TMB - סיפור מסע -; יום 3

מ- Refuge de la Croix do Bonhomme ל- Refuge Elisabetta דרך הישוב הזעיר Les Chapieux.
מרחק: כ- 19 ק"מ
זמן (כולל הפסקות): כ- 8 שעות (בהליכה איטית מאוד)
מדינה: צרפת-איטליה
יום שני, ה- 28 ליוני, 2010.
בבקתות ההרים הגבוהות, כבר בשעות המוקדמות של הבוקר מתחילה תכונה רבה -; דלתות נסגרות ונפתחות, צעדים במסדרון, לחישות. מי שכמוני במילא מתעורר מוקדם, ימצא את עצמו בוודאי משקים לארוחת הבוקר, שב- Refuge de la Croix du Bonhomme מוגשת החל מ- 6:30.
ב- 7:30 אני כבר על השביל היורד לכיוון Les Chapieux בדרך לאיטליה.
מ- Refuge de la Croix du Bonhomme ישנן שתי אלטרנטיבות שמגיעות ל- Ville des Glaciers (חווה חקלאית פעילה בה ניתן לרכוש גבינות ומוצרים מקומיים אחרים) וממשיכות משם יחד ל- Col de la Seigne בגבול צרפת איטליה:
·האפשרות האחת, השביל הראשי (main TMB route) -; היא ארוכה יותר ויורדת תחילה ל- Les Chapieux בעמק Vallee des Glaciers לפני שהיא מטפסת, לאורך כביש שומם במעלה העמק לחווה החקלאית.
·האלטרנטיבה השנייה, חותכת דרך מעבר ההרים Col des Fours (גובה 2665מ') והיא מומלצת רק במזג אוויר נוח.
עיקר השיחה בבוקר ב- refuge היא סביב ההתלבטות, המשותפת לרובינו, באיזה מסלול לבחור. לאחר התייעצות עם מדריכת הרים מקומית ולאור הגשם שירד אתמול בלילה והטמפרטורות הנמוכות, החלטתי ללכת בדרך הארוכה, היורדת ל- Les Chapieux (למרות שלפי עדכון שקיבלנו בבוקר ב- refuge הדרך העליונה עבירה).
IMG_0265.JPG
מבני החווה -; Ville des Glaciers
הבוקר אני ראשונה לצאת לבדי מהבקתה בדרך ל- Les Chapieux ובמשך למעלה משעה השביל כולו שלי. השמש זורחת, השמיים כחולים, קריר (אני יוצאת לדרך לבושה בגופיה ארוכה שמתחלפת בקצרה לאחר כשעה וחצי). אני פוסעת במורד השביל (מעט תלול לעיתים אבל בסה"כ קליל ומהנה מאוד), מדלגת מעל פלגי מים שזורמים ומחלחלים מכל עבר, חוצה ערימות שלג קטנות ורטובות, מגניבה מדי פעם מבט חטוף לאחור -; אל הבקתה ההולכת ומתרחקת. אני מקשיבה לרשרוש המים ולציוץ הציפורים העירני והעליז כ"כ המלווה אותי. איזה בוקר נפלא!
אחרי שעה ו- 45 דקות בערך הגעתי ל- Les Chapieux שם מצאתי פחות או יותר רק אכסניה (Auberge de la Nova) ואתר קמפינג.
אחרי עצירה קצרצרה, המשכתי בדרך המטפסת במעלה הכביש (כמעט שומם) במשך כשעה וחצי ל- La Ville des Glaciers. מצאתי את ההליכה לאורך הכביש מייגעת משהו - לא היה תלול במיוחד אבל נעשה חם והדרך חשופה מאוד, הנופים חביבים אבל משהו בהליכה על האספלט פגע לי בהנאה. בנוסף הציקה לי יבלת אימתנית שהופיעה בעקב רגל שמאל.
כ- 200 מטרים לפני שהגעתי לחווה, הגיעה מאחורי מכונית שעצרה מעט בהמשך הכביש, ממש לפני. עקפתי אותה באדישות והמשכתי ללכת אלא שלפתע אני שומעת מישהו קורא בשמי... הסתובבתי, מופתעת, כדי לגלות את נייג'ל ואת הלן -; זוג ידידי הבריטים -; יוצאים מהרכב. מסתבר שהשניים, שלנו באכסניה (הנחמדה לדבריהם) ב- Les Chapieux, איבדו בבוקר את הדרך (המשולטת היטב-היטב!) וצעדו בכיוון אחר אי שם בעמק. למזלם, לאחר צעדה ממושכת וכשהבינו סוף-סוף כי טעו בדרך, אספה אותם מכונית ובה שתי נשים המתגוררות בחווה... (נדמה לי שקוראים לזה "סוף טוב -; הכול טוב").
שמחים על האיחוד המחודש המשכנו בדרך ביחד כשאנו נכנסים לחלקו העליון של עמק Des Glaciers היפיפה.
מעט בהמשך, אנחנו פוגשים את מיודעינו הצרפתים -; אלכס וסבסטיאן. השניים מתחילים בד"כ את היום מאוחר אבל הלכו בדרך הקצרה יותר, דרך מעבר ההרים Col des Fours. אלכס סיפר שהדרך הייתה עמוסה בשלג ובנקודה מסוימת היה להם קשה לזהות את המסלול (שהיה מכוסה לחלוטין). פרט לכך -; הדרך לא קשה, לא מסוכנת ויפה מאוד.
מיד אחרי ההגעה לחווה הדרך מתפצלת ימינה (צפון-מזרח), עוזבת סוף-סוף את הכביש הסלול, חוצה גשר מעל לנחל יפיפה ומטפסת בשביל המזגזג בהרים דרך Refuge des Mottets לכיוון Col de la Seigne.
קטע ההליכה הזה מרהיב ביופיו -; העמק, שהולך ומתרחק מתחתינו, ירוק ושובה לב, מנוקד בפרחים רבים, נחרץ פה ושם ע"י נחילי מים רעננים ומוקף הרים ירוקים מעוטרי פסגות סלע חשופות או לבנבנות, מושלגות.
אנחנו מתקדמים לאט מאוד, לפי הקצב שמכתיבה הלן. וזה בסדר גמור מבחינתי -; זה לא מסוג המקומות שיש סיבה לעזוב בחיפזון...
IMG_0266.JPG
השביל המטפס ל- Col de la Seigne מעל העמק היפיפה
ל- Col de la Seigne (גובה 2516מ') אני מגיעה בסביבות 13:50. מאחורי -; צרפת ולפני -; איטליה.
השמים האפירו בינתיים אבל הנוף עדיין יפה מאוד. פסגות גבוהות מאוד, משוננות מאוד, מושלגות, מקיפות אותי מכל עבר. אני מורידה את התרמיל ומסתכלת סביב, מנסה לזהות (באמצעות טבלת שילוט שישנה במקום) את הפסגות השונות. די מהר נהיה לי קר ואני מוסיפה שכבה ואח"כ עוד שיכבה (גופיה תרמית דקה, ארוכה ואח"כ גם פליס עבה יותר) בעודי ממתינה להלן ונייג'ל שמגיעים למעבר כ- 20 דקות אחרי.
IMG_0275.JPG
Col de la Seigne בגבול צרפת-איטליה
ביום צלול, זו נחשבת אולי לאחת מנקודות הנוף היפות ביותר במסלול כולו. אנחנו זכינו ליום שהתחיל בהיר לגמרי אבל הלך והתענן לו במהירות מפחידה... וכשאנחנו מתחילים שוב ללכת, בדרך היורדת אל תוךVallon de la Lee Blanche (ה"פלג" העליון של Val Veni האיטלקי), אנו שומעים רעם ראשון מתגלגל ממש מאחורינו.
הדרך ל- Rifugio Elisabetta לוקחת לנו בערך שעה (אולי קצת יותר), כולה בירידה קלילה בעמק היפיפה, כשמידי פעם מתנפץ לו מעלינו רעם מאיים נוסף (באמצע הדרך בערך יש בקתה נוספת, חדשה לגמרי או משופצת, שלא מופיע במפות או בספר ולא ברור לי אם היא מציעה לינה). למזלנו נראה שהשארנו את הסערה, שללא ספק מתרחשת לה איפשהו, מאחורינו. הקולות הולכים ונחלשים, השמים לפנינו מתבהרים במידה ניכרת וממש פתאום, לפני שבכלל ציפינו לה -; אחרי עיקול בשביל, מופיעה לה הבקתה האיטלקית הראשונה שלנו.
לינה
Rifugio Elisabetta (גובה 2195מ') נהנית ממיקום יוצא מן הכלל, גם בהשוואה לבקתות אחרות באלפים. היא מוקפת קרחונים, הרים מרהיבים וחולשת על עמק משגע. היא בנויה מאבן, מעל שרידים של מאחז צבאי נטוש כלשהו, ומשתלבת היטב בנוף.
בבקתה יש מספר חדרי dorm קטנים (6 מטיילים בחדר על מיטות קומתיים) ושני חדרי dorm ענקיים -; אחד בקומת הכניסה (ויש בו דרגשים צמודים בשלוש קומות!!! כלומר פחות או יותר שלושה משטחי לינה דחוסים), והשני בעליית הגג -; ובו לנו -; ויש בו שתי שורות ארוכות מאוד וצפופות מאוד של מזרונים דקים על הגבהה קטנה מתחת לגג המשולש בשני צידי החדר. מה אומר? הבקתה מרשימה -; מבחוץ ומבפנים, המיקום שלה ייחודי ומושלם והביקור בה הוא חוויה בפני עצמה אבל היה צפוף וחם בלילה (החדר היה מלא לחלוטין) וכמעט לא הצלחתי לישון.
חדר האוכל הנעים לא מספיק להכיל את כל המטיילים ולכן אוכלים במשמרות. חשוב להקדים להירשם למשמרת הראשונה עם ההגעה, אחרת תמצאו את עצמכם, מן הסתם רעבים ועייפים, מחכים לתורכם...
IMG_0284.JPG
Rifugio Elisabetta גאוות איגוד מטפסי ההרים האיטלקי
אנחנו -; הלן, נייג'ל, ידידינו בוג'ידארי הבולגרי-צרפתי-לונדוני (סיפור ארוך...) שהגיע לבקתה מעט אחרינו, ואני -; "מתנחלים" בחדר האוכל כבר בערך ב- 17:30, אחרי ההתארגנות הקבועה (התמקמות בחדר, מקלחת, כביסה). מתקשקשים, בוחנים את המפה, קוראים בספר... קצת לפני 7 אנחנו מפנים את חדר האוכל כדי שהצוות (הנחמד במיוחד) של הבקתה יוכל לערוך את השולחנות לארוחה.
בדיוק בשעה היעודה, צלצול פעמון מזמין אותנו בחזרה פנימה -; לארוחה. הפעם, הארוחה חפוזה משהו (בגלל המשמרת שממתינה לאכול אחרינו) והאוכל בסדר אבל לא יותר מזה (פרט למרק מינסטרונה שהיה טעים ממש -; בכל זאת, אנחנו באיטליה). אבל המיקום והחברה, שפע החוויות והנופים שצברתי היום והציפייה לעוד יום הליכה מהנה מחר -; ממלאים אותי בשמחה שקשה לתאר...
מאוחר יותר בערב אני מראה להלן (שהיא רופאת משפחה) את היבלת הענקית שצמחה לי ברגל שמאל. אני מקבלת ממנה פלסטרים מיוחדים ליבלות: הם רחבים מאוד ודביקים בכל שטחם, גוזרים מהם חתיכה בהתאם לגודל היבלת ומדביקים. זה יעיל מאוד! הרבה יותר מהפלסטרים הרגילים (שלא עזרו לי כלל) ודי מציל לי את הימים הבאים... (יצאו לי עוד כמה יבלות, די כואבות, כולן ברגל שמאל, וזאת למרות שהנעליים שלי לא חדשות!). בצרפת, איטליה ושוויץ ניתן למצוא אותם בכל בית מרקחת (אם כי באיכויות שונות), אני לא יודעת לגבי הארץ אבל בטוח שאני אדאג להצטייד בכמה לקראת הטרק הבא.
ממש לפני השינה, אנחנו עוד מוזעקים החוצה, לראות קבוצה של Ibex (כ- 8 עד 10 פרטים) שמקפצים להם על צלע ההר ליד הבקתה...
למרות תנאי השינה הלא כ"כ אידיאליים והתור למקלחת (שבעצמה היא דווקא מאוד נוחה. יש מים חמים! הכמות מוגבלת באסימון אבל במידה סבירה מאוד) -; הלינה בבקתה מאוד מומלצת (44.5יורו, חצי פנסיון).
IMG_0288.JPG
טור מזרונים (כמעט ריק עדיין) בעליית הגג, Rifugio Elisabetta
בפרק הבא: על יום ההליכה הרביעי
 ענבר (IO).