בסביבות 7:30 בבוקר, בוקר שבת צהבהב, צלול ונעים של תחילת יוני, אני יוצאת מהאכסניה המוצלחת ב- Penzance למה שעתיד להיות יום ממש נפלא על השביל.

עם תרמיל קל אני עושה את דרכי באיטיות, ברחובות השקטים של העיר המנומנמת, לכיוון תחנת האוטובוס.

אני עוצרת בדרך לקפה ומאפה (ב- Costa) וקונה כמה מצרכים ב- coop לארוחת צהרים (2 עגבניות, גבינה ולחמניה).

-

ב- 8:45 אני על האוטובוס, בדרך חזרה ל- Land's End. הנסיעה אורכת קרוב לשעה ועדיין שקט ביעד כשאני מתחילה ללכת, בערך ב- 9:45.

כמה צעדים ממגרש החנייה (שם מוריד אותי האוטובוס), והצלקות של הציביליזציה נשארות מאחור, כמו גם יתר המטיילים. אני לבד על השביל, מזג האוויר פשוט מושלם והדרך יפיפיה וקלילה (בלי עליות וירידות משמעותיות ובמילא – אני כבר בכושר). בבוקר החלטתי להתחיל לקחת כדור אנטי-דלקתי שהוא גם משכח כאבים ובהתאם – הכאב ברגל שלי כמעט נעלם. ביחד עם המשקל הקל על הגב שלי, אני מתענגת הבוקר על כל מטר של שביל.

הצוקים, הירוק של השדות, הפרחים, השמש הנעימה, השלווה ובעיקר הכחול המנצנץ של הים הפתוח...

זה אחד הימים שהכל מתחבר בהם למכלול שהוא מושלם – מבחוץ ומבפנים.

קצת אחרי 11, מבני האבן של Porthgwerra כבר ניגלים אל העין. הכפרון הזעיר (אם אפשר בכלל להשתמש במילה “כפר”) יושב בפתחו של מפרץ סלעי ובתיו הספורים תובלים בירוק.

אי אפשר (לפחות אני לא יכולה) להתעלם משולחנות הפיקניק המזמינים שניצבים על הדשא בחצר של בית הקפה הקטנטן והמתוק שבכפר. אני מורידה את התרמיל, מזמינה כוס קפוצ'ינו ומתיישבת למנוחה.

הדרך היתה שקטה מאוד עד לכאן ולא פגשתי איש אחרי שהתרחקתי מ- Land's End. חלפתי ע”פ כמה מבני חווה בודדים בדרך ותו לא. גם Porthgwerra היא לא יותר מאסופה של כמה בתי אבן סמוכים למים. אבל אני פוגשת כאן קבוצה די גדולה של מטיילים בריטיים עם תרמילים גדולים ובראשם מדריך. הם מגיעים מדרום-מזרח (הכיוון הנגדי לי) קצת אחרי שהתיישבתי וממלאים את החצר בהמולה (יחסית...) עליזה.

אחרי כחצי שעה, המדריך שלהם מזרז אותם לקום ולהעמיס תרמיל והם פונים לכיוון Land's End ומפנים לי את המדשאה לעוד כמה דקות של שלווה לפני שגם אני קמה וממשיכה ללכת.

-

התחנה הבאה שלי היא העיירה Porthcurno, במרחק קטן מכאן.

מלבד חופים מהממים שמקיפים את העיירה (שהיא בעצמה די מרוחקת מהמים) יש בה אטרקציה מרתקת: תאטרון אבן ישן שבנוי במיקום בלתי אפשרי (כמעט...) ממש על הצוק.

התאטרון נקרא the Minack Theatre והוא מאוד שווה עצירה! מעניין מאוד לקרוא ולשמוע על האישה המיוחדת שחזתה והקימה את הפרויקט המיוחד הזה, להסתובב במורד/מעלה הצוק בין המושבים, להתבונן בנוף, בפרחים, ללמוד על ההצגות ששיחקו במקום בימיו הראשונים ועל המופעים שנערכים בו עד היום. מומלץ! (הכניסה בתשלום – 4.5 פאונד נכון לקיץ 2015).

פרטים בלינק: https://www.minack.com/

אחרי שביליתי כ- 45 דקות בתאטרון, חזרתי אל השביל.

המפרץ הצמוד לתאטרון ממזרח לו – מהמם ביופיו עם חוף חולי לבן ודי רחב.

הירידה אליו מהתאטרון היא מאוד מאוד תלולה אבל אח”כ השביל חוזר להיות נוח – אם כי מאתגר יותר מאשר היה בבוקר (יש די הרבה עליות וירידות בחלק השני של היום).

כצפוי, יש בקטע הזה – סביב העיירה – ריבוי של מטיילים (יש מגרש חנייה שצמוד לשביל, ליד התאטרון, ורבים באים עד לכאן עם הרכב במיוחד לבקר בתאטרון ובמפרץ). אבל כרגיל, ברגע שמתרחקים קצת מהאטרקציות המרכזיות – השביל מתרוקן שוב במידה ניכרת.

-

בערך ב- 14:20, אני עוצרת להפסקת צהרים ב- St. Loy's Cove. שוב מדובר באסופה קטנה של בתים, לא כפרון של ממש, לפתחו של מפרץ סלעי ויפיפה.

אין כאן בתי קפה, אין כאן בעצם כלום, חוץ מכמה סירות דייגים קטנות שעומדות על החוף, וכמה מבנים דוממים מאבן ונוף, ושלווה עד קצה האופק…

אני תופסת לי איזה סלע ליד המים ואוכלת את המצרכים שקניתי בבוקר ב- coop ונחה ונושמת אוויר צלול ונהנת מהבריזה המלטפת.

-

אחרי St. Loy's Cove השביל הופך להיות עשיר מאוד בצמחייה, לעיתים גבוהה – אבל ממשיך להיות יפה מאוד כשהנופים נפתחים שוב ושוב אל הים.

ב- 15:30 אני הגיעה ל- Lamora Cove אחרי שחלפתי בדרך על פני מגדלור לבן, יפה ב- Tater-du.

-

בקטע האחרון של היום השביל נכנס לשמורת טבע מיוערת. פתאום השביל מוקף עצים גבוהים והוא קריר ומוצל. הקרקע מכוסה בשורשים ובשרכים ויש פרחים שלא ראיתי לפני כן.

זה גיוון מאוד מעניין ונעים!

-

וב- 16:30 בערך אני ביעד שלי להיום: כפר גדול וחמוד להפליא שנושא את השם החמוד לא פחות – Mousehole!

הכפר Mousehole עם בתי האבן המטופחים ומעגן הסירות שבנמל הקטן שלו – מוצא מאוד חן בעיני כבר כשאני מבחינה בו מרחוק. אני “מתדרדרת” במורד הכפר ובלי היסוס נכנסת לחנות גלידה סמוכה לנמל, קונה גביע ומתיישבת על ספסל שמשקיף אל הסירות הקטנות (שכרגע, בשעת שפל, רובן “חונות” על הקרקעית החשופה).

-

בשעה – שעה וחצי האחרונות של ההליכה אני כבר עייפה והרגל שוב מציקה לי. מכאן ועד Penzance (שם אני לנה באכסנייה של YHA גם הלילה) יש רק כ- 2-3 מייל של רצף עירוני: מדרכות ושולי כביש בצמוד למים.

היה לי יום נפלא אבל אני לא רוצה להתגרות יותר מידי בגורל… הלכתי היום כ- 22 ק”מ והליכה על אבן או אספלט בין בתים, גם אם לאורך הים, היא מיותרת לי עכשיו.

אחרי שאני מסיימת לשבת וללקק גלידה ולבהות בסירות, בשחפים ובמעט האנשים שמסתובבים ברחוב, אני לוקחת אוטובוס מהנמל אל העיר (נסיעה קצרה מאוד) ועושה את דרכי בחזרה לאכסניה.

-

סיכום היום:

נק' התחלה: Land's End.

נק' סיום: Mousehole.

מרחק הליכה משוער: כ- 22 ק”מ (ועוד כ- 1 ק”מ הליכה לאכסניה בפנזנס).

דילוג: כ- 3 מייל באוטובוס ל- Penzance.

לינה: YHA Penzance (האכסנייה מרוחקת מהמרכז ומהשביל אבל היא נוחה ומוצלחת מאוד; 22 פאונד למיטה בחדר לנשים בלבד).

סיכום מסלול: מיד כשמתרחקים מהמבנים ב- Land's End השביל נעשה מעולה!!! צוקים דרמטיים – סלעיים מאוד, עם מבנים סלעיים מעניינים גם בתוך המים. בהמשך יש הרבה מפרצונים קטנים, שקטים וקסומים – סלעיים בד”כ וכמה חופים חוליים יפים מאוד. התאטרון ב- Porthcurno הוא פנינה של ממש. הסיום, אחרי מקטע מיוחד ביער, בכפר המתוק Mousehole הוא מושלם ובסה”כ זה יום מעולה שבמעולים!

---

להמשך המסע