יום שלישי, ה- 18 לאוגוסט. ב- 7:50, אחרי שאכלתי ארוחת בוקר, פרקתי את האוהל וארזתי שוב את התרמיל - אני יוצאת לדרך.
 בפלג הקטן שליד הנקודה בה חניתי, אני עוצרת וממלאה עוד מים. יש עלי 4 ליטרים וזה צריך להספיק לי לעשרה מייל.

אני מתחילה מיד לטפס. הנוף נפלא מההתחלה. למעשה זה המשך ישיר של המקטע שלפני Sonora Pass. הנוף הוא חום-אדום, וצחיח. השביל חשוף.

ממש מעט אחרי התחלת ההליכה, אני מזהה מאחור שתי דמויות. אלו הם מרק ואלונה שפגשתי אתמול ב- Kennedy Meadows.
 אני לא מחכה להם וממשיכה בקצב טוב למעלה.

השביל מתפתל על צלע ההר בזיגזגים ששוברים את השיפוע והוא ברור ונוח. למרות הנתונים - עלייה של 400 מ' ע"פ מרחק של כמעט 3 מייל - אני בכלל לא מתקשה. זה עוזר שאין בינתיים בכלל רוח והטמפרטורות עדיין נוחות. ואולי זה גם הנוף המעניין שמסיח את תשומת ליבי מהמאמץ.

חוץ מהנוף אני פוגשת פה גם כמה ציפורים מעניינות וכמובן מספר סנאים זריזים, פעלתניים. ושוב נתקלת באיזה סוג של עכבר אפור, עגלגל וחמוד להפליא (והוא שוב חומק מבלי שאני מספיקה לצלם אותו).


ב- 9 אני כבר בסוף העלייה העיקרית של היום. הגעתי ל- Emigration Wildeness.
 אני עוצרת פה, ליד השלט. מורידה את התרמיל. נהנת מהנוף, מצלמת.

מרק ואלונה מגיעים ועוצרים גם הם לנוח. אני מתעכבת לידם עוד קצת ואז מעמיסה תרמיל וממשיכה ללכת.
 השביל במקטע הבא הוא שביל מרפסת קליל בנוף חום פתוח לכל עבר עם שרשראות הרים עד קצה האופק.

במיוחד על הרקע החום שמלווה אותי היום – בולט הצבע הכחול המדהים של השמים. כבר שבעה ימים שאני נהנת מהשמים של הסיירה. הם כל כך כחולים וכל כך יפים כל הזמן עד היום, עם ענני נוצה לבנים או עננים שנראים כמו מריחה של מכחול.

אחרי הליכה לא ארוכה בקטע המתון, אני חוצה את הרכס לצד השני ומתחילה לרדת ואז שוב לעלות ובסופו של דבר מגיעה למעבר הרים מובהק.
מהעבר השני של הרכס, מתחת למעבר הצר, ישנם ארבעה אגמים יפים. אגם Latopie הוא הקרוב, אחריו צמד אגמי Koenig והרחוק הוא אגם Leavitt הגדול.
 הנוף בצד השני, מסביב לאגמים, הוא צחיח אף יותר מהנוף שאפיין את המקטע של הבוקר, עד כאן. והשטח הוא סלעי מאוד.

אני מורידה את התרמיל ומתיישבת לנוח בצל מתחת לסלע בראש ה- col. בזמן שאני יושבת ומתפעלת מהנוף, אלונה ומרק מגיעים ועושים פה עצירה קצרה גם הם. הפעם הם יוצאים לדרך לפני, במורד מעבר ההרים.

אחרי כמה דקות אני קמה ומתחילה ללכת בעקבותיהם.
קטע ההליכה שיורד מהמעבר הוא תלול וחשוף מאוד והשביל צר.
אחרי הקטע התלול, שאינו ארוך, השביל מתמתן מאוד. הוא עולה ויורד לסרוגין במשך זמן מה, אף פעם לא בשיפוע משמעותי במיוחד.
הנוף הוא עקר, מלא אבנים ובלי אף צמח.
השביל אינו יורד עד לשפת האגמים אלה מלווה אותם מלמעלה.
 במקרה חרום אפשר לרדת לאסוף מים מאחד האגמים, אבל לא מדובר בהליכה ממש קצרה - וזו ירידה משמעותית שיש לטפס בחזרה אח"כ. כך שאני שמחה על המים שאני נושאת איתי.


 אני שוב משיגה את אלונה ומרק ואנחנו הולכים קצת ביחד. אנחנו פוגשים שם, בין הסלעים, בחור שבא ממול אבל לא מתעכבים לשוחח איתו יותר מהחלפה של כמה מילים.

בהמשך יש מעט מקטעים קצת פחות סלעיים ואפילו קצת עשב פה ושם אבל הנוף ממשיך להיות מאוד צחיח ואין צל.
 קצת לפני שאנחנו מגיעים לצבר העצים הדליל הראשון, אנחנו פוגשים צמד אמריקאים בגילאי ה- 60 להערכתי. הגבר נושא על גבו תרמיל כל כך עצום שכמותו לא ראיתי כבר מזמן ולא כל כך ברור לי איך הוא מסוגל להתמודד עם המשקל של הדבר הזה. והוא אפילו לא נראה כזה בכושר. פתאום התרמיל שלי מרגיש לי לגמרי נורמלי. השיחה עם הזוג הנחמד מתארכת, הם הולכים פה מסלול של מספר ימים והם מלאי סיפורים משעשעים למדי.

כשאנחנו מגיעים סוף-סוף לעץ אני נעצרת לנוח בצילו. השעה היא 11:30. אני אוכלת חטיף אנרגיה ושותה מים. אלונה ומרק ממשיכים קדימה. התקדמתי הבוקר בקצב מהיר ובלי שום קושי אבל השמש מתחילה להפריע לי עכשיו ואני שמחה להנות מקצת צל.

אחרי שחזרתי ללכת, הדבקתי את הצמד בהמשך השביל, בדיוק בנקודה שבה קניון מיוער הופיע למטה - בהמשך השביל. זהו Kennedy Canyon! - מים!

אני מובילה את הירידה הארוכה לתחתית הערוץ, אל הנחל – קר, צלול ורענן – שזורם שם למטה בין העצים.
 אני מגיעה לשם כמה דקות לפני הצמד, בסביבות השעה 13:30, וממהרת להוריד את התרמיל ולהרטיב פנים וראש. ואח"כ מתיישבת בצל לצד הנחל ומתחילה במלאכת סינון המים...

מרק ואלונה מצטרפים. היה כיף ללכת במקביל אליהם כל הבוקר - כשאני מובילה לפעמים והם פעמים אחרות. היה נחמד ללכת לצידם בחלקים מהמסלול או לעצור ולשוחח.

אבל הלו"ז שלהם לחוץ. הם חייבים להגיע ל - Tuolumne Meadows בעוד חמישה ימים בגלל העבודה של אלונה. אז הם מחויבים לימים ארוכים, אע"פ שנראה לי שלאלונה זה די קשה.

אחרי 30 דקות, הם קמים וממשיכים ללכת ובגלל הלו"ז הלחוץ שלהם, שאין לי שום כוונה לנסות להדביק, אני יודעת שלא ניפגש שוב על השביל.

-

אני נשארת לנוח שם עוד חצי שעה ויותר ובערך ב- 14:30 או 15 יוצאת שוב לדרך.
 אחרי בוקר שהיה מהנה עד מאוד, בנופים פתוחים ויפים להפליא, השביל שעובר ביער הוא מאכזב לטעמי. היער מאובק נורא ולא ממש יפה. אין נוף ואין אלמנטים מעניינים במיוחד מסביבי.

-

בערך ב- 16:00 אני מחליטה לעצור.
 הגעתי ל- WACS1006. יש פה נחל טוב ומקום נוח לאוהל ממש מעליו, בין העצים.
 10 מייל / 16 ק"מ מכאן נמצא אגם דורותי - כבר בתוך גבולות Yosemite National Park. בגלל איזשהו וידאו קליפ שראיתי ב- youtube נדלקתי על האגם הזה ואני רוצה לעצור ולחנות בו מחר. יש ביני לבינו עוד כמה וכמה מקומות טובים לקמפינג ויש לי עוד כוח ללכת, ובמידה רבה אפילו רצון. אבל אני מחליטה שאין ממש טעם להמשיך להתקדם היום - אם אני רוצה לחנות ליד Lake Dorothy מחר, אז גם ככה יהיה לי יום קצר.
 אני מחליטה להסתפק בכך שהיה לי יום ממש מצוין ולסיים בזאת.

לינק ליום ההליכה השמיני!