ישנתי בלילה מאוד גרוע וב- 7:50 כבר יצאתי לדרך, צועדת תחילה לצד האגם - שבבוקר הוא אפילו יותר רגוע, ואח"כ מתרחקת ממנו עם השביל.

בכ- 9 המייל הראשונים הבוקר, השביל הוא בעיקר ביער לאורך ערוצו של נהר שנקרא Falls Creek. לפעמים השביל חולף בקטעי אחו פתוח, שם שולט הצבע הצהוב של העשב. פה ושם ישנן שלוליות בגדלים שונים עם מים עומדים ובמקומות אחרים הנהר זורם במרחק זה או אחר מהשביל. השביל בעצמו עדיין מאובק אבל היער מסביבו נעים, פחות יבש ומאובק מבדרך כלל עם צמחייה על הקרקע.
 השביל הוא במגמת ירידה מתונה וזה בוקר נחמד, גם אם לא מאוד מלהיב.

לשמחתי הרבה אני פוגשת בבוקר בחור אמריקאי מסיאטל שמגיע ממולי. הוא הולך על ה- PCT צפונה מ- Vermillion Valley Resort ומתכנן לסיים, מחר או מחרתיים, בסונורה. קצת אח"כ אני פוגשת שישה אאמריקאים נוספים, גם הם מגיעים מולי. הם הולכים שביל אחר - דרך Bond Pass ל- Kennedy Meadows. מאז שנכנסתי ליוסמיטי, בעצם כבר לפני, יש הרבה פיצולי שביל (כולם משולטים). ה- PCT זה ממש לא השביל היחיד פה ומכאן והלאה אני פוגשת, לשמחתי, זרם "יפה" של מטיילים שהולכים כל מיני מסלולים.

סביבות השעה 12 בצהריים אני מגיעה ל - Wilma Lake. משום מה בשילוט השמורה האגם מכונה Wilmer Lake... אבל אצלי במפה הוא ווילמה. בכל אופן - האגם הזה מדהים אותי ביופי שלו!
 הוא מסוג האגמים הירקרקים עטופי העשב. הוא גדול מאוד ונמוך והעשב שמקיף אותו ירקרק-צהבהב ורענן. מדובר בשוליים עשבוניים ממש נרחבים שטובלים בשולי האגם הביצתיים וביחד עם סלעי הגרניט הבהירים שמסביב, הכחול-כחול של השמים והירוק-הכהה של העצים המראה הוא שלו מאוד ופשוט מקסים.

יש כמובן אפשרויות מעולות לקמפינג מסביב לאגם הזה שהוא רחב ידים אבל מנסיוני אגמים מוקפי עשב שכאלו הם פחות נוחים לרחצה ולאיסוף מים (אולי בגלל גודלו של Wilma Lake אני טועה הפעם ובכל מקרה בזכות היופי שלו ממש לא הייתי פוסלת חנייה לצידו). אני רק עוצרת פה להפסקת מים ארוכה.

עזבתי את ווילמה לייק קצת אחרי השעה 13 עם שלושה ליטר מים. אחרי בוקר שבו לא חסרו לי מים ההמשך היום יבש הרבה יותר. יש לי כ- 5 מייל עד לנקודת המים הטובה הבאה אז אני נערכת בהתאם.
 יש שתי עליות משמעותיות בהחלט, שבניהן קטע מתון, ואחר כך ירידה עוד יותר תלולה ומשמעותית בין אגם ווילמה לערוץ נחל שנקרא Stubblefield Canyon. זה קטע הליכה ממש לא קל!


 העלייה, שמתחילה מיד אחרי האגם, הצליחה להפתיע אותי - השטח סלעי ומיוער, השביל מאובק... היה לי חם וקשה. בתום העלייה הראשונה, כשהשביל מתמתן, חולפים על פני כמה אגמונים שהם עכשיו לא הרבה יותר משלוליות ביצתיות (אבל בשנים "רגילות" נראה לי שאפשר לאסוף פה מים). ההפוגה לא מספיקה לאושש אותי כשקטע שני של עלייה מתחיל - והוא ארוך וקשה יותר. אני מגיעה לקטע ירידה קצר וחושבת שאולי סיימתי לטפס אבל אני מתבדה. מהר מאוד אני חוזרת לטפס בתוואי ממש לא קל על מדרגות סלע.

רק בסביבות 14:30 אני מגיעה סוף-סוף באמת לשיא הגובה (כ- 2745 מ' מעל פני הים, עלייה של כ- 400 מטר גובה מהאגם).

ואז מתחילה הירידה והיא קשה פה שבעתיים מהעלייה! השביל מתפתל בתלילות בין סלעים ומצריך ריכוז רב. זו מסוג הירידות שנהוג לכנות "שוברת ברכיים" והברכיים שלי אכן מתלוננות. אבל לפחות - אחרי שהעלייה היתה די משעממת ובלי נוף - פה ושם ניתן להציץ מבין העצים לנוף של צוקי גרניט יפים.
 לוקח לי כשעה להגיע לתחתית המדרון ואני נושמת לרווחה.

השעה היא 15:30. אני נמצאת ליד הנחל ב- Stubblefield Canyon. נקודת המים הבאה נמצאת כ- 4 מייל מפה ב- Kerrick Creek. היא מסומנת במפה כ- WA0978, כלומר: היא לא מתוארת כנקודה לקמפינג. אבל אני כבר מתחילה להבין שזה לא אומר הרבה... מצד שני, בחינה של הדרך מראה עוד עלייה רצינית, שמתחילה לא הרחק מכאן ואז שוב ירידה משמעותית ואז עלייה מתונה - בדרך לשם. אחרי שתי העליות והירידה ה"קטלנית" שעברתי בשעתיים וחצי האחרונות, לא ממש בא לי לחזור שוב לטפס...
אני מחליטה לסיים את היום פה.

תחתית הקניון בו אני נמצאת רחבה ושטוחה מאוד ומהכיוון ממנו הגעתי יש המון מקום מצוין לקמפינג ביער, לא רחוק מהמים. אבל לפני שאני מקימה פה את האוהל שלי, אני מחליטה לחצות את הנחל לצד השני ולבדוק גם שם.
חצייה של הנהר פה יכולה להיות מסובכת, כשהמים גבוהים. אבל עכשיו הערוץ מאוד נמוך. ועדיין - לראשונה מאז התחלתי ללכת (ובדיעבד - גם בפעם האחרונה) אני צריכה לחלוץ נעליים כדי לחצות נחל! איזה כיף! אני מורידה גם את המכנסיים, נועלת סנדלים, משאירה את התרמיל בצד ממנו באתי - והולכת לבדוק את הגדה השנייה. המים הקרירים מגיעים לי בקושי עד הברכיים, הם צלולים מאוד ואני רואה בהם כמה דגיגונים. הקרקע חולית עם אבנים קטנות וזה יופי של נחל לרחצה.
 גם בצד השני הגדה המיוערת שטוחה ורחבה ויש המון מקום לאוהל גם פה. אני מחליטה שהגיוני יותר ללון בצד הזה - כדי שלא לחצות את הנחל מיד בבוקר.

בסביבות 16:30 האוהל שלי כבר ניצב כ- 30 מטר מהנחל, בחלקה שטוחה בין העצים, וכל הציוד שלי מפוזר במקומות המיועדים - בתוך האוהל או מחוצה לו. כשאני יורדת לרחוץ בנחל אני מבהילה איילה. אני כמעט יכולה להוסיף לזה "כרגיל" :)


 בסביבות 17:30 כשאני כבר נקייה ולבושה בבגדי הערב, אני יורדת שוב לנחל לסנן מים. מהגדה השנייה, מהכיוון ממנו אני הגעתי, מגיחים צמד. הם חוצים את הנהר ומתיישבים לידי. קוריאם להם קן וקרול, אמריקאים, מקליפורניה, בני 50-60 - והם מקסימים! אנחנו מתחברים מיד והשיחה שלנו קולחת במשך שעה ארוכה. הם מטיילים המון, כבר הרבה מאוד שנים. את ה- JMT למשל קן הלך לראשונה כשהיה בן 20 פחות או יותר ובסה"כ הלך אותו כבר 4 פעמים, אחת מהן עם קרול. הם מכירים כמעט את כל השבילים בסביבה וכבר לא מסתייעים אפילו במפה. הם יצאו הפעם לטיול בן כשבוע אבל הם נאלצים לחזור הביתה מוקדם יותר בגלל שלקן המסכן כואבת מאוד השן.

אנחנו יושבים ככה על שפת הנחל לפחות שעה ומפטפטים עד שהם קמים ונפרדים וממשיכים ללכת. הם מתכננים ללון הלילה ב- Kerrick Creek.
 ואני נשארת שוב לבד.

-

PCT Day 10