתי על ספסל בתחנת הרכבת שנמצאת ממש בכניסה ל- Penrhyndeudraeth כדי להחליט מה לעשות עכשיו.

ע״פ התחזיות – הגשם יחזור בלילה, כך שהחלטתי שלינה באוהל אינה באה בחשבון. אלא שמכאן ועד לכפר Beddgellert, בהמשך השביל כ- 15 ק״מ מכאן – לא מצאתי אופציית לינה. לכן, יכולתי להסתפק ביום קצר (הלכתי כ- 15 ק״מ עד כאן) או להמשיך ליום ארוך מאוד.

מכיוון שלא באמת היה לי כח או מוטיבציה ל- 15 ק״מ נוספים של הליכה… התחלתי לחפש לי מקום לינה.

לבסוף מצאתי חדר ב- B&B צנוע במרחק של כ- 2ק״מ מתחנת הרכבת, בכפר סמוך בשם Minnfordd.

בעל בית ההארחה בו התאכסנתי (שבעצמו היה מאוד בינוני) סיפר לי על כפר נופש מאוד ייחודי ו״מדהים ביופיו״ (לדבריו) שנמצא בסמוך (כ- 2 ק״מ ממינפורד).

הוא עורר מספיק את סקרנותי וגם הציע להקפיץ אותי לשם ואני מיהרתי לאמץ את ההמלצה, מכיוון שהיה לי יום קצרצר והתאים לי להסתובב בחוץ עוד כמה שעות.

התארגנתי מהר בחדר ויצאתי עם תרמיל קטנטן לבדוק במה מדובר.

בקצרה: הכפר נקרא Portmeirion והוא בנוי בסגנון איטלקי; מאוד תיירותי וקצת מצועצע – ובעיקר לגמרי תלוש מהמקום; הוא תוכנן ע״י ארכיטקט וולשי ששאף להראות איך אפשר לבנות כפר אידאלי בסביבה טבעית מרשימה – מבלי להרוס אותה. הפיתוח לקח משהו כמו 50 שנה והיום כל הבתים בכפר הקטנטן משמשים כיחידות נופש או בתי מלון.

אפשר לקרוא עוד על Portmeirion כאן: https://portmeirion.wales/ (יש תשלום עבור הכניסה).

לא הייתי אומרת שהמקום מדהים – אבל בהחלט חמוד! ועבורי גם מאוד ״שובר שיגרה״.
 הסתובבתי שם כשעה, כשאני נהנת מאווירה איטלקית משהו ואז התיישבתי לאכול במסעדה במקום (פסטה כמובן) ואז צעדתי את 2 הק״מ בחזרה ל- B&B שלי.

בסה״כ צעדתי היום כ- 17 ק״מ (לא כולל Portmeirion).

יום ההליכה ה-5