שבת ה- 29.8.

6 בבוקר ועדיין חשוך כששני מטיילים בחלקה סמוכה קמים ומתחילים להתארגן לקראת יום ההליכה שלהם - תוך שהם מקימים רעש רב.
 גם לי קצת בא לקום כבר ורק הקור מחוץ לאוהל משאיר אותי בתוך השק"ש. הקור ותכנית ההליכה המאוד מתונה שלי - זו שמזמנת לי היום יום קצר וקל. כזה שאין שום סיבה להתחיל אותו מוקדם בבוקר.

אחרי שבאביב סבלתי מדלקת גידים חריפה בכף רגל שמאל במהלך מסלול חופים נפלא באנגליה (שעליו אתם מוזמנים לקרוא כאן), להערכתי מפני שהעמסתי על הגוף המזדקן שלי קצת יותר מידי קילומטרים - אני מאוד נחושה לשמור על קצב מתון, איטי אפילו, במסע הזה.

הנפיחות בכף הרגל נעלמה רק כשבוע או שבועיים לפני שיצאתי למקטע ה- PCT שלי ואע"פ שבשבועיים האחרונים לא היה לפציעה כל זכר - אני עדיין חוששת מאוד שהיא תחזור.

הכאבים שליוו אותי במסלול ההוא זה לא משהו שאני רוצה להתמודד איתו שוב - בוודאי לא בשביל כמו ה- JMT שהוא הרבה יותר מסובך לנטישה. אז אני מכריחה את עצמי לעצור הרבה בזמן ההליכה, להתיישב, להסיר את התרמיל, להוריד משקל מהגוף - ולתת לו לנוח. ומנסה גם להגביל את מרחקי ההליכה היומיים, במחיר של הגעה מוקדמת ליעד.

זה עבד לי מצוין ב- PCT ואני מעוניינת להמשיך עם האסטרטגיה הזו בתקווה שהגוף שלי ימשיך להגיב אליה טוב.

ועדיין... בשעה 8 אני כבר ארוזה.

אני משאירה את התרמיל בחלקת הקמפינג שלי וצועדת אל המסעדה שליד החנות של האתר; למרות שהקפה שם ממש מגעיל, אני לא מצליחה לוותר על מנה של קפאין - אחרונה בהחלט לימים הבאים.

עם כוס קפה מהביל ביד (מתובלת היטב בערמות לא הגיוניות של סוכר...) אני חוזרת לחלקה מספר 13 במאהל ומרתיחה מים חמים ומכינה דייסה משקית ואוכלת את הדייסה וגם בננה.
 רק בשעה 9 אני מעמיסה את התרמיל ויוצאת סוף-סוף לדרך.

הבוקר חמים וכחול ומקסים.

אני צועדת מזרחה, ואחר כך דרומה - לאורך הגדה הדרומית של Lyell Canyon.

רוב היום שלי הוא הליכה נוחה וקלילה בשביל מתון שמלווה את הערוץ הזה - במרחק משתנה מהמים. לא לוקח לי הרבה זמן להבין לאיזה גן עדן "נקלעתי"…


 המים אמנם נמוכים - מוטיב חוזר במסע שלי, "תודות" לבצורת האיומה שפוקדת את קליפורניה - והם זורמים באיטיות רבה בד"כ; אבל הם כל כך צלולים ורעננים ומנצנצים באור השמש בעליצות שאי אפשר שלא להתמסר לה.


 מסביב לערוץ, שמרוצף בד"כ באבנים קטנות, יש מרבדי עשב בצבעי ירוק-צהוב.

פה ושם הערוץ מתמתן ומתרחב ואני צועדת באחו של ממש. לפעמים הזרימה כמעט נעצרת והנחל ממלא אגמון.

במקטעים אחרים מיועד יותר או סלעי והמים זורמים בקצב נמרץ יותר ע"ג סלעים יותר גדולים.
 הרחק בשולי הערוץ ישנם קירות יפים של אבן גרניט - בגבהים שונים.

קשה להאמין לכמה תמורה אני זוכה בעבור כמעט אפס מאמץ!


 אני צועדת ככה בלב צוהל כ- 3 שעות עד שאני מחליטה לעצור להפסקת צהרים בצל, מתחת לעץ, בקצהו של אחו צהבהב שבתוכו שוכב אגמון ירקרק ושליו…

יש תנועה די רבה של מטיילים על השביל כל הבוקר. בעיקר כאלו שבאים מולי, יורדים מההרים.

חלפתי כבר ע"פ שני פיצולי שביל (משולטים היטב) - שניהם מובילים בדרך זו או אחרת למחנה Vogelsang (עוד מחנה אוהלים נייח של ה- High Sierra Club).

הרוב הגדול של ההולכים שאני פוגשת מצוידים בתרמילים גדולים. זה ה"קהל שלי" ואני מרגישה מאוד שייכת ומאוד מחוברת. פה ושם נעצרת ומחליפה עם מישהו כמה מילים. בד"כ זה רק "שלום-שלום" אבל גם זה מאוד נעים לי.

-

אני חולצת נעליים וטובלת במים ומאוד מפתיע אותי כמה שהם קרים. כנראה שבכל זאת כבר צברתי קצת גובה. אתמול כשרחצתי במי הערוץ למטה - הם היו הרבה יותר עמוקים אבל משמעותית פחות קרים.

אני אוכלת Cliff Bar - חטיף אנרגיה שמככב אצל כל הייקר בצפון אמריקה (כמעט). גם ה- bear box שלי עמוס במספר מכובד של bars כאלו, שדי הגעילו אותי בהתחלה אבל הפכו למאכל האהוב עלי במהלך יום ההליכה; ומנסה למתוח את ההפסקה שלי כמה שיותר - נאמנה לאסטרטגיית ההליכה שלי - אבל כעבור כחצי שעה אני מעמיסה את התרמיל וממשיכה ללכת.

באיזשהו שלב, לקראת סוף ההליכה בתחתית הערוץ, מופיעים ממול הרים גבוהים - ובקצה של אחד מהם יש קרחון לבן.

אני מעיינת במפה אבל לא בטוחה אם זה Mt. Ritter ו- Banner Peak הסמוכה, או Mt. Davis שנמצא באותו כיוון אבל לפניהם.

either way... אם עד עכשיו הקיפה אותי פסטורליה מופלאה של נחל ואחו עם קצת יער ומעט צוקים - הנוף האלפיני שהצטרף אליהם ממול משלים את המראה לעוצר נשימה.

-

מעט הלאה מהנקודה שבה נחתי, לא הרבה אחרי הפיצול ל- Irland Creek, יש עיקול בולט בנחל ששוב מתרחב פה.

במורד הערוץ, בכיוון שממנו באתי, יש איסור על הקמת אוהלים. זו הנקודה הראשונה לאורך ה- Lyell Canyon שבה מותר לחנות.

ואכן - יש פה ביער שצמוד לנחל כמה אוהלים די גדולים, ואנשים עם חקות דיג מפוזרים פה ושם - מנסים לתפוש את ארוחת הצהרים או הערב שלהם...

-

אחרי העיקול הזה השביל מאבד את האופי המתון שלו. הגיע הזמן להפסיק להתבטל ולהתחיל לטפס!
 העלייה הזו מסתיימת במעבר הרים שנקרא Donahue Pass (בגובה 11056 פיט / 3370 מ').

משני צדדי המעבר השטח הוא סלעי וחשוף ולפי האינפורמציה שבידי אין מקומות נוחים להקים בהם אוהל.

ההמלצה היא לחנות במעלה ערוץ Lyell, בסמוך לגשר שנושא את שם הנהר ונמצא עדיין בשטח מיוער, או קצת יותר למעלה - ליד אגם קטן שנמצא כבר מעל לקו העצים.

משום מה מעבר ההרים נשמע לי מאיים. למרות היום הקל שהיה לי עד כה, והשעה המוקדמת, אני לא מתכוונת לחצות אותו היום. במיוחד לנוכח האפשרות שאצטרך ללכת כברת דרך ארוכה אחריו כדי למצוא לי פינה נוחה ומוגנת לחניית לילה. לאור הנ"ל, אני מתכננת לטפס עוד קצת ולחנות במעלה הערוץ, בחלק המיוער - שהוא פחות חשוף לרוח.

אני מטפסת לאט עם השביל, נהנת עד מאוד להביט לאחור - למטה - אל תחתית הערוץ שם מתפתל השביל שלאורכו צעדתי בשעות האחרונות. מהזוית העליונה הזו רואים כל כך יפה - במעין סיכום ויזואלי - את הפיתולים של הנחל, את האחו שמקיף אותו, את המקטעים המיוערים ואת דפנות הסלע המרוחקות של הקניון הרחב. המראה הוא נפלא!

לפני השעה 3, אני מגיעה ל- Lyle Bridge.

הגשר חוצה את הנהר שמימינו צעדתי מהבוקר. הנהר זורם כאן בקצב, מקפץ על הסלעים במורד הערוץ.


 לצד השביל, מעברו השני של הגשר, "זרוקים" על האדמה, שקועים במפות, שני בחורים צעירים. הם מנסים להבין אם זו הנקודה האחרונה שמומלצת ללינה לפני מעבר ההרים Donahue, שאותו, כמוני, הם מתכננים לחצות מחר.

הם עוצרים אותי כדי להתייעץ. אני כמובן לא מכירה את השביל יותר טוב מהם... אבל אני עוצרת ומורידה את התרמיל, מוציאה את המדריך של סיסרון שאני סוחבת איתי וביחד אנחנו עוברים שוב על האינפורמציה ומעיינים שוב במפות ודנים באופציות.

אנחנו מזהים את המיקום שלנו על המפה - וקצת מעל מוצאים את האגם הקטן, וצריכים להחליט אם להשאר כאן או להמשיך עוד קצת ולחנות מעט למעלה.

למרות השעה המוקדמת, אני מחליטה לעצור כאן. יש כמה חלקות נוחות לאוהל, ממש קרוב לנהר, בסמוך לגשר, בין העצים. הן מוגנות במידה רבה מרוח, אף כי זו לא נושבת עכשיו.

הבנים מתלבטים עוד קצת ובסוף מחליטים לעשות כמוני ומכיון שהם ממש חמודים - אני שמחה מאוד לזכות בחברתם.

אחרי שאני מקימה את האוהל הקטן שלי אני מוצאת לי פינה קצת מרוחקת במעלה הנהר ומורידה את הבגדים ולא מוותרת על רחצה מלאה (כולל ראש) למרות שהמים ק-פ-ו-א-י-ם.

ואז אני מצטרפת לבנים שיושבים לצד הגשר, טובלים רגליים במים.

אני לומדת שקוראים להם מארק וסאם והם אחים וגרים בוושינגטון הבירה. גם הם צועדים על ה- JMT! וגם להם זה היום השלישי. הם ה- trail bodies הראשונים שלי laugh

לסאם הצעיר אין מספיק זמן כדי להשלים את כל המסלול והוא מתכנן לפרוש, אם הכל ילך כשורה, ב- Muir Trail Ranch. כרגע הוא סובל מכאבים בגיד אכילס שמפריעים לו מאוד וגורמים לאחים להתקדם בקצב איטי מהצפוי.

מארק, האח הגדול, מקווה שיהיה לו אומץ וכוח להשלים את המסלול - כל הדרך לוויטני, אבל הוא מלא בחששות לגבי ההמשך לבד, אחרי שסאם יחזור הביתה.

אני גם מגלה שהם צמד המטיילים שעזבו בשאון רב את הקמפגראונד ב- Tuolumne בשעה 6:30 בבוקר…

במהלך אחה"צ חולפים על פנינו - באחד הכיוונים - עוד כמה וכמה מטיילים. חלק נעצרים להחליף כמה מילים, להתייעץ לגבי מקום לינה או סתם לחלוק חוויות או לקשקש קצת. אחרים מברכים לשלום וממשיכים.

עוד אדם שצועד בכיוון שלנו מוצא לו פינה, מרוחקת יותר, לצד הגשר ומקים בה את המחנה שלו. ואח"כ מגיעים עוד זוג, קצת מבוגרים, ומתמקמים גם הם לא רחוק.

אנחנו בסה"כ שישה מטיילים שחונים פה בשטח ואחרי בידוד שחוויתי על ה- PCT (שם ברוב הלילות חניתי לגמרי לבד, בלי אף אדם אחר בקירבת מקום) המינון הזה מתאים לי בדיוק.

בערב מתחילה לנשוב רוח חזקה ונעשה קרררררררר. אחרי ארוחת ערב מוקדמת וסיום כל המטלות הרגילות, בסביבות 7:30, כל אחד כבר מסתגר באוהל החמים שלו. זו שעה נורא מוקדמת לסיים בה יום ואני לא מרגישה עייפה בכלל. זה השלב ביום שבו אני שמחה על 200-300 הגרמים ה"מיותרים" שאני נושאת איתי בתרמיל בצורה של ספר קריאה...

--

סיכום היום:
נקודת התחלה - Tuolumne Meadows – backpacker's campground
נקודת סיום - Lyell Bridge – Upper Lyell Canyon
מרחק - כ- 9.5 מייל / 15.2 ק"מ.
זמן ברוטו - כ- 5:30 שעות.
פרט לעלייה הקצרה בסוף מדובר ביום הליכה קליל! ותמורת המאמץ המזערי הזה - זוכים לנוף נפלא ממש מההתחלה.
 אין שום בעיה של מים לאורך כל המסלול וגם לא במקום הלינה (שאינו אתר קמפינג מסודר - אלא נקודת wild camping מומלצת).

--

המשך