זהו "יום מנוחה אקטיבי".

שני, ה- 5 לספטמבר.

השהות ב- Pension En Plein Air שב- Champex נעמה לי מאוד.
לא רק שהמקום נעים ונוח ושהייתי ב- "high" תודות ליום ההליכה המוצלח שהיה לי אתמול. פגשתי במקום את דנאל ויואב (שני צעירים לפני גיוס -; חמודים להפליא) ואת אנה (חיילת משוחררת טרייה) ואביה ויטאלי -; ארבעתם הולכים את ה- TMB. היו לנו אחה"צ, ערב ובוקר "ישראליים" במובן הכי טוב שאפשר. צחקנו הרבה, החלפנו דעות וחוויות, דיברנו עברית והיה לנו כיף.

אני קמה לבוקר מעונן וערפילי לגמרי, נפרדת מהחברים החדשים ויוצאת לדרך מאוחר יחסית. היום צפוי להיות קצר וקל -; יום הליכה בעמק, דרך שדות וישובים חקלאיים, מ- Champexל- Le Chable.

 אני מסתובבת קצת בעיירה -; את האגם בקושי רואים, מתחת לערפל, ויורד גשם קל.
אחרי היציאה מ- Champex אני מתברברת טיפה ואני לא היחידה -; אני פוגשת את ארבעת ה"אמריקאים הצעירים" שפגשתי בלילה הראשון ב- Hotel du la Forclaz. ביחד, אנחנו מוצאים את הפניה הנכונה וממשיכים בשביל.

שדות ירוקים וישובים זעירים.

 הדרך מלטפת את הגבעות הירוקות, החרושות. שדות המרעה נוצצים שלווה ורעננות. אין שום דבר דרמטי במסלול, אבל הוא מהנה מספיק -; לפחות בשבילי. אני עוברת דרך מספר ישובים חקלאיים מתוקים, חלקם זעירים ממש, ואני נהנית להציץ לחצרות המטופחות. הגשם הקל לא ממש מפריע לי.
הצצה לחצרות מטופחות.

 ב- 12 אני מגיעה ל- Sembrancher(עיירה נעימה מאוד, גדולה למדי, עם סמטאות צרות, עתיקות), בדיוק לקול צלצול פעמוני הכנסייה. הרחובות נטושים (!!!), כל בתי העסק סגורים, ומן הבתים עולים ניחוחות של בישול -; ריח מתקתק, מגרה מאוד, של בשר המתבשל לו ביין... צהריים.

אני מתיישבת לי על ספסל בכיכר המרכזית של העיירה, לאחר שוטטות קצרה בסמטאות. "שולפת" חטיף אנרגיה ונחה. למרות ההליכה הקלה, אני בהחלט מרגישה את מאמץ היומיים האחרונים.
Sembrancher.
אחרי מנוחה של כ- 40 דקות (ב"נוהל" הרגיל -; שתייה מרובה, מילוי מחדש של פאוץ' המים, מריחת קרם הגנה -; הגשם פסק), אני שוב יוצאת לדרך.

החלק השני של היום מאכזב. כמה קטעי כביש ארוכים יחסית, ביציאה מ- Sembrancher ועם ההגעה ל- Le Chable, גורמים לי לכאבים בכפות הרגליים. יש גם הרבה עבודות עפר לאורך המסלול, במיוחד סביב האגם הקטן בקטע האחרון.

Le Chable עצמה יפה ונעימה. גדולה ותוססת יותר מ- Sembrancher.
אני ניגשת ל- tourist info שליד תחנת הרכבל (מרוחק קצת, כ- 10 דקות ממרכז העיירה) ומוצאת אותו סגור להפסקת הצהריים.
מקומות הלינה המומלצים בספר ב- Le Chable ו- Villette הסמוכה לה יקרים מאוד עבורי (בין 95 ל- 110 פרנק שוויצרי ליחיד בחצי פנסיון -; לזולים שביניהם). יש דורמיטורי אחד שהשמועות עליו פשוט זוועתיות -; מרתף מעופש ללא חלונות. אבל ב- info ב- Champex בו עצרתי הבוקר, אמרה לי הפקידה שיש עוד דורמיטורי, ליד תחנת הרכבל (היא לא הצליחה למצוא פרטי התקשרות והציעה לי לגשת ל- info ב- Le Chable).
אני מחכה כחצי שעה -; אותה אני מנצלת לביצוע סידרת מתיחות, לשחרור שרירי הדואבים.

 כשה- info נפתח שוב, מקבלת את פני אישה מבוגרת כ"כ חמודה שהיא מזכירה לי סבתא פולנייה דאגנית ואוהבת (והיו לי שתיים כאלו!). היא מזמינה לי מקום ב- Cabane du Mont Fort למחר בערב ולא רק שהיא מזמינה לי מקום, לערב הזה, בדורמיטורי שנמצא ממש במבנה תחנת הרכבל עצמה -; היא גם סוגרת את המשרד לכמה דקות ולוקחת אותי (ועוד מטייל בריטי שהצטרף אלי להמתנה) בעצמה למבנה.
המקום חסר אווירה וחן -; אבל פונקציונאלי ומאוד נוח. מתנהל מעט "מעצמו". מקבלים קוד בכניסה ומפתח לחדר. יש כל מיני סוגי חדרים אבל רוב הדורמיטוריס מכילים שתי מיטות קומתיים (4 אנשים) וחדר מקלחת/שירותים צמוד -; אני מקבלת חדר כזה, "שלם" לעצמי! והמחיר משתלם מאוד (יחסית) -; 45 פרנק שווייצרי ללינה וארוחת בוקר (אין ארוחות אחרות -; אבל לא חסרות מסעדות בעיירה וחנויות לקניית מצרכים ובאכסניה יש מטבח מאובזר וחדר אוכל לשימוש האורחים).
אני נפרדת מה"סבתא" מה- info במילות תודה חמות ובקושי מתאפקת שלא לתת לה חיבוק חזק-חזק (עד כדי כך חמודה היא!).

 בשעות אחה"צ המאוחרות מתפזרים סוף-סוף העננים. השמים מתבהרים. אני אוכלת ארוחת ערב מאולתרת ממצרכים שקניתי לי בסופר. מאחר שהגעתי מוקדם יחסית -; הספקתי לכבס את כל הבגדים שלא כיבסתי אתמול ב- Champex, וממעמקי חדרי הפרטי, אני מתכוננת לקראת שלושה ימים של הליכה בהרים...


ליום ההליכה הרביעי