GR5 - אלפים צרפתיים - יום 6

מודעת היטב לפרופיל ההליכה המאתגר שצפוי לי היום, ויתרתי על ארוחת הבוקר בבקתת Alfred Willis (אעפ שאם לשפוט לפי ארוחת הערב, יש סיכוי גבוה שהיא טובה!) משום שזו מוגשת בשעה 7:30, ואני רציתי להקדים לצאת לדרך.

ב- 7:10 התחלתי לצעוד במעלה השביל, לבדי. היה שקט וקריר ויפה מאוד. השמש עדיין לא עלתה מעבר להרים, כך שטיפסתי בצל. השיפוע משמעותי אבל השביל מצוין, מזגז ימינה ושמאלה, ואני לא מתקשה בכלל בשלב זה. אני מאוד אוהבת להתחיל את היום בעלייה.

אתמול בשעת ערב, בעת ישבנו לאכול ארוחת ערב בבקתה - צפינו בעדר גדול של כבשים שעלה מהעמק אל המדרון עליו אני מטפסת, והתמקם לו ללינת לילה בערך בשליש הדרך. מכיוון שעליתי ראשונה ועדיין היה מוקדם, הכבשים עדיין רבצו להן, מפוזרות על המדרון - או שעמדו ממתנות לתחילת תנועה, למקום המרעה שלהן. צעדתי בשביל בין הכבשים היפות כשאני בולעת את הנופים - לאחור (צפון-צפון-מערב), לכיוון הבקתה והעמק הקסום ממנו הגעתי, ולפנים - אל הצוקים המרשימים שצבועים באור הבוקר.

פתיחה נפלאה ליום !

אחרי שצלחתי, ללא הרבה קושי, את המדרון (קצת יותר מ- 2100מ׳ בשיא הגובה), המשכתי דרומה בשביל שהתגלגל לו בירידה מתונה - עד ל- Lac d'Anterne שם זכיתי להשתקפות יפיפה של הצוקים במים.

5 או 6 אוהלים היו מפוזרים לצד האגם או על כרי העשב שמקיפים אותו.
המראה - בדרך וגם סביב האגם - פראי ובאותה עת שליו מאוד. השקט מוחלט!
זה בהחלט מקום יוצא דופן לאוהל...

לא התעכבתי ליותר מכה דקות - ופניתי לטפס בשביל שממשיך דרומה מהאגם.

העלייה ל- Col d'Anterne (גובה 2260מ׳) לא היתה לי קשה. השבילים פה טובים כל הזמן והנופים...
כשהתקרבתי למעבר ההרים, ממש במטרים האחרונים - פתאום הופיע לו רכס המונבלאן המהמם ממול!

למרות שידעתי שזה המראה שמצפה לי (ולמען האמת - הציפייה לפגישה מחודשת עם הרכס המופלא הזה, היתה אחת הסיבות לבחירה שלי בשביל הזה וספציפית במקטע) - התרגשתי כולי.
מהרתי להסיר תרמיל ובמשך דקות ארוכות קיפצתי בסביבות מעבר ההרים כשאני בולעת את המראות - בכל הכיוונים, מכל זווית אפשרית.

הבוקר הזה - הוא כל מה שאני מחפשת כשאני יוצאת למסלול הליכה ארוך. מושלם.
והשעה היא רק 8:50...

לבסוף, החלטתי שהגיע הזמן לקרוע את עצמי מנקודת השיא הזו - אעפ שבקלות יכולתי כנראה להשאר שם שעות - ולהתחיל לרדת בשביל התלול שמוליך לכיוון Refuge de Moede Anterne, שבתי העץ שלה נראים מה- col.

השביל מתפורר בכמה עשרות המטרים האחרונים ובהיותו תלול באותה עת - הוא מצריך מעט תשומת לב. אבל במהרה מתמתן ומשתפר באיכותו.

לא לוקח לי יותר מ- 20 דקות, של הליכה נמרצת - ואני כבר ליד הבקתה.
התיישבתי לי בחוץ, על שולחן פיקניק, הוצאתי מהתרמיל את ערכת הבישול שלי, הכנתי דייסה חמה (שהרי דילגתי על ארוחת בוקר), אכלתי ונחתי.

לפני שיצאתי שוב לדרך, מילאתי מים בפאוץ׳ שלי.

הלאה מבקתת מואד-אנטרן, השביל יורד לתוך ערוץ שהופך צר ומלא בצמחייה יותר ויותר.
מעט לפני תחילת העלייה, אני פוגשת בחור (מפגש ראשון שלי עם אדם על השביל היום) שמגיע מולי עם תרמיל גדול ואנחנו עוצרים לשיחה קצרה (בעיקר מעדכנים זה את זו אודות מקורות מים לאורך הדרך, בשני הכיוונים).
לאור האינפורמציה שקיבלתי מהבחור, ומכיוון שיש לי עדיין כחצי ליטר מים בפאוץ׳ (ממה שאספתי בבקתה), אני מחליטה לא לאסוף עוד מים בתחילת העלייה (פוגשים נהר עירני מאוד, בתחתית הערוץ - גובה ~1550מ׳, אף כי אין הרבה נקודות גישה אליו!). הוא כן מזהיר אותי, כי במחצית העלייה השנייה (בערך), אין אף מקור מים - ושימשי, סלעי וחשוף שם מאוד!

המחצית הראשונה של העלייה מתחתית הערוץ - היא שונה מאוד מכל הנ״ל: יש המון צמחייה מסביב לשביל ולא מעט מקורות מים זמינים (בצורת פלגים, בדכ קטנטנים, שזורמים מן ההרים כלפי מטה).

השביל הוא שביל מרפסת - פשוט מצוין! והנופים - מאוד פראיים לכל הכיוונים. בעיקר - מלאי צמחייה.
במשך כל העלייה, כמעט בכל שלב - אני יכולה להסתכל לאחור - עד למעבר ההרים Anterne!
הנוף כל כך עשיר - שקשה לבחור לאן להסתכל. אני הולכת באופן טבעי בצעד די זריז, ובגלל שהשביל לעיתים די צר ועל פי המדרון (לא כל הזמן, אבל לעיתים קרובות - שום דבר חשוף ומאיים במיוחד!) - אני מקפידה לעצור לפני שאני מרימה את העיניים כדי ״לבלוע״ את הנוף (״לבלוע״ זה בדיוק איך שהרגשתי פה) וזה קורה לי פה - שוב ושוב ושוב...
מרוב עניין והנאה, כמעט לא מרגישים את העלייה (והיא משמעותית!).

הכנתי את עצמי, וציפיתי, לנופי אגם Anterne ובוודאי למפגש המחודש עם רכס המנובלאן - אבל איכשהו מקטע העלייה הזה התפספס לי לגמרי בלימוד המסלול. הוא נטמע בתודעה שלי יותר כמקטע בדרך בין ולבין... אני גם מרגישה שהתמונות שהצלחתי להפיק ממנו - לא באמת תפסו את היופי הפראי של האיזור.
בדיעבאד - זה היה אחד המקטעים הכי מרגשים ומהנים בשביל המצוין הזה !
צעדתי בלב צוהל !!!

כשהבחנתי שהצמחייה מתמעטת ואני קרובה מאוד לאיזור הצחיח, הקפדתי לאסוף מים. וניצלתי את ההפסקה גם כדי למרוח עוד קרם הגנה. היה חם.

מעט משם, עדיין במקטע קצת עשבוני - פגשתי צבייה עם שני איילים קטנים וחמודים.

האידיליה הסתיימה כשהגעתי לחלק הסלעי של המסלול.
השביל הפך קשה יותר ויותר - גם מכיוון שטיפסתי עכשיו בשמש (מה גם שהיה לי בתרמיל ליטר נוסף של מים לסחוב).
התחלתי להרגיש בהחלט את השיפוע - ולקראת שיא המדרון, המסלול שהיה עכשיו גם סלעי מאוד - אף נזדקקתי לעזרת הידיים פה ושם כדי לתמרן מעלה.

לבסוף הצלחתי להגיע לקצה המדרון!
השביל פונה שם ימינה - עדיין בעלייה, למקטע בין שני שדות בולדרים. זה שטח מהסוג הפראי-המאיים, כזה שמעורר הרבה יראה וכבוד - אבל הוא שוב שביל טוב מאוד.

ולפתע... מופיעות מולי שוב קצוות הרים לבנים. רכס המונבלאן נחבא מעיני ברגע שירדתי לכיוון העמק (מתחת למעבר Anterne) מכיוון שהיה מוסתר ע״י הרכס עליו טיפסתי. עכשיו - משצברתי שוב הרבה גובה, פסגות הרכס הלכו ובצבצו מולי.
ובפנייה הבא - הופיע הגלעד ב- Col du Brevent!!!
גובה: כ- 2370מ׳ - ממש מול רכס המונבלאן, ומתחת פרוס עמק שאמוני.

עמדתי ממש בנקודה זו, לפני קצת יותר מ- 13 שנים, ביום האחרון שלי על ה- TMB. מרגש לחזור.

אלא ש... מהבוקר פגשתי רק 5 אנשים על השביל. אחד בירידה לתחתית הערוץ, ועוד 2 זוגות שבאו מולי במהלך העלייה לכאן. וב- col - אני מוצאת בין 8 ל- 10 אנשים, עומדים בפינה כלשהי, צועדים על השביל, או יושבים ומתבוננים בנוף.

השעה היתה 13 בצהרים, ואני באחד האיזורים הכי תיירותיים באירופה (כאשר מדובר בתיירות הרים). לא היתה שום סיבה להפתעה שלי... אבל הגחתי לפה מאיזור כל כך פראי, שנטע בי תחושת נידחות כל כך עמוקה... הפער היה ממש קיצוני והתקשתי להכיל אותו.

כן, עצרתי פה והסרתי את התרמיל ונחתי קצת והתבוננתי בנופים - לפנים ולאחור.
ואחכ המשכתי ללכת (כל הזמן עם עוד מטיילים לצידי, מאחורי ולפני על השביל) בשביל שממשיך לטפס - לכיוון רכבל Brevent.
אבל נעשה לי חם מאוד, נשארו לי מעט מאוד מים - ואני רציתי בעיקר להגיע לצל...

אגב, המקטע בין Col du Brevent לבין תחת הרכבל ב- le Brevent - הוא סלעי ולא זניח! (בייחוד עם תרמיל גדול ואחרי די הרבה הליכה, מאתגרת - בחלק השני של היום). הוא לקח לי כמעט שעה ונעזרתי אפילו בידיים פה ושם.

למזלי התעשתתי שנייה לפני שירדתי ישר לעמק (עם הרכבל), ועצרתי למנוחה ארוכה בתחנת הביניים (זה לא מקום שעוזבים ככה מהר! אפילו אם חם ;) - כך שהצלחתי להנות עוד מנופי הרכס המהממים.
התיישבתי במרפסת של הקיוסק, מתחת לשמשייה, עם בקבוק תה מתוק וקר וסנדוויץ׳, ובין עשרות המטיילים האחרים - הצלחתי למצוא לעצמי גם טיפה של שלווה.
בנוסף, גם הזמנתי לעצמי מלון בשאמוני במהלך ההפסקה.

בערך ב- 3 / 3:30 ירדתי למטה.
העיירה Chamonix מהממת! אחת היפות שאני מכירה. תוססת, מטופחת, עטופה בנופים הכי יפים שיש, מלאה פעילות וצועקת: הרים!
אבל היה חם! ואני מתכוונת חם!!!!! כמה חם? עצרתי בדרך בין תחנת הרכבל למלון שלי (שהיה במרכז, אולי 15 דקות הליכה מהתחנה חחח) בבית קפה כדי לשבת בצל לשתות מיץ קר עם קרח... לפני ש״הצלחתי״ להמשיך בדרך למלון (כן הקושי שלי להתמודד עם חום ושמש - הוא די קיצוני, אני מודעת לכך).

הגעתי למלון תשושה וביליתי את השעות הבאות בחדר (מקלחת, כביסה, תקשורת עם הבית וזמן איכות ״בתוך״ מכשיר הטלפון בכלל) - ורק בערב העזתי להגיח שוב החוצה, לארוחה (סוף סוף יש מבחר טבעוני) ושיטוט ברחובות היפים.

===

התחלה: Refuge Alfred Willis
סיום: le Brevent - תחנת הרכבל
מרחק: 16 ק״מ
הפרשי גבההים: +1460 / -810
זמן ברוטו: 6:50~

===

יום פסיכי! כל מטר מהמם ממש.
בניגוד לצפוי: הכי פחות אהבתי (וזה מאוד מאוד מאוד יחסי!) את המקטע בין Col du Brevent לרכבל le Brevent... מכיוון שהיה לי חם, לא היה צל, הייתי כבר עייפה - והיו הרבה אנשים מסביב...
השביל עד לשם הוא משהו שצריך ללכת כדי להבין. תענוג צרוף! זכות גדולה מאוד להיות מסוגלת ללכת דבר כזה.