אל ה- Mattertal!

שלישי, ה- 13 לספטמבר.

ארוחת הבוקר ב- Hotel Schwarzhorn היא מצוינת, ולאחריה (ב- 8) אנחנו יוצאים לדרך, בהרכב מלא: מרק וטוניה, ג'ים וננסי -; ואני.
אנחנו פונים מזרחה, יוצאים מ- Gruben המתוקה ומטפסים אל תוך היער.

 כעבור כמה דקות אנחנו נתקלים במטייל בודד -; קוראים לו Louie!
פגשתי הרבה אנשים "על השביל" ועם רבים מהם נוצרה אינטראקציה טובה, נעימה, מעניינת -; גם אם קצרה. עם לואי זה אחרת -; הוא כובש את כולנו לגמרי תוך דקה.

מדובר בגבר אירי תוסס, לבבי וחברותי במיוחד. בן 50+ להערכתי. הוא יצא לפני מספר שנים לפנסיה -; ומאז הוא מטייל. התרמיל שלו מעוטר טלאים ממקומות בכל העולם -; אנטרקטיקה, פרו, ארגנטינה, צ'ילה, ניו-זילנד, אוסטרליה, צרפת, איטליה... הרשימה ארוכה.
לא, בישראל הוא לא היה עדיין אבל בקיץ הבא הוא נוסע ל... אלסקה!
"we'll swap houses!" הוא מודיע ל- team. ומיד (וזה דקה וחצי אחרי שנפגשנו) -; נשלפים הפנקסים, נמסרים הפרטים (email, טלפון וכתובות מדויקות) ונסגרת ה"עסקה". לואי יתארח בקיץ הבא ב- Anchorage אצל החבורה והם מוזמנים אליו... לכשירצו.

 אני בעיקר עומדת בצד, מאזינה. מוקסמת, גם אם קצת מסוחררת, מהמפגש הזה, באמצע היער. מזל שיש את ג'ים, שאחרי כחצי שעה מזכיר לכולנו שאולי כדאי להמשיך ללכת...

בדרך ל- Augstbordpass.
הקבוצה מתקדמת לאט -; מגיחה מן היער, וממשיכה לטפס בנוף צהבהב.
Augstbordpass(בגובה 2984מ') הוא מעבר ההרים האחרון בטרק! יהיו עוד עליות (ועוד ירידות) אבל לא יהיו עוד מעברי הרים.
והוא גם, לטעמי, אחד מהקלים שבמעברי ההרים במסלול -; אם כי יתכן שאחרי עשרה ימים רצופים של הליכה אני כבר פשוט מאוד מותאמת...

 מהפסגה נשקף נוף יפה ואנחנו עוצרים שם ארוכות.
Augstbordpass.

החלק השני של היום, מתברר כמאתגר למדי עבור חלק מאיתנו והוא לוקח לנו זמן רב מאוד (בסה"כ אנחנו מבלים היום על השביל כ- 10.5 שעות). אבל בעיני הוא מהקטעים הטובים ביותר בטרק כולו.

ירידה לא תלולה מדי מה- pass, מובילה אותנו לאגן סלעי. השביל בשלב זה אינו קשה, אבל מעט בהמשך, בצומת שבילים, אנחנו פונים לפי השילוט ימינה (דרום-מזרח) -; ואופי השביל משתנה. אנחנו עולים עכשיו במתינות, ולעיתים קרובות השביל נבלע בין הסלעים ואנחנו הולכים ממש עליהם. במקום ללכת באגן מוגן, השביל מכתר עכשיו את צידו של מדרון סלעי ובקטעים מסוימים הוא חשוף למדי. בשני קטעים קצרים מאוד השביל קרס מעט, במה שנראה כמו נזק די טרי, והקבוצה כמעט נתקעת. אבל בכוחות משותפים, באיטיות רבה, כולם מתגברים לבסוף.

בשבילי קטע הליכה כזה הוא חגיגה של ממש -; אני נהנית מאוד מתוספת הגיוון והאתגר, אוהבת מאוד להוביל את הקבוצה, להנחות את החברים -; איפה כדאי להניח רגל, במה אפשר לאחוז... אבל מי שלא מרגיש בטוח על שביל צר וחשוף לפעמים, במעלה צלע הר סלעית ותלולה... עשוי להתקשות כאן.

 בכל מקרה משצלחנו סוף-סוף את הדרך -; מי שאהב כל רגע ומי שכבר שקל לחזור על עקבותיו -; אנחנו עומדים כולנו (רביעייה מאלסקה, אירי אחד ואנוכי) משתאים ואפופי התרגשות כשעיקול דרומי (לימין) בשביל חושף אותנו בפני עולם חדש -; זה שצעדנו לעברו בעשרת הימים האחרונים -; עמק היעד שלנו -; ה- Mattertal פרוש ממש מתחתינו!
מעל ה- Mattertal!

כשאני עומדת מעל ה- Mattertal אל מול Dom (שפסגתו היא הגבוהה ביותר בשוויצריה) וקרחוניו -; אני מרגישה את הלב שלי מתרחב.
שילוב של יראת כבוד ותחושת הישג ותחילתו של געגוע למסע שעוד לא נגמר...

 ואני לא היחידה שהרגשות גועים בה. לואי נעמד לו לפתע, על סלע גדול, ובלי כל אזהרה מוקדמת הוא פוצח בשיר. בקול עמוק ובמבטא אירי מתגלגל הוא נותן דרור לתחושות שמבעבעות בכולנו.
(כמו שננסי אומרת -; כשמדובר בלואי, מילים ותמונות לא מספיקות -; צריך גם פסקול).
הופעה נרגשת ומרגשת.

 אני יודעת שבבלוג הזה כבר טחנתי עד דק כמעט כל סופרלטיב שעולה על הדעת... אבל השביל שממשיך מכאן לישוב הזעיר Jungen -; תחילה דרומה על פטיו מרוצף אבן, מאוחר יותר מתפתל למטה -; הוא מרהיב.
העמק פרוס למטה, ירוק ומנוקד עיירות, ההרים מסביב, ירוקים, חומים, לבנים...
Dom.

Jungenהוא כפר אלפיני זעיר, הנטוע על צלע הר בגובה 1995מ' -; משקיף לו בענווה על הנוף המרהיב הזה. הכפר נטוש בחורף, הוא מחובר ל- St. Niklaus שבעמק באמצעות רכבל, ויש בו מסעדה צנועה ואפשרות לינה כלשהיא. בספר הוא מתואר כ-"loveliest alp hamlet" במסע, ולי אין שום כוונה להתנגד.

 בהנאה רבה, אנחנו מתגלגלים לנו אל הכפר הירוק.
Jungen.

אנחנו מתפצלים כאן -;
לואי ממהר לרכבל. הוא מתכנן להגיע עוד הערב באוטובוס מ- St. Niklaus ל- Gasenried במטרה להתחיל לצעוד דרומה, על שביל שנקרא ה- Europaweg, השקם בבוקר, מחר בדרכו ל- Zermatt.
טוניה ומרק יתפסו רכבל מאוחר יותר בדרך לעמק וכרגע הם מצטרפים אל ג'ים, אל ננסי ואלי למנוחה בבית הקפה הנעים. שלושתנו נמשיך אח"כ למטה ברגל.
כשאנחנו נפרדים מלואי (הרבעייה תפגוש אותו מחר בערב ב- Europahut; אני נתקלתי בו, לשמחתי הרבה, מיד בסוף המסע, במרכז Zermatt) הוא עוד מתגרה בג'ים -;
לואי (שכאמור יורד ברכבל): "race you down?"
ג'ים (שהולך מהר יותר): "I've already been beating you all day"
לואי: "well, I'm giving you a chance to lose!"
(כמו שננסי אומרת -; כשמדובר בלואי, מילים ותמונות לא מספיקות -; צריך גם פסקול).

 אנחנו נהנים ממנוחה ארוכה (כחצי שעה) ב- Jungen המקסימה לפני שג'ים, ננסי ואני, קמים סוף-סוף, בסביבות 5, מעמיסים תרמילים ומתחילים בירידה התלולה, המהנה לעיירה הגדולה St. Niklaus שבתחתית העמק (גובה 1127מ'; כשעה וחצי מ- Jungen).
Jungen.


הקדמה ליום ההליכה ה- 12.