TMB-; סיפור מסע -; יום 9
מ- Trient ל- Tre le Champ (דרך Le Tour).
מרחק: כ- 11 ק"מ
זמן (כולל הפסקות): כ- 5 שעות
מדינה: שווייץ-צרפת
יום ראשון, ה- 4 ליולי, 2010.
תחזית מזג האוויר מאיימת בממטרים לאורך כל היום. בבוקר עדיין יבש, אבל מעונן ואפור מאוד בחוץ. את התרמיל אני עוטפת בכיסוי כבר לפני היציאה וביגוד הגשם (מעיל ומכנס) מחוברים מעל לתרמיל, בהיכון לשליפה מהירה.
אני יוצאת לדרך, בערך ב- 7:30, עוזבת את העיירה Trient לכיוון Le Peuty הקטנה, בחזרה אל ה- TMB.
בדרך אני פוגשת את פאולה ויואה הפינים שיצאו לדרך רק כמה דקות לפני ואנחנו הולכים קצת ביחד. אבל אחרי Le Peuty השביל מתחיל לטפס והם נשארים מאחור.
העלייה (תחילה ביער ואח"כ במדרון חשוף) ל- Col de Balme (גובה 2191מ') היא מה שאני מכנה עלייה עיקשת -; לא הכי תלולה בטרק ולא הכי ארוכה אבל מספיק תלולה וארוכה כדי להוות איזשהו אתגר.
ע"פ הספר (שדי מדייק בד"כ) הדרך מ- Le Peuty ל- Col de Blame לוקחת כ- 2.5 שעות. אבל ב- 9:30 בערך, כשעתיים אחרי שיצאתי לדרך (ו- 1:45 אחרי שעזבתי את Le Peuty) אני מרימה את הראש, ואי שם למעלה -; בתוך הערפל, אני מזהה לפתע את Refuge du Col de Balme ומבינה שהגעתי.
עוד כמה דקות של הליכה ואני ב- col. מאחורי (מצפון-מזרח) שוויץ ולפני (דרום-מערב) צרפת!
IMG_0393.JPG
Refuge du Col de Balme עטוף בערפל
הרוח חזקה וקר מאוד למעלה ואני ממהרת להוסיף שכבה תחתונה ולהתעטף במעיל הדק. משום מה ה- refuge לא מושך אותי אליו פנימה.
ה- TMB ממשיך מכאן דרך Aig des Posettes ל- Tre Le Champ. אבל עננים אפורים מאוד מכסים את הרכס.
האלטרנטיבה המומלצת למזג אוויר סוער היא זו שיורדת למטה, לעיירה Le Tour, דרך מדרונותיו של אתר סקי.
אני מאוד רוצה ללכת מלמעלה, דרך הרכס, אבל מהססת. מקיפה את הבקתה, המוצבת חשופה מאוד באמצע ה- col, בוחנת את כל האופציות. בודקת עם מטיילים אחרים שנמצאים במקום -; קבוצה של צרפתים, הם בוחרים בדרך התחתונה ויוצאים לדרך. גם זוג יפנים שמגיעים מעט אח"כ מתעכבים כמה דקות ופונים לכיווןLe Tour. אני חושבת לחכות לפאולה ויואה אבל הם הולכים מאוד לאט ואחרי כחצי שעה אני מאבדת את הסבלנות... עוד מבט אחרון לעבר Aig des Posettes וגם אני פונה בעקבות השילוט בשביל התחתון ל-Le Tour בחזרה לצרפת.
הדרך ל- Le Tour קלילה ומהנה מאוד בתחילה. המדרון הזה מוגן מהרוח ומהערפל וכולו ירוק עז ופורח. השמים הולכים ומתבהרים ומהר מאוד אני מקלפת את השכבות הנוספות שלבשתי למעלה.
IMG_0398.JPG
בדרך מ- Col de Balme לעיירה Le Tour
בערך במחצית הדרך, בדיוק כשאני מתחילה לחשוב ששוב קיבלתי החלטה מוצלחת, אני מגיעה לתחנת הגונדולה הראשית שעולה מ- Le Tour (אחרי כ- 30 דקות של הליכה מהנה מאוד). בחלק העליון של אתר הסקי המתקנים מפוזרים על שטח גדול, מרוחקים מהשביל ולא מפריעים לנוף. בחלק התחתון זה שונה. ההליכה היא עכשיו, פחות או יותר, מתחת לכבל של הגונדולה וחלקה בכביש עפר רחב ומאובק. הרבה פחות יפה והרבה פחות מהנה מאשר למעלה. ובדיוק אז, אני מרימה את המבט לכיוון הרכס עליו מתפתל לו השביל הראשי (דרך Aig des Posettes) רק כדי לגלות שהעננים האפורים שעטפו אותו לגמרי רק לפני כחצי שעה התפוגגו להם במידה ניכרת ואפילו רואים כבר כחול!
בהתחלה אני קצת מתבאסת, אפילו חושבת לרגע לחזור על עקבותיי - למעלה, ולקחת את השביל ה"נכון". אבל אחרי שנייה או שתיים אני מניחה את האכזבה הקלה מאחורי. גם בקטע פחות מלהיב שכזה -; הנוף עדיין יפה למדי! אני חושבת עד כמה מזג האוויר האיר לי פנים עד כה, מחליטה "ללמוד מזה לקח" (של אורך רוח) וממשיכה לצעוד.
Le Tour (בגובה 1453מ') היא עיירונת חביבה ורדומה למדי. אני יושבת לארוחה קלה על ספסל חמוד שמשקיף על הרחוב הראשי. ממלא מים בפאוץ' ובוחנת בספר ובמפה את הדרך מכאן ל- Tre Le Champ.
זה פשוט וקל -; אני ממשיכה בשולי הכביש היוצא העיירה ותוך דקות אני בעיירה הסמוכה Montroc (גובה 1453מ'). בקצה העיירה אני פונה ימינה ע"פ השילוט, נכנסת ליער, חולפת ע"פ מספר בתים ומגיחה הישר לחצר המקסימה של Gite-Auberge la Boerne ב- Tre Le Champ (גובה 1417מ').
IMG_0402.JPG
החצר המקסימה של Gite-Auberge la BoerneTre Le Champ
לינה
על Gite-Auberge la Boerne (אתר אינטרנט: http://www.la-boerne.fr/home.htm) קראתי דעות חלוקות מאוד לפני היציאה לטרק. מצד אחד כולם מסכימים שהוא מאוד "אטמוספרי", מלא חן ובעל אופי מיוחד. מצד שני כתוב עליו שהוא "קלאוסטרופובי", שהחדרים צפופים ושבלילה מחניק וחם... אני שונאת מקומות סגורים, מחניקים וצפופים והשינה שלי קלה והתיאורים הללו מרתיעים אותי ממש. לצד פרטי האכסניה בספר כתבתי לפני היציאה (ציטוט מדויק): "אווירה טובה אבל קלאוסטרופובי -; להימנע!!!".
אבל חוץ מקצרת רוח וקצת קלאוסטרופובית אני גם די אימפולסיבית... ולמרות שהאזהרות מהדהדות לי בראש המקום כובש אותי מיד ואני מחליטה "להציץ פנימה". שיחה קצרה עם בעלי המקום (נחמדים מאוד, דוברי אנגלית סבירה) מלמדת אותי שיש מקום פנוי. אני מבקשת רשות להסתובב קצת בפנים, מסבירה להם שרציתי להמשיך הלאה אבל המקום שלהם משך את תשומת ליבי (אני נענית בחיוב). חדר האוכל מקסים, חמים, כפרי ומזמין. בקומה שמעל -; המגורים, אני מוצאת מבוך פתלתל של חדרים -; בין קטנים לזעירים. בחלק מהחדרים יש מיטות קומות והמרווח נראה סביר, חדרים אחרים הם יותר כוכונים נמוכי תקרה, בחלקם אפשר רק לשבת... והכול עשוי מעץ, עבודת יד, מאוד מאולתר, מאוד יצירתי -; מאוד מתוק (37.5 יורו; חצי פנסיון)!
 אני יוצאת לחצר ומתיישבת. שותה קפה וחושבת... להמשיך עכשיו פירושו כנראה סיום המסלול ב- 10 ימים ולי ממש אין חשק לקצר. בנוסף -; את היום העשירי אני רוצה לעשות בנחת, במיוחד -; להקדיש די זמן לאלטרנטיבה / מסלול צד ל -; Lac Blanc ורצוי מאוד כמובן במזג אוויר צלול (כרגע מעונן חלקית עם איום לגשם). אבל כל אלו סיבות רציונאליות, מה שהכריע בסוף הן תחושות הבטן. לתחושות בטן אני בד"כ נכנעת, כך גם הפעם -; למרות השעה המוקדמת (בערך 1 בצהריים), המקום מוצא חן בעיני ואני מחליטה להישאר.
אני נכנסת פנימה, מחמיאה לבעלי המקום על העיצוב המיוחד (ומאותו רגע זוכה ליחס לבבי ביותר, אבל מעדיפה להאמין שזה לא קשור בכלל...) ומודיעה להם על החלטתי להישאר. אני מקבלת חדר ממש נחמד ונוח (3 דרגשי שינה ב- 3 קומות) ומתמקמת במיטה הנמוכה (אני חולקת את החדר רק עם עוד מטייל אחד -; בחור צרפתי מפריז). אני מתקלחת (מים חמים בשפע) ומכבסת כמה בגדים ובדיוק כמה דקות אחרי שאני תולה אותם בחוץ לייבוש... מתחיל לרדת גשם! איזה מזל שנשארתי.
לאט, לאט התאספה לה באכסניה חבורה נחמדה.
פאולה ויואה (הפינים) הגיעו בסביבות 4 כשהם עטופים בציוד גשם ועדיין די רטובים. הם הלכו דרך Aig des Posettes ונהנו מהדרך מאוד אבל קצת התקשו בירידה בגלל התלילות והגשם החזק שירד.
אני פוגשת לראשונה את Xu, סיני (משנחאי) שגר כבר 15 שנים בסקוטלנד (דבלין) -; איש נחמד ביותר. וגם צמד הולנדי -; אמא (כבת 55 או 60) ובנה החתיך (בן 25 או 30) שמבלים חופשה ביחד וצועדים חלק מהמסלול. והבחור הצרפתי שישן איתי בחדר (ומתקשה מעט להשתלב בשיחה בגלל מגבלות השפה).
 ב- 18:10כולנו כבר ישובים מסביב לשולחן. אני שפוכה, נאבקת להשאיר את העיניים פקוחות, ולידי יואה, שרוע עם הראש על השולחן ונראה ישן. אתמול צפינו במשחקי המונדיאל עד שעה מאוחרת ובקושי ישנו. גם האחרים נראים עייפים, כל אחד שקוע במחשבותיו או סיפרו.
בסופו של דבר אנחנו מתעוררים בזמן כדי ליהנות מהארוחה שמוגשת ב- 19:00. את השיחה הפעם "מנהלת" האימא ההולנדית. אולי בגלל שהיא מבוגרת מיתר הנוכחים (ובוודאי זה גם עניין של אופי) היא מרשה לעצמה "לחקור", בערך ע"פ תור, כל אחד מאיתנו. איתי, כמתבקש, היא מבררת כמה סוגיות הנוגעות בסכסוך הישראלי-פלסטינאי (אני די מתחמקת), מ- Xu היא דורשת הסברים לגבי המעבר (החד) משנחאי לדבלין והתיעוש המתגבר במולדתו - סין, פאולה מתרצת את העובדה שהיא צועדת באותו מסלול (ה- TMB) זו הפעם הרביעית והבחור הצרפתי שיושב איתנו מסנגר בגמגום על הרגלי האכילה של הצרפתים (ובעיקר נדרש לשאלה: האם הם באמת אוכלים גבינות קשות ושותים יין בכל ארוחה).
איכשהו, למרות העייפות וריבוי השאלות ה"נוקבות", האווירה נשארת נעימה לחלוטין.
IMG_0401.JPG
הפינה שלי ללילה הזה 
אחרי ארוחת הערב, וממש-ממש לפני שאני הולכת לישון, Xu ואני יוצאים שוב לחצר של האכסניה. השעה בערך 8:30 בערב ועדיין אור בחוץ. הגשם פסק לו, העננים התפזרו, ומעל לגג האכסניה (בכיוון דרום-מערב) נשקף לו נוף הרים לא פחות ממדהים!
אנחנו יושבים שם, נהנים מהמראות ומשוחחים, בערך חצי שעה. אני מתה להיכנס פנימה, ללכת כבר לישון, אבל קשה מאוד להיפרד מהמראות האלו. בסופו של דבר אני אומרת "לילה טוב" ונכנסת, אבל רק בגלל שאני יודעת שאפגוש את הנופים האלו גם מחר...

בפרק הבא: על יום ההליכה העשירי.
ענבר (IO).